פת לחם, שער תשיעי - שער הפרישות ג

1התורה והעולם אם הכונה בשביל להשיג על ידה שלימות התורם או להשיג על ידה תאות העולם או להיות מנוחתו כבוד בעולם:

2המדברות והישימון מלת מדבר הונח על הפך ישוב מבני אדם שאין האדם מתישב בו במקום אחר רק נוסע והולך עד עברו אותו להגיע למחוז חפצו ולשון מדבר הוא לשון הנהגה כמו דבר אחד לדור שאף שהיא מלה ארמית הרבה מצאנו כמוה מלות ארמיות במקרא כידוע גם לפי שבני אדם ההולכים דרך המדבר צריכים למנהיג וישימון נקרא על שם שכל הרואה אותו ועומד בו משתומם כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק והארץ היתה תהו ובהו שהאדם משתומם על בוהו שבה וזהו שנאמר ילל ישימון שפירש"י ז"ל במלת ילל מקום יללת תנינים שהאדם משתומם בשמעו זאת ולכן נקרא ישימון.

3שאין צוות ולא חברה צוות הוא רק קירוב במקום זה לזה כמו צוותא בעלמא ולכן יתכן לאמרו גם בבעלי חיים בלתי מדברים כאמרה ז"ל בבני יונה ובשאר בעלי חיים גם בבני אדם כשאינם משימים לבם ודעתם לפנות זה לזה להתחבר לאיזה צורך ומלת חברה איננו צודק רק בבני אדם המשימים דעתם להתחבר יחד באיזה ענין:

4הבלואים חתיכות מבגד שנתישנו ונתחככו הרבה ונתרפו מאיתנם וכתם הראשון נקראו בעברי בלויי הסחבות:

5והצמר כוונתו על צמר בלתי טווי וארוג כמו הלבדים שהם נמכרים בזול:

6ויחסו בסלעים מבלי לבוש חוסים עצמם תחת הסלע מפני סערת רוח קרה:

7טרדם מורא הבורא כו' מורא הבורא הטריד לבם וסלקו ממורא הברואים:

8ושעשעה אותם כו' מחשוב באהבת בני אדם במורא לא אמר מלת מחשוב לפי שאין האדם ממשיך בלבו בכונה מחשבת יראה מאיזה דבר רק שע"כ היא גוברת עליו לכן אמר שמורא הבורא הטריד לבו כ"כ עד שלא היה מקום למורא בני אדם לכנס בלבו ובשעשוע האהבה שהוא תלוי בבחירת בני אדם ורצונו אם לקרב או לרחק אמר ששעשוע אהבת הבורא גדלה אצלם כ"כ עד שהיתה אהבת בני אדם אצלם קטנה בערכה כ"כ שלא נחשבה אצלו לחשוב בה:

9מה שיש להם אצל האלהים כלומר שהם מאמינים שמזונם וטרפם מוכן אצל האלהים כי הוא המטריף כל הברואים ובזה הם מסתפקים ואם מצער הוא תחי נפשם ברצונו יתברך כי חיים ברצונו:

10ומאכו מותרי העולם משא"כ הראשונים שמאסו גם מה שהוא בגדר הכרחי:

11אין נפרדים מהם סבותם שהסבות שע"י משיגות המותרות מצויה להם והיו יכולים להשיגם:

12כל קרואי המותרים הזדמנות הדברים המותרים בשתי הבחינות שזכר:

13להספיק לגופם בכדי להספיק לגופם:

14והמירו המדברות כו' כלומר תחת שבחרה הכת הראשונה הבדידות בהרים ובמדברות בחרו הם תמורת זה הבדידות בבתים ואמר לשון בדידית ויחידות היפך הצוות והחברה:

15והשיגו שני הענינים ישוב העולם ופרישות:

16אל שני החלקים חלק בעולה הזה וחלק בעולם הבא:

17בגדר השפל שבפרישות שבבחינת פרישות מן העולם הוא הגדר השפל שאינם פורשים עצמם כ"כ אבל ברצון התורה היא העולה על כולם כמו שמבאר לקמן:

18ובמצפונם במחשבתם הצפונה ובעניניהם הצפונים מבני אדם:

19בנראה בגופיהם בעסקיהם הנראים שהם עושים באברי גופם מה ששייך לישוב העולם:

20והתעסקו בגופיהם כו' כלומר שלפי האמת כונתם בעסקם באברי גופיהם לעבודתו יתברך כידוע מענין גול על ה' דרכך:

21עמדו על צורת נסיון כו' התבוננו עד שעמדו בדעתם על ציור נסיון האדם בעולם:

22ומאסרו בו איך האדם הוא בעולם כמו שאסור בבית האסורים:

23והגזרתו כו' שהאדם הוא נגור כלומר נכרת ונחצב מעולם הרוחניות אל העוה"ז:

24מצפים אל המות ונזהרים ממנו הם מצפים אליו לפי שאז בא זמנם להתעדן בנועם ה' ואעפ"כ הם נזהרים ממנו כלומר שומרים עצמם מכל סכנה ובורחים מן המות לפי שעוה"ז הוא עולם המעשה ובמתים חפשי:

25קודם העתקתם מוסר על מלת הכינו ועל מלת וחשבו שחשבו בזה והכינו אותו קודם שנעתקו מן העוה"ז:

26ופרישותם באברים כו' פרישותם הוא רק באברים ולא במצפונים כו':

27והתהפכות הענינים כמו מיוקר לזול והפכו ודומה לזה ממה שמביא את האדם לשפל המצב:

28הצרו על נפשותם הסתפק במזון צר:

29וטענו כי הפרישות כו' אומרים בפני הבריות שהפרישות נשא לבם ועורר אותם לכך:

30ועם רעיון האמתי כו' המעיין באמתת כונתם הוא מבין שלא נשא לבם לכך אלא רוב אהבתם כו':

31והריצותם השתדלות:

32ואבלם על ריש נפשותם שלפי שהם מתאבלים ומצרים על שנפשם המתאוה רשה ודלה מתאותיה ולפי שאינם מסתפקים במה שהגיע אליכם מהון העולם לכן הם מצמצמים עצמם כנ"ל בכדי שלא ימעט הונם עוד יותר:

33עושר ונכסים וסיפיה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו:

34אלא על הצר שבענינים באופן צר:

35וראו שיתכבדו ראו בדעתם שיעמדו בכבודם:

36ולא יעמדו מעמד השאלה בכדי שלא יעמדו במצב השאלה מבני אדם והזלזול לפניהם בבקשה מהם:

37להשמר מפניהם להשמר מבני אדם כלומר מזלזולם:

38מי שיטעון מן הפרישות מי שאומר על עצמו שהוא פרוש:

39על בירור מצפונם מכזבם אם מצפונם כלומר כונתם ברורה או כוזבת:

40מפרישות מענין הפרישות: