רי"ף בבא מציעא לו.

1(דף סה.) דניחא ליה דלא ניסתרו עבדיה א"ל הני מילי היכא דלא מסיק ביה זוזי מר כיון דמסיק ביה זוזי מיחזי כרבית דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר א"ל הדרי בי

2אמר אביי האי מאן דמסיק ( * ד"ת מ"ז ארבע) זוזי דרביתא בחבריה וקא אזלי חיטי ארבעה גריוי בשוקא ויהיב ליה איהו חמשה כי מפקינן מיניה ארבעה מפקינן מיני' ואידך אוזולי הוא דזיל גביה רבא אמר חמשה מפקינן מיניה דבתורת רביתא אתאי לידיה והלכתא כרבא וכן מאן דמסיק בחבריה [ארבע] זוזי דרביתא ויהב ליה גלימא בגוייהו כי מפקינן מיניה גלימא מפקינן מיניה מ"ט כי היכי דלא לימרו גלימא דמיכסי וקאי גלימא דרביתא הוא

3אמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דרביתא בחבריה ואוגר ליה חצר דמיתגרא בעשרה בתריסר כי מפקינן מיניה תריסר מפקינן מיניה א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגירנא הכי דהוה קא משתרשי לי השתא דלא קא משתרשי לי כי דאגרי כ"ע הוא דאגרנא א"ל לא משום דאמרי ליה סברת וקבילת:

4מרבין על השכר ואין מרבין על המכר וכו':

5מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטי זימניה למיגבא לאו אגר נטר ליה הוא * כצ"ל וכ"ה בגמ' וכ"ה בדפוס קושט' ובדפוס סביוניטא [מישוא הוא] דשויא הכי והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נותן לי היא שלך בעשרה סלעים לשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה וסיפא כיון דזביני נינהו בעי למשקל זוזי מהשתא הלכך אגר נטר ליה הוא ואסור:

6תוספתא * פרק ו הלוקח מכר מחבירו על מנת ליתן לו מיכן ועד י"ב חדש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית ירושלמי * הל"א תני יש דברים שהן כמו רבית ומותרין (ובתחלה) כיצד לוקח אדם שטרותיו של חברו ומלוותו של חברו בפחות ואינו חושש משום רבית אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא (ויקרא כ״ה:נ״ג) כשכיר שנה בשנה יהיה עמך שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא לשנה אחרת * ד"ת מ"ז וכן ליתא בד' קונשטאנטינא (אמר ר"נ טרשא שרי איתיביה רב חמא אם לגורן בשנים עשר מנה אסור התם קץ ליה הכא לא קץ ליה) א"ר פפא טרשא דידי שרי מאי טעמא שיכראי לא פסיד