פת לחם, שער שביעי - שער התשובה ו

1חייב עליה מעבודתו כו' תחלה אמר מעבודתו ית' בכלל ואח"ז אומר ושמור מצותו בעשה טוב ועל סור מרע אמר והזהר ממה שהזהיר ומלת והזהר הה"א הראשונה בחירק והזי"ן קמוצה ואיננה צווי רק מקור פי' להיות נזהר כמו שמור את יום השבת עיין שם פרש"י ז"ל:

2מהמרותו בפועל רע וברחו מעבודתו בעשה טוב:

3המפיק הדרך הטובה מוציא לפועל הטוב לו להטיב לעצמו ומבין נתיב ההצלה להנצל מן העונש וזה גם כן נגד עשות טוב וסור מרע:

4ואם תסיר שקוציך מפני כו' הנה אציג לפניך נוסח דברי הכתוב הזה ומתוכם תבין כוונת המחבר בו אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה ויתברכו בו גוים ובו יתהללו. והנה רש"י ז"ל ושאר מפרשים שמו מלת ולא תנוד לגזירה על ואם תסיר כו' כלומר אם תסיר שקוציך לא תצטרך לנוד מארצך ולילך בגולה והמחבר מפרש שהם בכלל התנאי והכוונה אם לא תנוד ותברח מעבודתי ולפי פירושו ואם תסיר כו' הוא חלוקת סור מרע ולא תנוד הוא חלוקת עשה טוב:

5והתשובה על כל התנאים וכו' כלומר שעד מלת ויתברכו בא הכל בתנאי ומלת ויתברכו היא התחלת הגזירה על כל התנאים הנזכרים ובלשון המחבר נקראת הגזירה תשובה כאלו התנאים הם בדרך שאלה אם יהיה כך וכך מה יעלה מזה והתשובה יעלה מזה שיתברכו בו גוים כו':

6תוכחת הבורא ית' בבירור דברים והכלמה בגידופים כנ"ל:

7על רוע מעשיו ומפעליו רוע מעשיו במזדמן ומפעליו בהשתדלות והכוונה במפעליו על כל הענין והעסק בעניני הבלי העוה"ז שרעתם הוא בלוי הזמן בהם מאין פנות לעבודתו ית' ועל זה אמר לעיל מעשהו רע ומפעליו אינו טוב והבן:

8או מתורת ה' כו' דהיינו בקראו בה דברי שני התוכחות ושארי מקומות תוכחה הנמצאים בה:

9אשר היא טענת הבורא כו' הדבר הזה דהיינו מה שאין חסר בכל זמן מעורר את לב בני האדם היא הטענה הגוברת ונוצחת אמתלאות האדם שלולא זאת היה האדם מתנצל לומר שבהיסח דעתו ושכחתו הלך שובב באין מקיץ ומעורר:

10קורא אל האלהים ואל עבודתו כו' קורא לבני אדם ומעורר לבם לזכרון אלהים בלבבם ולעבוד עבודתו במעשה ומורה להם דרך העבודה בפרטות עפ"י התורה:

11וחוזק עונשו כו' כשהוא רואה שהוא ית' מעניש אדם אחר שהלך ג"כ בדרכו הרעה ויצא ג"כ מעבודתו ית' אז הוא מקבל מוסר ממנו ושב אל ה'. מלת יוסר היו"ד בחיר"ק והוי"ו קמוצה:

12עונשו ונקמתו עונשו על העדר עשה טוב ונקמתו על פעולת הרע:

13למחול לו על קצורו בחיוב עשות טוב ולסלוח עונו שעשה בפועל רע:

14בבוא עונש הבורא עליו על עצמו:

15אז הקיץ ונעור אז גרסינן באל"ף זיי"ן הקיץ מעצלותו בעשה טוב ונעור מאולתו בפועל רע:

16ייסרנו ויעננו יסורין הן בדברים המכאיבים בפועל כמו ההכאה בשוטים ועקרבים וענוי הוא מניעת התשוקות ההכרחיות כמו המאסר שמונעו משוט בארץ והכלכלה בלחם צר ומים לחץ שמונעו ממעדנים כמאמרם ז"ל ויענונו זו פרישות דרך ארץ וכמו ענוי יום הכפורים:

17ומבקש מחילתו וסליחתו הפירוש בב' החלוקות כנ"ל:

18בהצלחה ובקבול הצלחה בהצלה מן העונש וקבול שמקובל להבא אצלו ית' לעבד נאמן:

19תוכחת הבורא תוכחת דברים והכלמה כנ"ל:

20בקבול והחזרה ולא הזכיר לשון הצלחה שהיא ההצלה מן העונש שהרי כבר נתיסר ונענש ונתמרק עונו ולזה החליף מלת הצלחה בהחזרה כלומר שירפא מעונשו ויחזור לאיתנו הראשון:

21ויראה מן החרטה ויראה היו"ד בפת"ח ורוונתו ששאר השבים מתקבלים מיד בהתחלת תשובתם משא"כ השב הזה שאיננו מתקבל ונמחל עד עשותו חלוקי פרטי התשובה ואח"כ יקובל אצלו ית':

22למחול לו ולקבל תשובתו ולעבור על פשעיו ג' לשונות נגד ג' חלוקות שזכר שעל החרטה שהוא דבר כולל וסתמי שהוא מתחרט על שחטא נגדו ית' אמר ל' מחילה בסתם ועל העזיבה שזכר שהכוונה על עזיבת החטא להבא אמר ולקבל תשובתו שעיקר לשון תשובה הונח על העזיבה שלכן אמרו ה"ד בע"ת באותו פרק ובאותו מקום וכו' ועל בקשת המחילה שזכר שזה צריך להיות בהזכרת פרטי עונותיו ולהתודות עליהם אמר ולעבור על פשעיו לשון רבים: