ספר המכריע כה

1גרסינן בפרק יש נוחלין שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין כתב רבינו שמואל זצוק"ל נראה בעיני דדוקא נקט שנכנסו לבקר הילכך רצו יעידו רצו יהיו דייני' אבל אם נכנסו כדי להעיד שהזמינום לשם והביאום לשמוע כדי להעיד הרי הן עדים ואין עד נעשה דיין דדמי לנכנסו בלילה דחשיב להו עדים הואיל ומתחלה לא היו ראוין לדון דלילה לאו זמן תחלת דין הוא וכל שכן הכא אם באו מתחלה לשם עדות אין עד נעשה דיין וראיה לדבר בפרקא קמא דמכות דחשיב להו רבי יוסי התם עדים לפסול את השאר אם ראו עמהם את המעשה והך פסולין לעדות וחשיב לה עדות שנמצא אחד מהן קרוב או פסול ותבטל עדות כולן ורב פליג על זה ואמר מה יעשו שני אחים שראו אחד שהרג את הנפש ואמרינן בגמרא דרב נמי מודה דהוי להו עדים בראיה בעלמא אם באו לראות כדי להעיד ואמר רבא הכי אמרי להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו כלומר כשבאו לראו' המעשה לאיזה דעת באתם הלראות או להעיד אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למיחזי אתינן מה יעשו שני אחים וכו' ואמר רב נחמן התם הלכה כרב וקיימא לן הלכה כרב נחמן בדיני נמצינו למדין שהבא לראות מעשה כדי להעיד חשבינן ליה עד ואפילו לפסול כל חבריו כדי לבטל עדותן אם הוא בא לראות וכל שכן היכא דזימנום לבוא לראות צוואת שכיב מרע כדי להעיד דשוב אינו נעשה דיין.

2והא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והם בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד התם הוא שלא הלכו מתחלה כדי לראותו על מנת להעיד דאם כן שוב אין היחיד יכול להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא כשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהי' יושבים במקום אחר וראוהו משם וכאשר פירש רבינו שמואל ההוא דמכות למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו על ראיי' המעשה כך ראיתי שפירשו רוב המפרשים.

3והפתרון הזה נראה בעיני קשה מאד כחומץ לשינים וכעשן לעינים לפיכך אני רוצה להביא כל המשניות השנויות באותו הפרק על ענין עדות ומה שכתו' בגמרא עליהן ולבארם היטב ולסלק מהם כל גמגום כפי יכולתי.

4הכי תנינן התם על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזימו את השלשה ומנין אפי' מאה תלמוד לומר עדים רבי שמעון אומר מה שנים אינם נהרגין עד שיהיו שניהם זוממי' אף שלשה אינם נהרגים עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים ואמרי' בגמרא אמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כדי דיבור.

5אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור היכי דמי כדי שאלת תלמי' את הרב טובא הוו. אמר ליה כל אחד ואחד בתוך כדי דיבורו של חברו אבל אם הפסיקו בעדותן כל א' ואחד יותר מכדי דיבור אינן נעשין כולן אגודה אחת לומר שאין נהרגין עד שיזומו כולן אלא כל אותן שהן ניזומין הן נהרגין ואותן שאין ניזומין הן עומדים בכשרותן ועדותן קיימת והוא נהרג על פיהן דכיון שלא נצטרפו להעיד בתוך כדי דיבור אע"פ שראו כולן המעשה ביחד ובאו לבית דין ביחד אינם מצטרפין להיות כולן בבת א' עד שיעידו כולם בתוך כדי דיבור כל אחד בתוך כדי דיבור של חבירו אבל אם הפסיקו בעדותן הרי הן כשתי כיתי עדים שאם הוזמה הכת האחת והכת הב' לא הוזמה הכת הראשונה נהרגת וגומרין הדין על פי הכת השנייה והורגין אותו על פיהם וכדאמרי' לקמן הוא והן נהרגין והשניה פטורה.

6ונראה לי דהאי דאמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כדי דיבור דוקא בשלא התרו בהן הדיינין לומר להן למיחזו אתיתו או לאסהודי אתיתו כדבעינן למימר לקמן אבל אם כשבאו להעיד שאלו אותן ואמרו להן כולן כי להעיד באנו כבר נעשו כולן אגודה אחת בין לענין הזמה כדבעינן שיזומו כולם בין לענין שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ובלבד שיראו כולן כאחת כדבעינן למימר לקמן וזה שהצריך רבא להעיד בתוך כדי דיבו' כגון שבאו והעידו מאליהן בלי שום התראת הדיינים אי נמי לר' יוסי דלא איירי בהתראה.

7ודוקא בשאר העדים בעינן שיעידו בתוך כדי דיבור כדי לצרפן עם השנים הראשונים אבל השנים הראשוני' אף על פי שהפסיקו בין זה לזה אין בכך כלום דלא מיבעיא לרבי נתן דאמר בפרק דיני ממונות בתרא שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חברו למחר שומעין דבריו אלא אפילו לתנא קמא דאמר אין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחת לא אמר אלא לאפוקי מדרבי נתן דאמר אחד היום ואחד מחר ולא שיעידו בתוך כדי דיבור רבי עקיבא אמר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלה וכו'.

8ראיתי מפרשים דרבי עקיבא לית ליה דרבי שמעון והכי קאמר לא בא השלישי להקל שנאמר שעד שלא יוזם גם הוא אין השנים שהוזמו נהרגין אלא אע"פ שלא הוזמו אלא השנים נהרגין הן ולא בא הכתוב אלא להחמיר על הג' לעשות דינו כיוצא כאלו אם הוזם גם הוא ואף על פי שבלא הוא היתה העדות מתקיימת מפני שנפסל לעוברי עבירה.

9ואינו נ"ל דמלתא דרבי שמעון אליבא דכולי עלמא אתיא וליכא מאן דפליג עליה והאי דקתני לה בשם ר' שמעון לאו למימרא דרבנן פליגי עליה אלא לומר לך דהאי מילתא רבי שמעון קאמר לה אבל מיהו ליכא מאן דפליג עליה.

10ורבי עקיבא לא אתא אלא למדרש האי דרשא דעשה הכתוב המטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה וקל וחומר למצוה ולאו לאיפלוגי על רבי שמעון.

11מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים פירוש הכי נמי אליבא דכולי עלמא היא וליכא מאן דפליג עליה שאם העידו עשרה עדים בדבר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה.

12ואמרינן בגמרא אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחריו נרבע יציל כשרבעו מאחריו הורג ורובע יציל אישתוק כי אתא לקמיה דרבא אמר ליה יקום דבר במקויים דבר הכתוב מדבר ופירש רבינו יהודא בר' נתן זצוק"ל הרוג יציל את הנידון שהרי ראה את המעשה וקרוב הוא אצל עצמו ותיבטל עדותן וינצל הנידון והעדים הורג או רובע יציל את עצמו ואת העדי' שקרוב הוא וראה את המעשה וזה הפתרון אינו נראה לי כלל שהראיה בלבד שראו כ"א יפסול הקרוב או הפסול את השאר אלא אם כן העידו ביחד בבית דין אבל בראייה בלבד לא שאם כן אין לדבר סוף.

13ורבינו שלמה ספרדי משום רבינו חננאל ורבינו גרשום זצוק"ל פירש דהאי דמקשה הרוג יציל כגון שבא הוא עם העדים בצידו מוכה ואמר כי פלוני הכני וכיון שהיה בעת הראייה ובעת הגדת העדות יציל וכן הורג ורובע יודו בהדי עדים ההורג יודע כי הוא הרגו (והנרבע) [והרובע] יודה שהוא רבעו ודמי כמי שהעידו עם העדים וכי אפשר לומר שלא ראו הילכך אם יודו ינצלו ותבטל העדות כולה שהרי נכללו עמהם קרובים.

14וזה הפתרון נראה לי נכון דלא חשבינן כאגודה א' לפסול האחד את כולן אלא כשהעידו כולן בבית דין לא בראייה בלבד.

15אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיי' העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות וא' דיני נפשות בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהם מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ואמרינן בגמרא היכי אמרינן להו למיחזו אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינן ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אי אמרי למיחזי אתא מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש.

16ופירש רבינו יהודא בר' נתן זצוק"ל בזמן שהתרו בהן שאותן הקרובים נשתדלו באותה העדות והתרו באותן עוברי עבירה שלא יעברו פן יחייבוהו מיתה דמהשתא בטלה העדות (כל) [של] אחרים מאחר שנתעסקו אלו להיות עדים אבל אם לא התרו הקרובים בהם אילו היו רואים עם האחרים לא בטלה העדות דמה יעשו ב' אחים או אב ובן שראו באחד שהרג את הנפש וכי מפני שהן אחין יקנסו להן ורבי יוסי סבירא ליה דאפילו לא אתו אלא למיחזי בטלה העדות דעדות קרובים היא דמשעת ראייה קפדינן אקרובים.

17וכך מצאתי שפירש גם המורה בפרקא קמא דסנהדרין בהלכת מוציא שם רע דמייתינן לה התם מאי דקאמר רבי מה יעשו שני אחים שראו היכי אמרינן להו לקרובים לידע אם ראו לשם עדות אם לאו למיחזי אתיתו כשראיתם המעשה למה הלכתם לראותו הלכתם כדי להיות עדים או משום ראיית תימה בעלמא כדרך בני אדם שרצים לראות מלחמה.

18והפתרון זה נראה לי מר כלענה ואין הלב מקבלו ואין הדעת סובלתו שבראייה בלבד שראו ביחד יפסול הקרוב אותו ואע"פ שנתכוונו להעיד ואם לא העיד עדיין.

19וגם יש לפתרון זה כמה קושיות חדא דהא רבי אמר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן.

20ואי בהתראת הקרובים שיתרו בעוברי עבירה מיירי הא תינח בדיני נפשות שצריכין התראה אבל דיני ממונות מה התראה הן צריכין אם ראו שהלוה ראובן לשמעון מנה מה התראה צריכים לעשות לו ועוד היה לו לומר בזמן שהתרו בו אמאי אמר בהן וגם התרה היה לו לומר ולא התרו שהרי בקרוב אחד מיירינן כדתנן נמצא אחד מהן קרוב ועוד מאי האי דאמרינן בגמרא היכי אמרינן להו.

21ומי אמר שצריכי' בית דין לומר להם שום דבר עד ששואל היכי לימא להו ועוד מה לנו לשאול אותם למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אין לנו לחקור אלא אם התרו בו בקרובים אם לאו.

22ועוד מאי האי דאמר למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו כיון דעל ראיית המעשה קאי הוה ליה למימר למיחזי אזליתו או לאסהודי אזליתו.

23ועוד ראייה גדולה שבראייה בלבד אין הפסול פוסל את הכשר ואע"פ שמתכוין לראות כדי להעיד דתנן בפרקא קמא דראש השנה אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהם יצטרף השני עם א' אלמא שראו ביחד והולכין לבית דין כדי להעיד אין זה פוסל את זה.

24מכל הני נראה לי לומר שאין הפסול פוסל את הכשרין בראייה בלבד ואע"פ שנתכוונו להעיד עד שיעידו ביחד.

25ואב ובנו דעדות החדש שהיו הולכים להעיד לא היו מגידין ביחד אלא האחד היה מעיד עם אחר ואם נפסל היה מעיד השני.

26וכך הוא פתרון השטה רבי יוסי היה מחלק בין דיני ממונות לדיני נפשות דדוקא בדיני נפשות אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אבל בדיני ממונות לא.

27ורבי פליג עליה דאחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות עדותן בטלה בזמן שבאו ביחד להעיד בבית דין והתרו להם בית דין באותן העדים ומה היא ההתראה כדאמרינן בגמרא היכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו שקודם שיעידו שואלין אותן ומתרין בהן שיגידו להן האמת למה באו אם באו להעיד או אם באו לראות היאך יגמר דינו של זה וכל מי שיאמר להעיד באתי אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה וכל מי שיאמר כי (אם) לא באתי להעיד שתתקיים העדות על פי מפני שאני קרוב אלא באתי לראות היאך יעמוד דינן של זה אע"פ שגם הוא היה בראיית המעשה עמהם ומספר המעשה לבית דין עמה' כיון שהוא אומר כי לא באתי להעיד שתסמכו על פי אלא לראות באתי אינו פוסל אותן אבל אם לא התרו בהן אלא באו כולן והגידו לבית דין והקרוב עמהן אינה בטילה שכך דרך העולם כל הרואים את המעשה באים לבית דין בין קרובין בין אין קרובין ומגידים הדבר שראו אבל לא על דעת זו שיסמכו בית דין בעדותם שהם יודעים כי הם קרובים אלא באים כדי לראות מה יהא בסופו ומגידין מה שראו לבית דין כדי לאמת דברי העדים הראויין להעיד.

28וזהו מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש שאם באו לבית דין והגידו מה שראו בעבור זה תיבטל עדות הכשרי' אם לא גמרו ונתכוונו להעיד ולהגמר הדין על פיהם אין זה דין שלא תבטל עד שיתכוונו להעיד.

29וכך מצאתי כתוב בהלכות הגאונים וכך אמר רב צמח גאון הלכה כרב נחמן הלכה כרבי הילכך היכא דאתו לבית דין אמרינן להו לאסהודי אתיתו או למיחזי אתיתו אי אמרי למיחזי אתינן ולא לאסהודי לא מיפסלי הנך כשרין ומאן דמסהדין שפיר מסהדין.

30היו שנים רואין אותו מחלון זו ושנים רואין אותו מחלון זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן שרואין מקצתן אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והם נהרגין והשנייה פטורה.

31פירוש אימת קא אמרינן שאם העידו כולן ביחד שהן עדות אחת בין לגבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול שתהא כל העדות בטילה ובין לגבי זוממין שאינם נהרגים עד שיזומו כולם דוקא אם היתה ראייתם כאחת שראו זה את זה ואז הושוו כולם להיות כת אחת אבל אם שנים היו רואים בחלון זו היאך היה הורגו ושנים מחלון זו והמתרה היה עומד באמצע והתרה בו נמצא שכל שנים ושנים יכולין להעיד שהרגו על פי התראה ויגמר הדין על פיהם ויהרג והרי הם עכשו ב' כיתות כיון שלא ראו אלו את אלו ואם העידו ב' הכיתות עליו אע"פ שהעידו ביחד לא מצטרפי להיות ככת אחת שאם הוזמה הכת האחת ובטילה עידותה לא בטלה הכת השנייה אלא נהרג על ידן וגם הכת שהוזמה נהרגת ולא אמרינן שלא תהרג עד שיזומו כולן אבל אם היו מקצתן רואין אלו את אלו אע"פ שאין כולן רואין אלו את אלו נתחברו כולן להיות ככת אחת שאם ילכו להעיד כולן ביחד והוזמו מקצתן בטלו כולן ואין נהרג על פי השאר וגם המוזמי' אינן נהרגי' עד שיוזמו כולן.

32ודוקא אם העידו כולן בבת אחת כל אחת בתוך כדי דיבורו של חברו או שהתרו בהן ואמרו כולן לאסהודי אתינן כדאמרן אבל אם באו לבית דין בזו אחר זו כל כת וכת עומדת לעצמה ואם נמצאת אחת מהן זוממת הן נהרגין והוא נהרג על פי הכת השנייה שאע"פ שהיתה ראיית' כאחת בעינן נמי שתהא הגדתן כאחת כדפרישית. וכל זה אליבא דכולי עלמא וליכא מאן דפליג.

33ואחרי שביארתי דין צירוף העדים היאך הם נעשין עדות אחת אני רוצה לבאר דין אין עד נעשה דיין אנה ראוי להיאמר ומהו טעם הדבר למה אין עד נעשה דיין מה שכתב רבינו שמואל דעד שהוזמו להעיד שוב אינו ראוי להיות דיין דאין עד נעשה דיין ואוקי ההיא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד וכו' התם הוא שלא הלכו מתחלה כדי לראותו על מנת להעיד דאם כן שוב אין היחיד ראוי להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא בשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהיו יושבים במקום אחד ומשם ראוהו.

34אינו נראה לי אלא אע"פ שראה כדי להעיד וגם הוזמן בפי' והוקבע להיות עד אם יש אחרים בלא לו שיעידו לפניו יכול להיות דיין כיון שאינו בצירוף הדיינים ובצירוף העדים שהרי יש שני עדים בלא לו והילכך יכול להצטרף בצירוף הדיינים כאשר אני עתיד לבאר.

35וגם מה שכתב רבינו יצחק זצוק"ל בתוספותיו דשלשה שהוזמנו להעיד ביום כיון שהוא שעה הראויה לדין יכולין לדון ביום מחר על פי אותה הראיי' שראו הן בעצמן דאמרינן בהו לא תהא שמועה גדולה מן הראיי' והאי דקיימא לן אין עד נעשה דיין כשראה ביום דהיינו אם העיד כבר בפני בית דין אי נמי חתם על השטר עדות וכו'.

36כל זה אינו נ"ל שאע"פ שראו את העדות ביום כיון דלשם עדות הוזמנו אינן יכולין לדון על פי ראיי' עצמן דנמצאו הם עדי' והם דיינים ואנן בעינן שיגמר הדין על פי שנים עדים ושלשה דיינים כאשר אני עתיד לבאר.

37ומה שחילק ואמר שאם כבר הגיד עדותו שוב אינו נעשה דיין אינו נ"ל שבין הגיד בין לא הגיד דין אחד יש להם אם הוא רוצה להצטרף עם הדיינים ועם העדים אין עד נעשה דיין שהוא יהיה עד ודיין ואע"פ שלא הגיד עדותו.

38ואם יש שנים עדים בלא לו אע"פ שכבר העיד עדותו יכול להצטרף עם הדיינים כיון שיש שנים עדים אחרים בלא לו והדין נגמר בשנים עדים ושלשה דיינים.

39וטעם דאין עד נעשה דיין לא מפני שנפסל גופו מפני שראה או מפני שהגיד דאדרבה זה שראה העדות הוא יודע לרדת לעומקו של דין יותר מן האחרים וליפסל גופייהו אלא רבי עקיבא ודוקא בדיני נפשות משום דכתיב והצילו העדה דבעי' דיינים הראוים להפך בזכותו אבל בשאר עדיות לא א"כ טעם הדבר הוא כדפירש רבינו שמואל משום דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' והאי ב' אנשים בעדים קא מיירי כדדרשינן בסנהדרין אשר להם הריב אלו בעלי דינין שני האנשים אלו העדים ולפני ה' אלו הדיינים.

40נמצינו למדים מכאן שצריך להגמר הדין על פי שנים עדים ושלשה דיינים וההיא דראש השנה דאמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראייה זה נאמר כשהדיינים בעצמן ראו את הלבנה ביום שהן ראויין להיות דיינין שמקדשין על פי ראייתן ואינן צריכים עדים שם כיון שהדיינים ראו אותה דהשתא על פי שמועה מקדשין על פי ראייה לא כל שכן יותר היא חשובה ראייתן משמועתן ויותר הם ברורים בדבר בראיית עצמן משמועה ששומעים מפי העדים שהרי כל בית דין שמודה הנתבע בפניה' (אין) גומרין הדין על פי אותה הראייה ואין צריכין לעדים אחרים שיעידו להם וה"ה נמי בקדוש החדש מקדשין על פי ראייתם ואין צריכים לשום עדות אחרת אבל אם ראו בלילה כיון שאינן ראויין לדון באותה שעה נמצאו שאין עדים ואינן יכולין לקדש על פי ראייתם שאין העד כשר להיות דיין שיהיה הוא עד והוא דיין אלא צריכים דיינים אחרים לקדש ע"פ עדותן וכן נמי עדים שהוקבעו להעיד אין יכולי' לגמור הדין הן בעצמן על פי ראייתן ואע"פ שמקבלין אותם דיינים עליהם עכשו מפני שאף על פי שביום ראו עדים הם ואין עד רשאי להיות דיין אלא צריכים דיינים אחרים לגמור הדין על פי עדותן ואע"פ שלא הגידו עדותן אינם יכולים לדון על פי ראייתם כיון שאין שם עדים אחרי' דבעינן שיגמר הדין על פי חמשה היכא דהם עדים שנים עדים ושלשה דיינים ולא שיהיה אחד מן העדים דיין אבל ודאי אם היו העדים רבים אע"פ שהלכו קצתם והגידו עדותן לבית דין ולא הספיקו אותן בית דין לגמור הדין עד שהלכו להם או מת אחד מהן ורוצין בעלי הדין לצרף אחד מן אותן העדים שכבר הגידו עדותן עמהם או שניהם כיון שיש עדים אחרים שמעידין לפניהם שלא יפסקו הדין על פי עדותן אלא על פי עדים אחרים מצטרפין הם שהרי יש כאן שנים עדים ושלשה דיינים ואף על פי שכבר העידו לא נפסל גופן בכך שלא הקפידה תורה אלא שלא יהיה הוא עד והוא דיין ואע"פ שלא הגיד אבל אם יש עדים אחרי' בלא לו אע"פ שהגיד יכול הוא לחזור ולהיות דיין.

41זאת הוא הסברא שנראה בעיני עיקר ואין לזוז ממנה.