ספר המכריע כא

1גרסינן בריש פרק המוכר את הספינה אמר אמימר הילכתא אותיות נקנות במסירה כך נראה לי הגירסא כדברי רבינו שמואל זצוק"ל דבשלמא אי אמרת נקנות אתא למפסק הלכה כר' אע"פ שהוא יחיד אלא אי אמרת אין נקנות כרבנן מאי איצטריך ליה למיפסק הלכה כחכמי' פשי' ודאי דיחיד ורבים הלכה כרבים ולשתיק ולא ליפסוק מידי וממילא ידענא ליה אלא ודאי לא אצטריך למפסק אלא כר' ומסתייעא האי סברא ממאי דאמרי' בשלהי מסכתין בהלכה שנים שהי' בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה כך אין מוציאין על אחרי' במאי קא מפלגי באותיות נקנות במסיר' קא מפלגי תנא דמתני' סבר אותיות נקנות במסירה ותנא דברייתא סבר אין אותיות נקנות במסירה.

2ואי בעית אימא דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה והכא בצריך לראיה קא מפלגי דאיתמר אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה ורבא אמר אין צריך להביא ראיה.

3הנה מוכח משם דסתם מתני' סבר דאותיות נקנות במסירה ותו דמסקינן דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה ותו דאביי ורבא תרווייהו סבירא להו דאותיות נקנות במסירה ולא פליגי אלא אם צריך להביא ראיה שכדי לקנות מסרו לו או שמא הפקידו בידו דאביי מצריך ליה ראיה דלא גבי ביה עד דמייתי סהדי שהקנהו לו ורבא סבר כיון דנפיק שטרא מתותי ידיה מהימן אבל תרווייהו מודו דהיכא דמסרו לו על דעת לקנותו דקני ליה במסירה בלחוד ולא בעו כתיבה ומסירה.

4וראיתי מי שדחה זו הראיה ואמר דאביי ורבא לא דברו אלא אליבא דמאן דאמר אותיות נקנות במסירה ולאו דאינהו סבירא להו כותי' ולעולם הלכתא כאמימר דאמר אין אותיות נקנות במסירה.

5ואינו נראה לי כלל דאי לא סבירא להו הכי דאותיות נקנות במסירה אמאי פליגי אם צריך להביא ראיה ואם לאו כיון דלא סבירא להו הכי מאי איצטר' להו לאפלוגי ביה אלא ודאי הכי סבירא להו דאותיות נקנות במסירה ותו דאמרינן ביבמות בפרק האשה שהלכה היא ובעלה.

6יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק לתרי יוסף בן שמעון או לא. אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן. אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב ביה הכי בצד קלונייא מתא אנא אנדרוביליאי פטרית ותרוכית ית פלוניתא אינתתי ושלחה אבוה דשמואל מקמי דר' יהודא נשיאה ושלח ליה תיבדק נהרדעא כולה ורבא אם איתא תיבדק לכל העולם כולו מיבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו הכי.

7אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו הכי חבי בר נאנא ונאנא בר חבי ומגבי בהו רבה בר אבוה זוזי והא חבי בר נאנא ונאנא בר חבי שכיחי טובא ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהירי בה אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד ליה גבי' מאי אמרת דילמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה אלמא אשכחן בפירוש דסבר אביי דאותיות נקנות במסירה.

8אם כן מאי דתנן בפרק גט פשוט אותיות נקנות במסירה סברת נפשייהו היא.

9וראיתי מי שדחה סברא זו ואמר אדרבא מהכא מוכח דההיא דגט פשוט לאו סברא דנפשייהו היא אלא אליבא דמאן דאמר אותיות נקנות במסירה פליגי דאי סלקא דעתך דסבירא להו לרבא דאותיות נקנות במסירה היכי מייתי ראיה רבא למילתיה מהנהו שטרי והא כיון דאותיו' נקנות במסירה ליכא למיחש למידי כדדחי ליה אביי אלא ודאי מדמייתי ראיה רבא למילתיה ש"מ דסבירא ליה לרבא דאין אותיות נקנות במסירה ופליג בהא רבא עם אביי דאביי סבירה ליה נקנות ורבא סבירא ליה דאין נקנות וההיא דגט פשוט לאו אליבייהו דנפשייהו איתמר.

10וזו הדחייה אינה כלום דאם איתא דסבר רבא דאין אותיות נקנות במסירה היכי מייתי ראי' מהנהו שטרי דמגבי בהו רבה בר אבוה זוזי וסבירא ליה לרבא הכי והא בגט פשוט פרכינן מתני' דדייקינן מינה הא הן על אחרים מוציאין אמתניתא דתני אין מוציאין שטר חוב על אחרים ופרקינן דתנא דמתני' סבר אותיות נקנות במסירה ומשום הכי מוציאין הם על אחרים ותנא דברייתא סבר אינן נקנות ומשום הכי אין מוציאין.

11אם כן רבה בר אבוה דמגבי בהו בעל כורחין אית לן למימר דסבירא ליה דאותיות נקנות במסירה ורבא נמי דמסתייע מינה הכי סבירא ליה אלא הכי מסתייע מינה אם איתא דחיישינן לתרי יוסף בן שמעון אפילו היכא דלא איתחזק הכא דאיתחזק מיהא אף על פי דאותיות נקנות במסירה ניחוש לנפילה ולפקדון דילמא הימינוה או דילמא בגניבה אתא לידיה אם היכא דלכולי האי לא חיישינן לתרי יוסף בן שמעון נמי היכא דלא איתחזק לא חיישינן ואביי מהדר ליה לנפילה לא חיישינן דמיזדהר זהירי ביה לפקדון נמי לא חיישי דכיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי' ולגניבה ליכא למיחש ולמסירה נמי הא אמרינן דאותיות נקנות במסירה אבל לעולם לתרי יוסף בן שמעון אית למיחש אע"ג דלא איתחזק ולעולם זו השטה נמי מוכח כאביי ורבא וגם רבה בר אבוה דמגבי בהו ורבא דמסתייע מינה סבירא להו דאותיות נקנות במסירה.

12ולקמן בפרק מי שמת בהלכה שייר קרקע כל שהוא אמרינן אימיה דרב עמרם חסידא הוה ליה מלוגא דשטרי כי קא שכבה אמרה ליהוו לעמרם ברי אתו אחוה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והרי לא משך אמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו משמע מהכא דאי משך הוה ניחא להו דליקניה אלמא אותיות נקנות במסירה דאי בעינן כתיב' ומסירה הוה להו למימר ליה והרי לא משך ולא כתב לו אלא מדקא אמרי והא לא משך שמע מינה במשיכה בלחוד הוה קני.

13ויש מי שמקשים על זו הסברא ממאי דאמרינן בפרק הכותב בהלכה מי שמת כו' ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעי להו מינה אמרה להו מחיים תפיסנא להו אתאי לקמי' דרב נחמן אמר לה אית לך סהדי דתבוע מינך בחיים ולא יהבית ניהליה אמרה ליה לא אמר לה אם כן הויא לה תפיסה דלאחר מיתה ותפיסת דלאחר מיתה ולא כלום היא.

14ולעיל באידך עובדא אמרינן ההוא בקרא דיתמי דתפשו תורא מיניה בעל חוב אמר מחיים תפישנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפיש ליה אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סהדי דלאחר מיתה תפסיה אמר ליה לא אמר ליה מגו דיכול למימ' ליה לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה.

15ומאי שנא גבי מלוגא דשטרי הלא אמרינן מגו כדאמרינן גבי בקרא אלא לאו שמע מינה דאין אותיות נקנות במסירה.

16ואין זו הוכחה של כלום דהכי משמע לישנא שהדבר ידוע בעדים שהיו פקדון אצלה מחיי' ומשום הכי אפקידו גבה דמשמע שידוע הדבר שכן היה ולא אמרה ההיא איתתא דהות נקטא מלוגא דשטרי והיא היתה טוענת דמחיי' תפיסנא להו בחובי כיון שהיו בידי ואמר לה רב נחמן ההיא תפיסה לא מהניא כיון דבתורת פקדון היו בידיך דכל היכא דקיימי ברשותא דמרייהו קיימי עד דאית לה סהדי דתבעינהו מינך מחיי' ולא יהבת להו ומגו לא מהימנא למימר לקוחין הן בידי דהא איכא סהדי דבתורת פקדון באו לידה והשתא בדברים העשוין להשאי' ולהשכי' שאין עדים היאך באו לידו אמרינן דלא מהימן לומר לקוחין הן בידי דאמרינן מסתמא ודאי בתורת שאלה ושכירות באו לידו הכא דאיכא סהדי דבתורת פקדון באו לידו לא כל שכן דלא מהימן לומר לקוחין הן בידי אבל לעולם אם לא היה ידוע בעדים שבפקדון באו לידה הכי נמי דהות מהימנא על ידי מגו.

17עוד ראיתי שמקשים ממאי דאמרינן בפרק האיש מקדש בהילכתא התקדשי לי בתמרה זו נימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהן רבי מאיר אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת האי שטר חוב היכי דמי אילימא שטר חוב דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו שטר חוב דידה ובמקדש במלוה פליגי במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן קא מפלגי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי ר' וחכמים אומרים בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור מר אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי.

18ואי בעית אימא דכולי עלמא לית להו דרבי והכא בדרב פפא קמפלגי וכו' מדקאמר דכולי עלמא לית להו דרבי שמע מינה לית הילכתא כותיה.

19ולא קשיא ולא מידי שכן דרך התלמוד לדחות ולהעמיד חלוקתם בכל ענין שהוא מוצא דלא תימא דפליגי במקדש במלוה וליכא למילף מהנך דחיאתה מידי.

20ותו אפילו אי אמרינן דרבי מאיר לא סבירא ליה כרבי מה בכך אטו מי לא ידעינן דרבי בלחוד הוה אמר דאותיות נקנות במסירה וחכמי' פליגי ואמרי דאין אותיות נקנות במסירה ורבי מאיר בכלל חכמים הוא ואפילו הכי פסיק אמימר הילכתא כרבי.

21עוד ראיתי שמסתייעים ממאי דאמרינן בסוף דיני ממונות בתרא ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה אמרה ידענא ביה דמריעא הוא הימנה רב נחמן אמר ליה רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה.

22ופירוש ומגו דאי בעיא אמרה דידי הוא והוה מהימנא השתא נמי דאמרה פריעא היא מהימנ' לא שאני הכא דאי בעייא קלתיה.

23ומדקדקים מדקאמר כמאן נראה מכלל דלא סבירא ליה כותיה ואין זה סיוע של כלום שהרי כבר הוכחתי דרבא סבירא ליה דאותיות נקנות במסירה אלא שרצה לחקור את רב נחמן מאיזה טעם היה מאמין אותה אם הוא משום דסבר לה כר' ואהדר ליה רב נחמן דאינו צריך לכך דאפילו לרבנן נמי מהימנא משום דאי בעייא קלתיה.

24ובעל הלכות גדולות כתב אמר אמימר הילכתא אין אותיות נקנות בחליפין למימרא דסבר דבמסירה נקנות ומשום הכי כתב בחליפין ולקמיה כתב והילכתא אותיות נקנות במסירה כרבי דהיכא דיהב לחברי' שטרא במתנה ומסריה ניהלי' בפני עדים קנייה ואע"ג דלא קנו מיניה דקיימא לן הלכה כרבי אלעזר בגיטין דאמר עידי מסירה כרתי.

25והפסק שלו נראה לי נכון אבל מה שמסתייע מרבי אלעזר אינו נראה לי דלא שייכא פלוגתייהו הכא דגם רבי מאיר מודה בזה מידי דהוה אכל מטלטלי דעלמא דכיון דמסרינהו בידי' קונה. ומה אנו צריכין לעידי חתימה.

26גם בהלכות קצובות של גאונים ראיתי ולא כתבו דברי אמימר בזה הפרק כלל למימרא דאינהו גרסי אין אותיות נקנות ומשום דלא סבירא להו כותבין לא כתבי ליה כלל.

27ובפרק ג"פ דף קע"ג כתבו כל אותה השטה של אותיות נקנו' במסירה ואביי ורבא דאמרי אותיות נקנות במסירה פלוגתייהו דפליגי בלבד למימרא דסבירא להו דהכי הלכתא ולהורות הלכה למעשה כתבו הכי ולא כתבו לדאמימר כלל.

28אבל רבינו האיי גאון זצוק"ל כתב בשער י"ג של מקח וממכר שחיבר מי שיש לו שטרי חוב על חברו ומכרו לאדם אחר אפילו אם כתב לו שטר מכר על אותו שטר חוב לא קנה עד שיתן לו את השטר כדברי רבותינו אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שימסו' ויכתוב ונאמר הלכה כחכמים ועל זה אמרו רבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי.

29ור' אלעזר עצמו לא נתקיימו דבריו אלא בגיטין אבל בשאר שטרות אין הלכה כרבי אלעזר.

30וזה פירשו רבותינו הראשונים אמר אמימר אין אותיות נקנות במסירה. אמר ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא אמר ליה גמרא. רב אשי אמר אפילו תימא סברא הא אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא קנו.

31ואם יראה לך בתלמוד שאותיות נקנות במסירה אל תסמוך בהם שכבר נחתכה ההלכה כדברי אמימר ורב אשי ושאר הראיות כולן בטלות הן ונתברר שאין אותיות נקנות במסירה בלבד אלא צריך לכתוב לו גם את השטר עד כאן דבריו.

32והפסק שלו אינו נראה לי מפני הראיות שכתבתי. גם מה שכתב דרבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. וגם כתב שרבי אלעזר לא נתקיימו דבריו אלא בגיטין אבל לא בשאר שטרות אינו נראה לי כלל שאינה דומה חלוקת רבי ורבנן לרבי אלעזר ורבי מאיר דר' אמר אפי' לרבי מאיר דהכא מה אנו צריכין לעידי חתימה שטר חוב חתום מוסר לו ומקנהו לו וזה קנאו במסירה כדין כל המטלטלין ואע"פ שאין גופו ממון סבירא ליה לר' דנקנה במסירה כשאר מטלטלין ובזה הדבר הוא עיקר חלוקתם ורבנן סברי כיון שאין גופו ממון אינו נקנה במסירה בלבד עד שיכתוב לו שטר אחר.

33ואפילו לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דעד כאן לא אמר ר' אלעזר אלא בשטר העשוי להקנייה כגון גט בשטר קדושין בשטר קרקע כשרוצה לקנות לו בשטר אי נמי כשלוה ממנו וכתב לו שטר שאותו השטר קונה לו קרקעו של לוה לשעבוד בההוא ודאי קאמר אע"פ שאין עליו עדים אלא שמסרו לו בפני עדים קנה אבל האי שטר חוב דזבין לחבריה אינו עשוי אלא לראייה שבו וכיון שאינו מוסר לו המנה שהיה כתוב בו אלא גוף השטר אינו נקנה במסירה עד שיעשה לו שטר אחר עליו ואותו השטר ודאי שכותב לו עליו בההוא שייכה פלוגתיה דרבי אלעזר ורבי מאיר למה אמר שלא נתקיימו דברי רבי אלעזר אלא בגיטין ולא בשטרות והא הויא פלוגתא דרב ושמואל בפרק המגרש דאמרינן התם אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין וכי אמריתא קמיה דשמואל אמר אפילו בשטרות ורב סבר בשטרות לא והא קא תני וגובה מנכסים משועבדין רבי אלעזר תרתי קאמר ורב סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

34וכיון דשאר שטרות הויא פלוגתא דרב ושמואל קיימא לן הלכתא כשמואל בדיני.

35ורבינו חננאל זצוק"ל כתב כיון דפסק אמימר דהוא בתרא הכי שמעינן מינה דהלכתא כחכמים דפליגי עליה דרבי ואמרי בין כתב ולא מסר בין מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור ולית הלכתא כרבי כך קבלנו מרבותינו ועייננא בה טובא ולא איפשוט לן הבעייות דאשכחינן טובא שמעתתא דסלקן דאותיות נקנות במסירה ולולי הקבלה לפי עניותינו הכי הוינן פסקינן שכך דעתינו נוטה מיהו לא סמכינן אלא אקבלה דבידן.

36וכן פסקו גם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל ור' יוסף בר מגש דאין אותיות נקנות במסירה כחכמים וכך כתב גם רבינו שמואל בן חפני בספר המתנה שחיבר.

37ואינו נראה להורות ולעשות מעשה כי אם כאשר כתבתי.

38וכך סברת בעל הלכות גדולות והגאוני' הקדמונים ואחרי כן נתחדשה לאחרונים סברא זו ואין לסמוך אלא על הספר כאשר מוכיחות השיטות.