פרישה, חושן משפט רלב:יח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 232:18
Open in the reader →1המוכר לחבירו בב"ב כו' דף צ"ב ובגמרא דף צ"ג מפרש דליכא פלוגתא בזה דדוקא בזרעוני גינה חייב באחריות ע"ש: שיכול לומר לאכולה מכרתים לך פי' ולהכי לא דקדקתי בהן אם הם טובים לזריעה או לא ודוק לקמן מ"ש: כיון דרובא וחזקה מסייעין כו' נראה דדוקא הכא שאינו מחזיר לו הזרע בעינן (אבל) [רוב וגם] חזקה אבל בשור שנגח דבסמוך סכ"א שמחזירו לו לא הצריך הרמ"ה שם תרווייהו: דוקא כשאין דבר אחר לתלות בו כ"כ הרי"ף שם: אבל כל זמן שאין לו דבר לתלות בו מסתמא כו' חזר וכ"ר זה כדי לכתוב עליו דמסתמא חייב ול"ת שצריך להיות ידוע שלא היה מחמת ליקוי וכ"כ הרא"ש וז"ל משמע מתוך דברי הרי"ף שכל היכא שאין הליקוי ידוע כגין ברד וכיוצא בו תלינן בגריעותא דזריעה עכ"ל: אבל לא מה שטרח והוציא בזריעתם כו' פסק רבינו כת"ק דפליג על רשב"ג בברייתא בב"ב דף צ"ד וכאן מיירי כשלא ידע המוכר שאינם טובים כ"כ לזריעה דאל"כ קשיא הא כ"ר בסמוך בס"כ בשם הרמ"ה דאם המוכר ידע במום חייב בהוצאה ודוחק לומר שהרמ"ה פסק כרשב"ג דא"כ לא הוה רבינו מביא דבריו סתם אחר שכבר פסק הוא כת"ק אלא ודאי כמ"ש וכן דייקא ל' רבינו שהרי כתב אבל כל זמן כו' מסתמא הוא חייב באחריותן כו' דל' מסתמא משמע דמיירי שאין ידוע וניכר בזרעים שאינם טובים לזריעה ומש"ר לעיל שיכול לומר לאכילה מכרתי לך כו' ולא כ' שיכול לומר לא ידעתי שלא יהיו טובים לזריעה אפשר שם קמ"ל דאפילו ידע בהן שאינן טובים א"נ ה"ט משום דאף אם לא ידע במום הו"ל למוכר לעיוני בהו ולמבדק בהו אם טובים אם לא כיון דיהיה פסידא גדולה להלוקח משא"כ כשלא יהיה לו אלא הפסד טירחא: