פרישה, חושן משפט שסח:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 368:6
Open in the reader →1ואם המחזיק טוען כו' פי' ועוד שאלה אחרת אם המחזיק טוען: צריך להחזירם פי' ונותן לו הנגזל מה שהוציא: אין לו לחזור על הקונה כו' פי' אלא הלוקח קונה לגמרי לר"י אם נתייאש קודם שקנאו דהו"ל יאוש ואח"כ שינוי רשות ולהרמב"ם והראב"ד מחזיר מותר הדמים: תשובה אם הבעלים מרדפים כו' הכי הצעת דברי תשובה זו תחילה השיב להן כל חילוקי דין דעלמא כעין נדון זה ואח"כ כתב לפיכך אם נתברר כו' וכאילו אמר מאחר שהודעתיך כלל הדין ובנידון דידן טען התובע שיש לו עדים שחיפש ורדף אחריו א"כ חייב הקונה להחזירו לו: ומ"ש אין סומכין לא על דברי זה כו' פירוש דהא לא אמרו אלא סתם גניבה יאוש הוא אבל כי הכא דטוען הנתבע ברי דלא נתייאש לא מיקרי סתם גניבה אלא הדבר צריך אומד כו': והלוקח מן הלסטים כו' פי' אז צריך להחזירו אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים דאילו קודם שנתייאשו בדיני אדם חייב להחזיר ב"י. ואי משום הא לא איריא די"ל דאפילו בלפני יאוש מיירי וקמ"ל דאם בא לצי"ש צריך להחזיר לו בחנם דכיון שהוא לסטים ורואה מי הוא שגזלו יאמר לו לולי שלקחתו הייתי תובעו בדין והיה צריך להחזיר לי בחנם ונראה דגם לב"י מ"ה כ"ר לוקח מלסטים דבלסטים דוקא דינא הכי כיון שרואה ויודע מי חטפו יש לו תקנה שיחזור רשתדל מידו ולא הוי יאוש גמור משא"כ בגניבה ואבידה אבל מן הדין אין יכולין להוציא ממנו כיון דכבר נתייאש: ואם נתכוין לקדם הבעלים ר"ל דאם זה הלוקח אינו בא לצאת ידי שמים דינא הכי דאם היה שנתכוין לקדם לבעלים לקנות בזול ואינו רוצה להחזירו לבעלים כיון שכבר נתייאש אז מוציאין מידו בדין כיון שמתכוין להפסיד הנגזל שלולי שקנהו היה יכול להוציאו מהלסטים בחנם אבל אם אין זה ידוע שכיון לכך יכול הוא להתנצל ולומר לא ידעתי שגזולה היא בידו מש"ה קאמר שדבר זה מסור ללב ונפרעין ממנו מן השמים כדין כל הדברים הנמסרים ללב: