פת לחם, שער שישי - שער הכניעה, הקדמה

1משגת את בעליהם מונעת אותם כמו הרודף אחר אחד ומשיגו ותופסו ומונעו מדרך הילוכו:

2והיה הפסדה כו' כלומר שיש בה תרתי לריעותא שמשגת יותר מהרה משאר פגעים והפסדה מרובה משאר פגעים:

3כי הנחוץ כו' כלומר הנצרך למהר אליו יותר ועיקר הנחת המלה לשון לחץ והכרח והנו"ן נחלף בלמ"ד כמו נשכה במקום לשכה:

4מה שירחיקנה המדה שסגולתה להרחיק הגאוה והיא הכניעה:

5להבדל העבד ממדת האדנות כי העבדות והאדנות הם שני הפכים ולא יתואר האדם בשלמות בעבדות לו ית' אם איננו נבדל בהחלט מן האדנות וזה לא. יתכן אם לא ע"י הכניעה שבה יתכן וכו':

6וההודאה לאלהים כו' ולהודות לאלהים במדות האדנות כלומר ליחסם אליו ית' ולהודות שהוא מיוחד בהם לבדו כו' ומה שאמר בהם לשון רבים לפי שלשון אדנות נאמר בלשון רבים כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק כאשר התעו אותי אלהים וכו':

7ומטיבה עוד מלת טיב נשתמשו בה חז"ל על מהות הדבר כמו שאמרו בטיב גיטין וקידושין ואמר שמטיב תועלת הכנועה עוד שהיא מרחקת וכו' כלו' לבד מה שהיא מרחקת הגאוה כנ"ל היא מרחקת ג"כ הגדולה והגאון וכו' ופרט בכאן ששה דברים כי החמדה איננה ממין הגאוה אף שהיא תולדתה ועם הגאוה הם שבעה שבאמת יש בודאי לכל אחת הוראה מיוחדת והם נגד שבע מעלות שמנו חכמים שהאדם מתגאה בהם ולכן אמרו שהם נאים לצדיקים לפי שאינם מתגאים בהם ונגדם אמר שלמה ז' הבלים:

8וחמוד מה שהוא גדול כו' שמרחקת ממנו ג"כ מלחמוד מה וכו' דבר שהוא גדול ויקר מערכו ולי נראה הגרסא מי במקום מה ומוסב על אדם זולתו הגדול ממנו כמו שאמר למעלה ולא יחמוד אדם בממונו וחמוד הוי"ו בפת"ח והמ"ם בחול"ם:

9והדומה לזה כו' שגם החמדה היא סעיף מן הגאוה כמו שכתב הראב"ע במצות לא תחמוד: