פרישה, חושן משפט רעט:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 279:5
Open in the reader →1אמר זה בני עד והרמ"ה כתב כו' כל זה בב"ב דף קכ"ז: ומש"ר לא היה קוראו תחילה בני דחזקה אין אדם מחבב עבדו כ"כ לקרותו בן וכיון שהגיד שהוא בנו וע"ז האמינתו התורה שוב אינו חוזר ומגיד אפילו תוך כדי דיבור אע"ג דבכל התורה תכ"ד כדיבור דמי שאני הכא דכיון דחזקה דאין קורין לעבד בנו מאי שיצא מפיו מחזיקו לבנו ודאי ושוב אינו יכול להפקיעו מחזקתו דאנן סהדי דלאו עבד הוא והו"ל דומיא דקידושין וע"ז דאמרי' דאפילו תכ"ד אינו יכול לחזור בו וכ"כ ב"י ורבינו ס"ל מדלא פרטו אלא קידושין וע"ז ש"מ דבעלמא בכ"מ אמרינן תכ"ד כדיבור דמי ומשום דאין הכרח לדברי רבינו מש"ה כתב ונראה כו' ולא כתב בל' פלוגתא וק"ל ועמש"ל ס"ס קצ"ה ונלע"ד דלכ"ע אם כשאומר אח"כ מה שאמרתי תחילה בני זה עבד הוא דנאמן ואמרינן דבנו הוא אבל מן השפחה נולד לו ואף דאז לא הוה בנו דהרי ישראל הבא על השפחה הולד עבד כמוה מ"מ בנו הוא ושייך למיקרי בזה יכיר ונאמן אפילו הוא אמר בנך אני ואיני עבד כיון שגם הוא מודה שבנו הוא ודוקא כשאומר שאינו בנו אלא עבדו א"נ עליו דהא לא האמינתו התורה כ"א אבריה והרמ"ה חידש דאפילו אמר בני זה עבד הוא א"נ כשאמו מוחזקת בישראלית: ואפילו אינו משמשו תשמיש של עבד מ"מ כיון שהוא מוכן תמיד לעבודתו וסר למשמעתו לכן קראו עבד: אמר עבדי וחזר כו' פי' למוכסן אמר שהוא עבדו שאם היה בנו למה היה לו לומר למוכסן שהוא עבדו שהרי מן העבד צריך ליתן מכס ולא מן בנו: והרמ"ה כתב כו' ק"ק למה כתב והרמ"ה כתב בל' פלוגתא דאפשר דהכל מודים לדברי הרמ"ה וא"ת למה כתב הרמ"ה דינו אכשעבר אבית המכס ולא כתב בסתם הא דנאמן לומר עבדי כו' וי"ל משום דלא מצינו בגמרא דנאמן לומר עבדי כ"א בזה ובמ"ש שם דאם אמר עבדי הוא ושוה כך וכך דהוי עבד ואינו נאמן לומר אח"כ שהוא בנו וזה שעובר אבית המכס נזכר שם בגמרא ראשונה ועוד דבההוא דאם אמר עבדי הוא ששוה כך וכך וחזר ואמר בני הוא דקאמר א"נ אינו מוכח ממנו דעבד הוא ע"פ דיבורו אלא א"נ לומר שהוא בנו וק"ל: ה"מ דלא איתחזק אמו בבת ישראל כו' כלל דבריו נ"ל שנתבארו במה שהקדים וכתב שהתורה לא האמינתו כ"א אבריה וכמ"ש (כי את בנו) יכיר ולמד ממנו ר' יודא שנאמן עליו אפילו לשווייה ממזר וה"ה לשווייה עבד והיינו דוקא כשאומר בני הוא עבד ואין אמו מוחזקת בבת ישראל ואז הוי כאילו אמר אני הולדתיהו משפחה אבל כשאמו מוחזקת בבת ישראל אז א"נ לומר בני זה עבדי הוא דהרי הוא כאילו מעיד על אמו שהיא שפחה והרי היא בחזקת ישראל (ואין לומר שכוונתו הוא להעיד על נפש עצמו שהוא עבד ובא על אמו ישראלית ומצידו הוא עבד דא"כ לא הוה זה הבן עבד דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר) אבל ודאי נאמן לומר להרמ"ה ע"ז שאנו מוחזקים בו בבנו שהוא ממזר אף שאנו מוחזקים באמו שהולידתו שהיא אשה כשרה דהו"ל כאילו אמר זה אינו בני ובזה הוא נאמן דגם זה בכלל יכיר הוא דיכיר אם הוא בנו או לא ומ"ש הרמ"ה בריש דבריו דנאמן לומר בני זה ממזר דאיכא למימר דהולידו מחייבי כריתות דמשמע דוקא כשאין אנו מכירין את אמו שהולידתו אבל כשאנו מכירין את אמו שהולידתו והיא בחזקת כשרה א"נ לומר שהוא ממזר ואצ"ל אינו בני דנעשה ממזר ממילא וכדמסיק ז"א דא"כ אדכתב הרמ"ה דכשמוחזקין באמו שהיא בת ישראל שא"נ לומר עליו שהוא עבד הול"ל נמי דכשאמו ידועה ובחזקת כשרות אינו נאמן לומר עליו שהוא ממזר אלא ה"ק כשידוע שאשתו הולידתו אז א"א לומר עליו בני זה ממזר הוא דכיון שידוע שאשתו הולידתו והוא מודה ואמר שהוא בנו א"כ אינו יכול להיות שהוא ממזר הילכך לעולם בהאי לישנא שיאמר בני זה ממזר א"נ אלא כשאין אמו ידועה דאז מצינו למימר דעם א' מחייבי כריתות שכב וילדה ממנו דבנו הוא וממזר הוא אבל כשאינו אומר בני זה ממזר אלא אומר זה שאתם מחזיקים עליו שהוא בני מפני שאשתי ילדתהו ממזר הוא ודאי נאמן כאילו אומר אינו בני הוא דגם באומר ממזר ר"ל שהוא מעם זר ולא ממני נתעברה והו"ל ממזר ממילא אבל לא כשאומר זה שאתם מוחזקים בו שבני הוא אינו בני אלא עבד הוא דאף כשאינו בנו אינו מוכרח להיות עבד אא"כ אמר שאמו שפחה היא וע"ז לא האמינתו התורה ונראה דה"ה כשאמו ידועה בבת ישראל כשרה והוא אומר בני זה ממזר הוא א"נ לעשותה ממזרת דלאו כל כמיניה לפסלה בממזרת כמו בשפחות וק"ל: