פרישה, חושן משפט שלז:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 337:4
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' פי"ב דשכירות כ"כ ע"ש בהשגות הראב"ד שהשיג עליו וחזר ופירשו אבל רבינו והמ"מ לא ס"ל ההוא פירושא. וכלל הפלוגתא שביניהן אינו אלא בדין תורה שהרמב"ם ס"ל דכל זמן שיעשה מלאכה אינו רשאי לאכול מן התורה שלא יבטל ממלאכתו. ואם אוכל עובר בלא תעשה שנ' וחרמש לא תניף כו' משמע כל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו (וכ"כ בהדיא שם בסוף דבריו) אבל אחר שגמר מלאכתו אז מותר לו לישב לבטל ממלאכתו ולאכול שאין שם קפידת מן התורה לבטל ממלאכתו אבל חכמים הקפידו ע"ז ואמרו להשיב אבידה זו כו' וכמ"ש בדרישה ל' הרמב"ם ע"ש ורבינו וראב"ד והרמב"ן כתבו דהא דכתיב וחרמש לא תניף כו' דרשו בסיפרי וקטפת מלילות בידיך אבל לא יניף חרמש לקצור ולאכול. חרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בע"ה אתה אוכל שלא יעש' אכילתו קבע כעין מלאכתו וכמש"ר בסי"ב שיאכל דוקא בשעת מלאכה וכל זה לדין תורה אבל מפני השבת אבידה תקנו חכמים בע"א כמש"כ בסי"ב ובזה אינן מסולקין כלל ומשנה שלימה הוא שברישא דמתני' מחולקים בגי' איך הוא דין תורה וכמ"ש הכל בדרישה ע"ש: