פרישה, חושן משפט רמז:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 247:2
Open in the reader →1יתנו לבני הבנות בכלל כן הוא בירושלמי פ' שני דייני גזירות כתבתי לשונו בדרישה ע"ש והיינו לענין דברים שאינן ראוים אלא לבנות אבל דברים הראוים לבנים לבד פשיטא שאינם בכלל דלא עדיף מאילו אמר סתם יתנו לבני ביתי והרמב"ם ז"ל הוסיף דכשאמר יתנו לבני אפילו דברים הראוים לשניהן כאחר נמי הוי לבנים ומסיים התם בירושלמי ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל וכ' נ"י הטעם משום דבחייו רוצה לכבד בנותיו כדי שיהיו חביבות על בעליהן אבל בשעת מיתה אינו רוצה לעקור נחלה דאורייתא והרא"ש בתשובה שהביא רבינו בסמוך כתב הטעם דבחייו חפץ שיהיו קופצים לבנותיו וזה ע"י שתהיינה מלובשות בכבוד אבל לאחר מיתה יש להן עישור נכסים ונראה דאידי ואידי איתנהו ותרווייהו איצטריכו דהירושלמי סתמא קתני ומשמע דמיירי בין בבנות נשואות בין באינן נשואות וכל א' וא' כדשייך דהיינו אם הבנים נשואים אז הא דבנותיו בכלל היינו כשאינן נשואות (דאל"כ כלותיו קודמים וכנ"ל) וא"כ הא דמחלק בין בריא לשכ"מ היינו מטעמא דרא"ש ואם הבנים אינן נשואים אז הא דבנותיו בכלל היינו אפילו בבנות נשואות וא"כ הא דמחלק בין בריא לש"מ היינו מטעמא דנ"י והרא"ש גופא מסיק וכתב שם בתשובה שהביא רבינו בסמוך טעמא דהנ"י ובסמוך אעתיק לשונו כי שניהן צריכים וכמ"ש ובזה תבין מה שסתם רבינו ולא חילק בזה בין נשואות [לבין אינן נשואות] דסמך אמ"ש לפני זה ודוק: