פרישה, חושן משפט רכג:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 223:2
Open in the reader →1היו לו ב' שדות א' גדולה כו' עד נשבע המוכר ש"ד כו' משנה שם דף ק' ובגמרא שם אמרינן ז"ל אמאי ישבע הא מה שטענו לא הוד' לו דהו"ל כתבעו במנורה גדולה והודה לו בקטנה כמ"ש בסימן פ"ח ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא ועוד אין נשבעים על העבדי' (ומש"ה כ"ר ברישא דישבע היסת דהרי לפנינו טעמיה דאין נשבעים ש"ד עליהן והמ"מ נקט חד מהן ע"ש) א"ר אושעיא כגון שטוענו עבד בכסותו ואכתי כסות מה שטענו לא הודה לו אר"פ בדלייפי עכ"ל הגמרא וכתב הר"ן ז"ל שהבגד כו' [עב"ח שהביא כן בשם נ"י] ובזה דברי רבינו מבוארים: ואגב זה נשבע גם על [כו'] העבד כו' דתנן נכסים כו' [עב"ח שהביאו]: אם אין עסק שבועה ביניהם וכו' וכמ"ש בסמוך: פטור פי' וישבע המוכר היסת שאינו יודע דלא אמרינן ברי עדיף להוציא ממון אפילו עומד באגם או בחצר שאינה של שניהם מיקרי הלוקח מוציא משום דלמוכר יש חזקת מרא קמא וכנ"ל: ואם יש עסק שבועה ביניהם כגון שתובעו ב' עבדים כו' הנ"י כתב האי דינא בעבד א' שתובעו בעבד גדול בכסותו והוא מודה לו בעבד וכסותו ואינו יודע אם גדול או קטן ונראה שרבינו ניחא ליה למינקט ל' הגמרא שממנו נלמד דין זה שדין זה נלמד מהא דאמרינן התם בהשואל (דף צ"ח) אמתניתין דזה אומר שאולה מתה כו' דאמרינן לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאמר מנה לי בידך כו' ומשני שאני הכא דיש עסק שבועה ביניהם כגון שא"ל ב' פרות שאולות יש לי בידך כו' דהתם לא סגי ליה דלא קאמר ב' פרות וכדמוכח מהסוגיא דהתם לכן נקט נמי רבינו הכא בטוענו ב' עבדים גם יש בשני עבדים צד רבותא דל"מ בתובעו בגדול והוא אומר איני יודע אם הגדול או הקטן דמשמעות דבריו הוא דכשירצה ליקח מהגדול שיעור הקטן יקח ממנו וכיון דמודה מהגדול עצמו קצת אין חידוש כ"כ שישלם המותר כיון שאינו יכול לישבע אלא אפילו בתבעו שנים והודה לו בא' ומהשני אינו מודה כלל אלא טוען איני יודע אפילו הכי אמרינן דאפילו בעבד משואיל"מ וק"ל: ומודה על האחד ועל הב' כו' דהו"ל מודה במקצת וצריך לישבע ואינו יכול לישבע כיון שאמר איני יודע לפיכך משלם ודוקא בטוען עבדים עם כסותם דינו הכי שעיקר השבועה על הכסות היא באה אבל אם אין כסות אין נשבע על העבד אפילו יש הודאה במקצת והאי משלם גם אעבד קאי ועד"ר: