פרישה, חושן משפט פ:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 80:1
Open in the reader →1מי שטוען בפני ב"ד טענה א' כו' עד בד"א כו' דוקא שנתחייב בדין כו' כל הדברים הללו מב"ב דף ל"א ע"ש גם בב"י שהביא ל' הגמרא וממודים נהרדעי דאיתא שם בב"ב נשמע לדעולא דס"ל דהיכא דסתר טענותיו הראשונים לגמרי דאינו חוזר וטוען היינו (דין) [דוקא] כשטען טענה הראשונה בב"ד אבל חוץ לב"ד לא והלכה כעולא. כלל העולה מסוגיא דב"ב דאפילו טען טענה בב"ד ובאו עדים והכחישוהו באופן שיהיה יוצא חייב ע"פ טענתו המוכחשת (דהא עובדא דבגמרא איירי בזה ובאו עדים ואמרו דדאבותיו דאידך הוא) אפ"ה אם יכול לתקן דבריו חוזר ומתקנם אבל לטעון טענה אחרת הסותרת הראשונה לגמרי לאו כל כמיניה כיון שהוכחש בעדים ופליגי הרמ"ה והר"י ן' מיגא"ש בזה אם דוקא בשכבר באו עדים והכחישו אטענתו הראשונה או אם אפילו באו עדים אחר הטענה השנייה ובזה כלל דברי רבינו מבוארים. ועכשיו אכתוב ביאור פרטי דברי רבינו. מ"ש א"י לטעון טענה אחרת הסותרת הראשונה היינו ע"ד שכתבתי. ומ"ש כדפרישית לעיל כו' יכול לחזור כו' נראה שטעות נפל בדפוס בסדר ל' רבינו וצריך להיות מהופך וה"ג אבל אם יכול לזכות בדין גם בטענתו הראשונה יכול לחזור ולטעון ולזכות בטענה האחרונה כדפרישית לעיל בסימן שלפני זה והוא מ"ש שם ואינו מוחזק כפרן אלא בכופר בב"ד והכחישוהו עדים כו' עד שאין זה חוזר וטוען כיון ששני הטענות באין לפטרו: