פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ד

1על ידי איש מבני אדם הוא משה רבינו ע"ה:

2במה שהוא טוב לפי שהוא טוב כו':

3חסד ונדבה וטובה חסד בבתינת המקבל שלא היה ראוי לכך ונדבה בבחינת הנותן שאין לו שום טובה מזה רק מנדיבת לבו או להיפך וטובה לפי שדרך הטוב להיטיב:

4שלם עמו שלא להרהר אחריו:

5ובטוח עליו בכל ההצטרכות:

6והמסר אליו דרך כלל שיגול דרכיו עליו ית' וימסור כל הנהגותיו לידו ית' ורצוי בגזירותיו אחר מעשה לקבל כל הבא עליו מאתו ית' בשמחה ובטוב לבב כמאמרם ז"ל חייב אדם לברך:

7ויאמין בנביאיו ובתורתו הקדים נביאיו שאמונת הנבואה קדומה שהרי חנוך ונח והאבות ואהרן ומשה היו נביאים קודם קבלת התורה וגם היו צריכין להאמין תחלה בנבואת משה ואח"כ בתורה הנתונה על ידו:

8ביחוד הלשון עם הלב פירוש שיחדהו בלשונו מצורף עם לבבו:

9וקריאת ספר התורה ולמודו כמאמרם ז"ל לגמור אינש והדר לסבור או יכוון בקריאה לעצמו ובלמוד לאחרים:

10כשתוף עם הבורא שיאמין ח"ו בלבבו מציאת איזה אלוה בשתוף עם הבורא:

11וכחונף הוא עשות דברים נכוחים וכוונתו רק להחניף לברואים:

12ואהבת עשות כו' כלומר ההסכמה בלב ח"ו לעשות נגד רצון הבורא ית':

13והגאוה והגובה והגאון כוונתו על שלש מעלות הנזכרות בירמיה שהם החכמה והגבורה והעושר דהיינו גאוה בחכמה וגובה בגבורה וגאון בעושר:

14ולעוג לנביאים בעצמם וגם ילעיג לדברי נבואה שבפיהם ולעוג הלמ"ד קמוצ"ה והעי"ן בחול"ם כמו זכור ושמור וכן מאוס בטוב:

15ומאוס בטוב בפועל טוב ובאנשים העושים אותו:

16ואהבת הרע לבני אדם שהוא מוצא קורת רוח בבא רעה לבני אדם או יהיה הרע הה"א בקמץ כמו חדלו הרע והכונה שהוא אוהב להרע לב"א:

17השתוף עם הבורא כו' הוא ע"ז:

18והמלבוש והמכסה לבוש הוא התחתון וכסות הוא העליון:

19ושמוש הלשון במליצה:

20עילת הנקוד סיבת הנקוד מפני מה צריך להנקד בנקודות אלו:

21לעת שמוש הלשון לדעת שמוש כו':

22ותיבות הטעם באיזה תיבה ראוי להעמיד הטעם:

23והסמוך והנפרד איזו מלה היא סמוכה לחברתה ואיזו נפרדת ובאמת לבד מן הקרובים לדעת יש בהם שצריכים התבוננות ובפרט מה שהוא ע"פ קבלת חז"ל ואינם מובנים כן ע"פ פשטות המליצה לדוגמא אביא לך אחד הנה נאמר ביבמה והיה הבכור אשר תלד הנה לפי שטחיות המליצה שתי מלות והיה הבכור סמוכים למלות אשר תלד וגזרתם יקום ע"ש אחיו ובאה הקבלה ולמדה אותנו שהם דברים נפרדים שיהיה הבכור מלמד אותנו שמצוה בגדול ליבם ואשר תלד פרט לאילונית ובפירוש אמרו אתאי הלכתא ואפקיה מפשטיה לגמרי:

24וספור העבר בלשון עתיד כמו ויש אשר ישכן הענן ודומיהן הרבה:

25והצווי בלשון המקור כמו זכור את יום השבת וכן שמור ששניהם קמוצים בדרך המקור והכוונה בהם על ציווי:

26והשלם והחסר שרוב המלות באים בשלימות ומהם נמצאים חסרות כמו מלת יגח ששרשו נגח וחסר נו"ן השורש וכן מלת ידור ששרשו נדר והרבה דומיהם:

27והנח והכפול הם שני הפכים כי בנח הכוונה על האותיות הנחות ובלחי מורגשות במבטא כמו ברא קרא שהאל"ף נחה וכן היו"ד במלת תמים ודומיהן ובמלת כפול הכוונה בהיפך שיש אותיות שנכפלו במלה כמו בלל סבב גלל ולפעמים שנים שנים באים כפולים כמו ירקרק סחרחר:

28מהנראה והנסתר שיש נח נראה ונח נסתר כמו במלות בראשית ברא האל"ף נחה ונסתרת משא"כ את השמים ואת הארץ שסופם נחים ונראים:

29העובר והאמתי מה שנאמר דרך העברה בהשאלה כמו ראש ההר ורגלי ההר ומה שנאמרו באמת:

30והשמות הדומים שיש שמות דומים אעפ"י שהם שונים בכוונתם כמו וישלח יעקב מלאכים עם וישלח את לוט שזה לשון שליחות וזה לשון שילוח ועיין פירש"י בפסוק וישלח את היונה וכן בשלח פרעה וכן מזו הדוגמא ואברהם הולך עמם לשלחם שהיו כעצורים אצלו בסעודה ובשאינם דומים הכוונה להיפך והם הנקראים שמות נרדפים שהמלות משונות וכוונתם אחד כמו איחור ובושש ובגד ושמלה ודומיהם הרבה:

31והנגזרים כמו אשה הרה שהיא מלה נגזרת מלשון הר וכן בשמות בני אדם נמצא הרבה כמו שמות בני יעקב:

32והזרים שנמצאים הרבה מלות זרות במקרא כמו מלת וישרנה הפרות שכתב רש"י ז"ל מלה זו אנדרוגינוס והרבה מדוגמות אחרות ואין להאריך:

33בתארים ובפעלים שלפעמים נכתבה מלה אחת שני פעמים פעם בלשון תאר ופעם בלשון פועל כמו מלת מבין נאמר כל יודע מבין הוא תאר ומבין חדות הוא פועל ודומיה הרבה:

34ולחקור על העובד והאמתי למעלה אמר על ידיעת העובר והאמתי שהכוונה על ידיעת סתמית בלי חקירה ובכאן אמר ולחקור על כו':

35בגשמות כלומר כמו הדברים והתנועות הגשמיות הנאמרות בו יתברך שנאמרו רק בדרד העברה ובשאלה כמו וירא ה' וישמע ה' וירד ה' ויחר אף ה' ודומיהן:

36כנראה ממנו כלומר שהם מפרשים כוונת הכתוב כן כפי הנראה מפשוטו בלי קבלת חז"ל:

37מבלי עיון בתלמוד ועליהם אמרו התנאים מבלי עולם שמורים מתוך משנתן כו':

38מתולדות הדינין הוא העסק בשאלות ותשובות זרות שזכר בהקדמה:

39אותות הנביא לדעת מה הם אותות מורות על אמתת הנבואה והאותות המורים על הקבלה שהוא תורה שבע"פ:

40והבאת הראיות עליו על מציאותו ויחודו ית' ושאר תאריו ומדותיו:

41הכתוב והמושכל שבתורה נכתב לנו צווי הקבלה שבע"פ כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגם השכל מעיד עליו אם מסתימת כמה מן הציווים ואם שבוודאי בלתי אפשר לכתוב הכל בספר כי עשות ספרים הרבה אין קץ:

42והתחלקות מדיני לפי חלוקת המדינות כמ"ש חז"ל הא לן והא להו:

43נשא אותם הסכלות סכלותם השיא אותם למאוס בתורה. השיא הסית כמו תפלצתך השיא אותך:

44גם גובר התאות עליהם גם תגבורת התאות השיא אותם לכך ומלת גם מוסבת על מלת נשא:

45שמנהיגים בהם חסר הפועל והכוונה שראשי האומות מנהיגים בהם את אומותיהם וכחוקים שמנהיגים בהם המשכילים את הכסילים:

46עול התורה נגד ההערה התוריה ועבותות השכל נגד ההערה השכלית:

47בגמול ועונש שאחר שלפי דעתם אין כוונתו ית' בנתינת התורה רק לתקון עוה"ז א"כ אין עונש הממרה בה רק קלקול ענינו בעוה"ז:

48המניעות וההסכמה כלו' בצד אחד אסתור דבריהם ואראה להם שהוא נמנע היות הדבר כן ובצד אחד אסכים לדבריהם ואומר שאפי' אם היה באפשר שיהיה כן אעפ"כ היינו ג"כ חייבים לשמוע לה:

49לשנות מנהג מנהג הטבע:

50ואם הוא כו' אף שהוא מכוון לישר אותם אעפ"כ אחר שהוא מכזב וכו':

51כי אין החזון כך הגרסא הנכונה כלו' ולמה יברחו מהאמין בנבואה ויאמינו בשנוי מנהג העולם ברצון הבורא אחר שאין החזון יותר נפלא משינוי הטבע:

52מחסד האלהים לישר בריאותיו שילכו בדרך ישרה לפי שהיושר חביב אצלו והעול שנאוי לפניו גם להנהיג אותם בם. כלומר לתקן ענינם גם יתכן שכוון באמרו לישר נגד סור מרע שלא יתעסקו בפועל רע ובאמרו להנהיג על הפועל הטוב:

53והטעם בזה הטעה אותם בזה הדבר מה שהושב פעמים וכו' כלומר שהוחזר פעמים רבות והטעם הה"א בחיר"ק והעי"ן קמוצה:

54מהם כו' ומהם כו' כלומר שבודאי אי אפשר לומר שכוונת הכתוב על גמול עוה"ז שהרי אנו רואים בחוש שהרבה צדיקים חיים בחיי צער והרבה רשעים חיים בנחת עד זיבולא בתרייתא שלמא שאף על היעודים הבאים בתורה יאמרו שנאמרו לרבים דוקא אמנם אלו שמביא נאמרו גם ביחיד:

55בגלוים ולא במצפונם במעשה המצוה ובלשונם ולא בלבבם בדבורם בה:

56לגמול העולם שבני אדם גומלים טובה לטובים:

57ולשבח בני אדם בפה וכבודם בפועל:

58השתוף הנסתר שתוף בע"ז שהרי הוא עובד את עצמו ולא את בוראו וקראו נסתר שאין כוונתו גלוי לכל:

59בעוה"ז ובעוה"ב שהם מצפים לגמול ממנו ית' בשני העולמות ולא מב"א ואינם שוים לאותן שנאמרו למעלה:

60מיראתם את עונשו ולא בשביל הגמול על הטוב רק מיראת העונש על הרע:

61וחוטא אחד שלפעמים האדם חוטא בדבר אחד ממפסידי העבודה ומאבד בזה כל העבודה ולפי זה מלת וחוטא הוא פועל ולא תאר:

62הגבהות והגאוה הרי שאם היה מתגאה בודאי היה מפסיד העבודה שבודאי הגאוה הוא המפסיד הגדול שבכל המפסידים ובאמת לא היה יודע מאין בא לו ההפסד שהרי אין האדם מתגאה אלא אם כן נדמה לו שהוא ראוי להתגאות ושכל גאותו וגאונו לא ימצאו לו עון אשר חטא:

63ידיעתם אותו ידיעת גדולתו ורוממותו והכרתם ענינו ענין הנהגתו עם ברואיו:

64נמסרו אל האלהים מסרו עצמם להנהגתו ית' ולרצונו בם:

65וכרתו עמו ברית לעמוד בקשר עבודתו עד תומם:

66וסחרו עמו הכוונה בזה שמיד שמגיע להם טובה נומנו ית' יחייבו עצמם בתוספת אומץ בעבודתו ית' גם יחדשו להם דברים בחלקי העבודה כמו שהאריך המחבר בזה במקום אחר והרי ענינם עמו כסוחרים הנושאים ונותנים ומחליפין זה עם זה:

67והסכימו עליו מסכימים עם חבוריהם המתעוררים בענין מעניני עבודתו ית' כמד"א חבר אני לכל אשר יראוך:

68ונתנו לו כו' כלומר גמרו בדעתם שנפשם ובניהם וקנינם הכל שלו ית' והם מוכנים להחזירם לו בעת בא להפיק רצונו בכך ואח"ז אמר שכמו שקבלו וגמרו בדעתם כן קיימו בבא העת ועמדו באמונתם:

69כורתי בריתי עלי זבח הפירוש כפי כוונתו שהביאו צוארם במסורת בריתו ית' לעמוד בפקודת משמרתו עד מסירת נפשם לטבח:

70אנשי התכונות כצ"ל בכ"ף:

71מה שסמוכה לה איזה תכונה פירוש מעלה סמוכה לה ולפי שצריך לעלות עד התכונה העליונה אמר שידע כמה מדרגות יש בין התכונה שהוא אוחז בה ובין התכונה העליונה וישתדל לעלות קו לקו עד שישיג העליונה: