ראשון לציון על משלי ג:ג
ראשון לציון על משלי · Rishon LeTzion on Proverbs 3:3
Open in the reader →1חסד ואמת אל יעזבוך וגו'. הנה, אחר אשר צוהו בענין התורה והמצות שהם דברים שבין אדם למקום חזר לצוותו עוד על הנהגת האדם עם חבירו ואמר ב' דברים הללו אל יעזבוך שהם חסד ואמת וקשה שהיל"ל אל תעזבם הנה ארז"ל על פ' שם האיש אשר עשיתי עמו כו' עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו מכאן שיותר עושה העני עם בעה"ב וכו' לז"א אל יעזבוך שלא תגרום שיעזבוך בעזבך אותם עוד ארז"ל כי טעם בריאת העולם הוא לסיבה שה' ב"ה ירחם ויחון על עמו לז"א שלא תגרום שחסד ואמת שהוא מקור הרחמים יעזבוך להיותם מוכנים לכל אדם מאת ב"ה לזה מצוה לו שלא יעזבו אותו. עוד ירצה כי תמצא דלפעמים יחשוב בדעתו כי הוא עושה חסד ואמת עם שכנגדו ובערך שכנגדו לא כן הוא לזה אם יהיה או' חסד ואמת אל תעזבם הרי ממשילך אתה ודעתך כי לפי ידיעתך אל תעזבם וכאשר תאמר לא עזבתים נבין הדבר לז"א לא כן אנכי מצוך אלא חסד ואמת שהם הנק' על קו היושר חסד ואמת הם לא יעזבוך אתה צריך לבקש לדעת' מה הם ואופניהם ועליהם אנכי מצוך אל יעזבוך. עוד ירצה לו' כי מרוב שתהיה רגיל בעשייתם עד אשר תעשה אותם מבלי חושבך בהם לעשותם ונראים כי הם אשר אינם עוזבים אותך ורודפים אחריך עד דכאשר תבא לך מחשבה להיפך ולא תוכל עשוהו אחר שהוטבע בך אין לעשו' זולתם דאם תצטרך בכל פעם לחשוב לעשו' לפעמי' תטעה מהם לז"א אל יעזבוך כו' וא"ת ובמה יהיה הדבר הזה שהם לא יעזבוך לז"א קשרם על גרגרותיך כאשר אבאר בס"ד ומזה יולד בך שלא לעשות זולתם ואומרו חסד ואמת הכונה כי לפעמים יעשה חסד וימשך לו ממנו עון גדול כמ"ש בגמ' דאסור ליתן פת לעני שאין אתה יודע אם יטול ידיו אם לאו וזה אסור לתת לו והרי בא לעשות חסד ואינו אלא עון לז"א ואמת שצריך לדעת איזהו מקום החסד שיסכים עליו הקב"ה אז יאמ' שכיון לו' שלא לגנוב ולגזול ולהתחסד בו והוא שאמר ובוצע ברך כו' אלא חסד ואמת שיעש' חסד מממון שהוא אמת בלי גזל שיהיה משאו ומתנו באמונה ואז יעלה לו לרצון חסדו לפני ה' וכן אמר בזוהר כי מי שעושה צדקה מגזל אדרבה מזכיר חובו לפני ה' וטוב הוא לו שלא לעשותו או יא' שר"ל דכאשר יתחסד עם אדם לא תהיה כונתו לשום תכלית האנושי או להגיע לו טוב ממנה אלא תהיה כונתו לאמת שאינו מצפה לתשלום גמול לקיים מצות ה'. או יא' שר"ל שישתדל באותם מצות הנקראים חסד של אמת והם חסד שעושין עם המתים כאו' ז"ל כי כל החסדים אשר יעשה איש את ריעהו הלב לא יעכב כי יאמר לא תדע מה ילד יום ונהפוך הוא משא"כ חסד שעושין עם המתים שאינו מחכה לתשלומיו והלב יתעצל לכן מצאוהו אל יעזבהו ואמר קשרם על גרגרותיך וכו' ירצה דתמצא דיש ב' ענינים אשר יכריחו את האדם על מניעת האמור או לסיבת תאות הגופניות וזה נחלק לב' ענינים הא' הוא ההכרח דיחוס על עצמו וירע בעיניו לתת או לוותר משלו וכדומה כי יאמר אפס כי לא יהיה בך אביון וזה ימנעהו גם מהתחסד מממונו ומבוא אל האמת עם רעיהו כאשר יראה כי יצטרך להוציא מכיסו והב' כי ייחם לבבו להתענג בתאוות הגופניות ירע בעיניו להוציא ממנו על צד החסד ואמת כאשר יעמוד בעיניו מניעת תענוגיו ויש ענין אחר בענין דבר הנוגע לכבוד האדם ורצונו חוץ מדבר הנאכל והנרגש שהוא הממון אשר יש הרבה מצות תלויות בזה וסדר הנהגת האדם עם חבירו באונאת דברים ובזיונות וכדומה לז"א כנגד ענין הא' אמ' קשרם על גרגרותיך כו' פי' ב' גרגרות האמורים כאשר תבא לך המניע' מהם קשור קשר של קיימא על חסד ואמת להקדימם קודם עריבות אשר יערב לחכך. ואפשר שיכוין לו' שיקשור גרגרותיו בלי תת להם עד אשר יקדים חסד ואמת, וכנגד מה שנוגע לדבר שאינו ממון אמר כתבם על לוח לבך כי כללות עניןזה הוא דבר המסור ללב לז"א כתבם על לוח לבך. עוד ירצה לו' כי במ"ש קשרם כו' יכלול הכל ומה שחזר לו' כתבם כו' לומר שהלב מעיקרו לא יחשוב זולתם כלל לא שתחשוב לעשו' היפך ותצטרך לסתור מחשבותיך אלא (הלב) כתוב על לבך שלא תעשה זולתם ובזה אתה מקיים חסד ואמת אל יעזבוך שיולד בך כאלו כך הוא טבעך דאם לא יהיה טבע האדם ומזגו עד"ז הרי עזבוהו והוא מצוה אותו אל יעזבוך:
2ומצא חן ושכל טוב וכו' בטח אל ה' וכו' בכל דרכיך דעהו כו', הנה תמצא יש בני אדם בעולם שהם בעלי חכמה וכל חכמתם היא למצוא חן בעיני בני אדם וכאשר יצטרך למצוא חן בעיני אדם לא יעמוד בעיניו אם לא ידקדק בעבירה ויצדד לה צדדין להתיר ויש כת אחרת אשר תתלהב לשמור שכל טוב בעיני ה' והגם שימשך לו שלא ימצא חן בעיני ב"א לזה בא שהע"ה וצוה לב' כתות הנז' שיבקשו לעשות שתיהן בעיני ה' ואדם שאין לזלזל בא' מהן כלו' אם יבא לפניו ענין א' וא"א להשיג שתיהן מצד איזה ב"א שאינן שלמי' בדעתן באותו הענין ותא' הכת הא' יותר טוב להיות מוצא חן ושכל טוב בעיני אדם מעשות הפך זה וזה אין לו תיקון אח"כ אם לא אמצאנו עתה ויהיה בעיני ב"א כאין מש"כ בדבר הנוגע לה' יכול לתקן עבירות שבין אדם למקום גם יחשוב שאפשר ימשך לו רע אם לא ימצא חן ושכל טוב בעיני זה האדם ויחשוב עוד שכאשר ימצא חן בעיני אדם משם ימשך לו לעשו' הרבה ענינים שיתרצה בהם השי"ת או ג"כ תבא כת הב' ותא' הן אמת שצויתני למצוא חן בעיני ב"א והרי אני איני יכול לקיים שניהם ונמשך לי מזה שנאה מב"א מצד רצונו ית' באיזה מהן אבחר לז"א כנגד כת א' שתדחה שכל טוב בעיני ה' מלפני ב"א, ולז"א בטח אל ה' אל תבטח באנוש ותזלזל בפרט א' מפרטי מצות ה' ח"ו והגם שתא' בדעתך והריני ג"כ איני עוקר כונתי מה' והעיקר הוא ה' לז"א בטח אל ה' בכל לבך שלא תבטח באדם אפי' בחלק מלבך אלא כל הלב ואל בינתך וגו' והגם שאתה או' כי גם היוצא מהאדם כולו לה' אל תשען על אותה בינה לעבור את פי ה', וכנגד כת הב' החוששת לשנאת הבריות ומניעת החן לז"א עשה והצלח בכל דרכיך דעהו כו' לא תחוש על ב"א נגד רצונו ית' אבל תהי' כונתך כולה לשמים דוקא והוא יישר כו' פי' הוא יתן לך חן בעיני אדם עד שידעו אורחותיך ישרים, או' יא' בכל דרכיך פי' אם תהיה מתנהג בטוב בענין א' ובענין אחר לא כן אז לא תמצא חן בעיני אדם כאשר תהיה פנייתך כולה לה' והטעם הוא כי ה' אינו מיישר אורחותיך אלא כאשר בכל דרכיך דעהו ע"ד דע את אלקי אביך ועבדהו אז יישר אורחותיך בעיני כלם: