ראשון לציון על משלי א:טו

1בני אל תלך בדרך אתם וגומ' כי רגליהם לרע וגומ' כי חנם מזורה הרשת וגו' והם לדמם יארובו וגו' כן אורחות כל בוצע בצע וגו' צריך לדעת למה כפל הענין במלות שונות בדרך אתם מנתיבתם שנראה כשפת יתר. ונראה שכונת הכתובים לומר לזה המתפתה לא מיבעיא שלא ישמע אליהם אלא אפי' יאמרו לך שתהיה יוצא ובא עמהם להיות בחברתם אל תלך בדרך אתם פירוש אפי' בדרך בעלמא אין לך להתלוות עמהם ולא די זה אפי' בדרך המיוחד להם שהם רגילים שם מנע רגליך ממנו שמא תפגע בהם ולזה דקדק הכתוב ואמר מנע רגליך מנתיבתם אפי' אינם בו ולזה ג"כ אמר דרך ונתיב שדרך יורה על מקום בלתי מיוחד ליחידים ובזה הוא אומ' שלא ילך עמהם ונתיב יורה על מקום מיוחד ליחידים להיותו מוגבל וקצר ובזה מזהיר שימנע רגלו מאותו נתיב אפי' אין החוטאים בו והטע' הוא כי רגליהם לרע ירוצו פי' כנגד מה שאמרו בדבריהם כי הם חסידים ומבקשים להציל נפש לבל יבואו בדמים והצדיקו עצמם לפניו דאפי' גזילה וגניבה אין כאן כאמור לא כן הוא כי האנשים החטאים האלה חשודים הם על שני דברים בין על הגזל ויודעים כי רשע מעשיהם ועושים ואו' תיבת כי רגליהם לרע ירוצו שאין לו משמעות ישר ויותר היה לשון מתוקן לומר כי הם רע יעשו או ירשיעו ומה הוא או' לרע ירוצו, אכן דע כי האדם בעשותו רשע בתמידות לרוב תמידותו בו לא יחשוב בעשותו כי רשע הוא אלא ירוץ לעשותו מבלי מחשבו' לבו והוא ע"ד או' ז"ל עבר אדם עבירה ושנה בה נעשת לו התר ומה גם בהרגילו בה כמה פעמים בבואה לידו ירוץ לעשותו בהיתר גמור וזה הוא שאמ' כי האנשים הללו לרוב רשעם נעש' בעיניהם הרע אשר ירוצו לו לעשותו התר כדברים המותרים ולזה הם אומ' לך נמלא בתינו שלל כי אין איסור מטעם הנז' וכנגד אומרם לך שהם מתחכמים להציל נפש א' דע כי האנשים הללו אין בעיניהם חשש חומר הריגת נפשות אפי' לחשוב בה אם בן מות הוא ואצ"ל לבקש אחריך להציל וכדומה כנז' וזהו אומרו וימהרו לשפוך דם:

2עוד יכוין לומר דע שאתה מסוכן אם תלך עמהם אחר שהם כ"כ רגילים עד שרגליה' לרע ירוצו ואין נחשב בעיניהם הרע לרע גם עליך תעבור כוס תרעלתם ואף רוחך יעלעו דם ועל אותו חלק שתטול עמהם לגוזלו ממך ישפכו דמך וכל דבריהם לך ידמו כרשת לפני כל בעל כנף וזה הוא אומרו כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף פי' כי הבעל כנף כשרואה רשתות מלאות מזורה פירוש מלאות זורר שממלאים אותם הבעלים בזרעונים זעיר שם זעיר שם וכראות הצפור הזרעונים מעופף ויורד לאכול לשבעה ואחר האמת מה ראה בעל הרשת שפרש רשתו ומלאה חטים או שעורים לא לחנם אלא לצוד לעוף הבא לאכול הגרעינים והכתוב מדבר בתמיהה כי חנם פי' וכי חנם לא היא כן הוא ממש פיתוי האנשים הרשעי' הללו שאומרי' לך כ"כ הבטחות טובות והם כמזורה הרשת כי לא יעלה על דעתך כי לטובתך מכוונים, וכפי זה יתמה הרואה אם הם לטובת זה האיש לא יכוונו להטיב גם לטובת המתיעצים עליו לא כן יכוונו כאמור כי לא ירחמו עליו אחר האמת מה היא כונתם לז"א כי טעמם שמפתים אותך לא לחששת אותו האיש אשר באו לביתו לשלול שללו כמות שהם אומרים אלא לחששת נפשם וזה הוא שדקדק הכתוב לומר והם פירוש טעמם האמיתי הוא לדמם יארובו דהיינו שהם יראים לנפשם ומבקשים להם עזר וסיוע שיראים שמא יהרגם הנגנב לא כמו שהם אמרו כי אין להם חשש עצמם נבלעם חיים לא כי אלא יראים על דמם לזה עושים אורב להיות להם להצלה ומה שאמרו שלא תירא שמא יעמוד האיש עליך ויהרוג אותך כי ישימו לך מצפון שלא ימצאך להורגך לא כן הוא כי לא לך הם יצפנו אלא לעצמם יבקשו לצפון וזה הוא יצפנו לנפשותם ואותך ישימו למקרה ופגע אם יעמוד האיש לך לבדך ימצאך ויהרגך מטעם זה מבקשים ללכת עמהם ואו' כן אורחות וגו' פי' כנגד מה שאמרו כי אותו ממון שהם הולכים עליו לגוזלו גנוב הוא אתו ולזה אין עליהם איסו' גזל דע שאפילו לדבריהם גם בממון הזה הבצוע הבוצע אותו מעלה עליו הכתוב כהורגו לבעליו ולזה כפל התיבות בוצע בצע שבצע חברו אפילו במציאות זה נפש בעליו יקח ולזה ג"כ דקדק לו' כן פי' כמו הבוצע ממון התר הוי כנוטל נפש בעליו כן הנוטל ממון שחברו בא לו באיסור כנוטל נפש בעליו ולזה תמצא שאומר הש"ס בתר גנבא גנוב וטעמ' טעים ופיר' רז"ל שהדבר בתמיהא:

3או יאמר שהכונה היא כנגד מה שאמרו כי הממון גזול ביד האיש ההוא דע כי לא כן הוא וזה תמצא שכן דרכם כשרוצים לבצוע הם ממציאים התר על זה ואומרים אין זה הממון כי אם גנוב הוא בצוע הוא וזהו שאמר הכתוב כן אורחות כל בוצע שאומר על זה שבוצע כי הוא מעיקרו בצע ואחר האמת תדע כי לא ממון יחשב להם אלא דם שפכו כי את נפש בעליו יקח:

4ובדרך רמז ירמוז את נפש בעליו יקח פי' אחר שאומרים שהוא בצע הם מוצאים טעם נכון שיקחו הם הממון ההוא מטעם כי בעל הראשון נפשו ורצונו הוא שיקחו אותו האנשים הבוצעים הללו וכיון שהממון המשל הוא של ראובן ובא פשחור וגזלו ממנו והללו צדקיה בן כנענה וחבריו באים לגזול מפשחור ואומרים אמדינן דעתיה דראובן הנגזל כי ירצה שנקח אנחנו הממון ולא יזכה בו פשחור להיותו אויב לו שהוא המפריד ושולל זכותו של ראובן ממנו וכיון שכן אין חשש איסור בעולם וז"א את נפש בעליו יקח כי מה שתאוה נפשו של בעליו של הממון הוא שזה יקחנו ודקדק לומר אורחות כל בוצע בצע לומר כי להיות שמעיקר' אמר על החוטאים הנז' שמבקשים להדיחו כי רגליהם לרע ירוצו כי לא יבקשו לחשוב בענין אם רע אם טוב אלא ירוצו וגו' לז"א כי דבר זה דבוצע בצע כנז' כן אורחות כולם על הרוב זה דרכם שירוצו למצוא פתח לבצוע ולזה גם אלו ימצא בפיהם טעם זה כי אין בצע זה בצע להם ויבקשו טעמים ועילות כי ממון זה לא בצדק וגו' באופן כולם בפיהם טעם זה ואשר לזה הם מפתים אותך לומר כי אין רע ולא כן הוא כנז' לזה אל תלך בדרך אתם וגו':