פרישה, חושן משפט שצ:ב

1בהמה שהלכה בר"ה והתיזה כו' אורחא היא ופטורה בר"ה בפ"ק דף י"ג ועבד"ר: אבל משלמין מן העלייה פי' התשלומין הן על הבעלים לא מן השור עצמו וכתב הרי"ף מאי עליה מעולה ועידית שבנכסים: חזיר נובר פי' מנקר בחוטמיו באשפה: בהמה שהטילה גללי' לעיסה כו' שם דף י"ח: וכגון דדחיק לה עלמא כו' ז"ל הגמרא הא משונה הוא. ומשני דדחיק לה עלמא ופירש"י שעמדה במקום צר ואין לה מקום לזוז משם: בהמה שהלכה בר"ה והתיזה מפורש שם דף י"ז ובמשנה דף י"ט ע"א: ומ"ש משלם ח"נ משום דאזלינן בתר מקום השבירה. ומ"ש היתה הולכת ברשות הניזק כו' עד ועל השני ח"נ שם אזלינן בתר עיקר הצריכות והתחלתה ולחומרא דף י"ט ע"א ע"ש: ומ"ש ואין חילוק בין כח א' לכח כחו הוכיח הרא"ש מהאיבעיא דרב אשי דאיתא שם דף י"ט דרסה ע"ג כלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר כו' איבעיא דאיפשטא הוא שם דף י"ז וז"ל האיבעיא בתר מעיקרא אזלינן וגופיה הוא הוא א"ד בתר תבר מנא אזלי' וצרורות נינהו וקמבעיא ליה הכא דהדריסה והשבירה שניהן היו ברשות הניזק. ולפי מאי דאיפשטא בתר מעיקרא אזלי' אף אם הדריסה לבדה היה ברשות הניזק גם כן מחוייב נ"ש וק"ל ודוקא בכאן שנשבר ע"י דריסת גופו הוא דאזלינן בתר מעיקרא אבל היכא שהזיקה היתה ע"י צרורות לא אזלינן בתר מעיקרא וכמ"ש לפני זה בהלכה בר"ה והתיזה צרורות והזיקה ברשות הניזק דחייב משום דאזלינן בתר מקום שנשבר שם וכמ"ש: הלכה ברשות הניזק ובעטה כו' איבעיא זו ג"כ שם דף י"ט ודע שבכ"מ שכ"ר התיזה צרורות היינו אורחה שדרך הליכה העלתה צרורות. ובמקום שכתב בעטה היינו שינוי וזה פשיטא לרבינו דכיון שבעטה לאו אורחה הוא ואינו רגל אלא דאיבעיא לן אם נאמר כיון דצרורות גופן בלא בעיטה ח"נ ממילא התזת צרורות ע"י בעיטה דהוי שינוי אינו משלם אלא רביע כמו קרן לגבי רגל דעלמא דמשלם נ"ש וקרן ח"נ א"ד דאעפ"כ משלם ח"נ דפחות מפלגא לא מצינו תשלומין ולהכי לא חילק רבינו כאן בין ר"ה לרשות ניזק דלפטור בר"ה בולא כלום זה פשיטא לא אמרי' שודאי קרן הוא אבל בבעיא דבסמוך דהיינו בעיטה במקום שא"א שלא תתיז דשם איבעיא לן אי הוי כקרן וחייב בר"ה או הוי רגל ופטור לגמרי בר"ה שם שפיר חילק. והא דהתחיל רבינו וכתב הלכה ברשות הניזק ובעיטה היינו משום סיפא דכתב עליו דברי הרמב"ם דלהרמב"ם חייב רביע נזק אפי' בלא תפיסה כו' והיינו דוקא ברשות הניזק דאי בר"ה ופי' רביע אינו מחוייב בלא תפיסה אפילו בימיהן כיון דאיכא למימר שמא רגל הוא ופטור בר"ה וכמ"ש בדרישה בשם הרמב"ם ע"ש: וכתב הרמב"ם חייב רביע נזק כו' ואי תפיס ח"נ אי מפקינן מיניה עיין בדרישה: וזה בזמן שדנין קנס כו' אבל האידנא כו' כלומר דהאידנא לא שייך למימר חייב רביע כיון דאין ב"ד מגבין שום קנס והיכי דתפסי חצי נזק הוא גובה ולא רביע בלבד ואף על גב דחצי נזק צרורות ממונא הוא אם תימצי לומר דיש שינוי לצרורות רביע נזק דידהו הוה כחצי נזק דקרן דאסיקנא בסוף פ"ק דב"ק דקנס הוא והרא"ש כתב טעם אחר דלא מצינא בבבל צרורות דבעיטה הוה משונה וקנסא עכ"ל ב"י וכבר כתבתי טעם הרא"ש לפני זה בסמוך: ואם הלכה במקום שא"א שלא תתיז כו' איבעיא שם דף י"ט ועד"ר: דשמא שינוי הוא פי' ומשלם רביעי חצי של דין קרן בר"ה משא"כ כשלא מחשב שינוי ואז הוה תולדה דרגל ולא מחייב בר"ה כלום: (ובר"ה) [וברשות הניזק] אם תפס גוף המזיק והא שלא הזכיר זה בהאיבעיא שלפני זה דהרביע שגובה אינו גובה אלא מגוף המזיק משום דהתם האיבעיא לא הוה אלא אי יש שינוי או אין שינוי אבל זה פשוט ליה דקרן הוה וא"כ ודאי בעינן שיתפם גופו כדין קרן דאינו משלם אלא מגופו משא"כ באיבעיא זו דהאיבעיא הוא אי הוי כאורחא דהיינו רגל ורגל משלם מהעלייה וק"ל: וכשם שחייב על כחו שיש בו ממש כו' עד כגון סוס שצנף כו' מימרא שם בסוף דף י"ח: ומ"ש או תרנגול שהושיט ראשו כו' אורחיה להכניס בו ראשו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק והוא אוקימת' דגמרא שם אליבא דרבנן דפליגי עם סומכוס עכ"ל: אבל אין כו' הוה שינוי ואת"ל יש שינוי לצרורות משלם רביע נזק אשר"י: ומש"ר והרמב"ם כתב שאף אם כו' שהוא משונה פי' בדין ח"נ דמשונה דהיינו דאינו משלם אלא מגופה וחייב גם בר"ה וזה מבואר בהרמב"ם ועד"ר: ול"נ כיון דאיכא שינוי דצרורות כו' והמ"מ כתב ישוב לזה וגם על הרי"ף תמה הרז"ה בע"א וכתב ישוב לדברי (הרא"ש) [הרי"ף] ז"ל ע"ש והרשב"א ישבו להרי"ף בע"א והביאו הב"י ע"ש ומפני שלא כ"ר לדברי הרי"ף מ"ה לא רציתי להאריך בו כאן: