ביאור יש"ר על התורה, בראשית ג:טז

1אל האשה אמר, לא הזכיר הכתוב באשה עונש המות, כי היא נכללת בזה עם האדם שגזר עליו השם שישוב גופו אל העפר, ושניהם נקראים אדם:

2הרבה ארבה, טעם הרבוי הזה לפי שקודם החטא היו האדם ואשתו שוים במזג הגוף ובמצב הבריאות והכח, ועתה נתחדש רפיון וחולשה בטבע האשה, וכפי רבות החולשה בגוף כן ירבה הרגש הכאב כנודע:

3עצבונך והרונך, לפי שהקדים עצבונך להרונך יראה שהעצב רומז אל דרך נשים, כי בעת האורח האשה בעצב, ומלת הרונך על צער ההריון, ואח"כ אמר בעצב תלדי בנים על צער הלידה, הרי שהלך הכתוב על סדר טבעי הדברים:

4ואל אישך תשוקתך, ואע"פי שיהיה לך צער גדול, עכ"ז תהי נכספת ומתאוה אל בעלך ולא תחוש לשום צער ועצבון, כי לולי התשוקה הזאת שהטביע הבורא באשה, אין ספק שתתרשל מהוליד בנים ותתרחק מבעלה מפחד הצער שיהיה לה בהריונה:

5והוא ימשול בך, גם זה עונש שנתחדש אחר החטא, כי לפנים היו האדם ואשתו שוים זה לזה במעלה, ואין לאחד מהם ממשלה על חבירו, כי באין ידיעת טוב ורע אין לירוא שהאחד ירים יד בחבירו לפרוץ פרצות ולהתגבר עליו, אבל אחר החטא גזר האל שהאשה בהיות דעתה קלה וטבעה חלש, תהיה כבושה ונכנעת תחת יד בעלה והוא ימשול בה כאדון: