פרישה, חושן משפט רטו:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 215:1
Open in the reader →1(ב) (ג) המוכר את החצר מכר בורות כו' משנה בב"ב דף פ"ז וכ' המ"מ בשם הרשב"ם הטעם שהבור ודות מכור בחצר ולא בבית לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות ותשמיש חצר ובור הוא אחד לפיכך נמכרין עמה משא"כ בבית שעשוי לדירה והר"י מיגא"ש ז"ל כתב שהטעם לפי שדרך החצר להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך ועיין מ"ש בסי' רי"ד בדרישה ס"ה דהיינו דוקא במוכר שם חצר כללי שכולל כל מה שבתוכו ולא במוכר שיעור קרקע בחצירו ע"ש: החיצונים והפנימים פי' רשב"ם החיצונים הפתוחים לחצר וז"ל ר"ן במוכר חצר סתם נמי איירי דבכלל חצר משתמע בתים העומדים זו לפנים מזו דחצר סתם כחצר המשכן משמע ובחצר המשכן היה בתוכו אוהל מועד וקודש הקדשים ואיקרי חצר וכ"ש אי אמר דירתא דמשמע ל' דירה כו' עכ"ל ונראה דגם רבי' איירי במוכר חצר סתם וס"ל דאף דבמוכר את הבית אמרי' דלא מכר בכללו שאר חדרים כמ"ש בר"ס שקודם זה מ"מ במוכר את החצר הוא מכור בין החיצון בין הפנימי וגם רשב"ם הנ"ל אפשר דכיון לפי' זה וה"ק החיצונים הפתוחים להחצר לאפוקי הפנימיים דאינן פתוחים לחצר עצמו אלא פתוחים המה להחיצון ודרך החיצון נמי יוצאין להחצר וק"ל: והבתים שיש בהן חול כן הוא ל' הרמב"ם ול' הברייתא משמע כן דקתני בית החולסאות אבל רשב"ם בשם ר"ח פי' קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית אע"פ שהוא מקום חשוב בפני עצמו עכ"ל וזה נראה קצת שלא כפי' רבינו אלא פירושו כמו בית סאה ובית כור וק"ל: הפתוחים לתוכה פירש רשב"ם שאין מוכרין אלא לחצר זו: אינן נמכרין עמה עיין מש"ל לקמן ס"ד: בר מחיטי ושערי דאלו אין להם שום קביעות בבית ודעתו להביאן לחצר אחרת שידור בה כיון שאינו יוצא מן העיר דזה ממונא הוא: ומ"מ מרחץ ובית הבד הטעם משום דאין דרך החצירות שיהיה להן כן ואינם תשמיש מיוחד לחצר אחד דהרבה חצירות משתמשין במרחץ ובית הבד א' ר"ן: