ספר המכריע כז

1גרסינן בפרק יש נוחלין אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפטורופוס.

2כתב רבינו יצחק מפאס זצוק"ל ומפרשי רבנן דוקא הכותב אבל אם אמר פלוני בני יירשני שפיר דמי וירית ליה דקיימא לן כרבי יוחנן בן ברוקא.

3ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד אם ראוי ליורשו נוטל משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה אמר רב נחמן גנבא גנובי למה לך אי סבירא לן כרבי יוחנן בן ברוקא אימא הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא דשמעתין כרבי יוחנן בן ברוקא אזלא דשמעת מינה דאמר רבי יוחנן בן ברוקא אפילו בכתיבה נמי למי שראוי ליורשו דבריו קיימין ההיא בשאר יורשין כגון בת בין הבנות ואח בין האחין אבל בן בין הבנו' בכתיבה לא עשאו אלא אפוטרופוס כדקאמר שמואל ודרב הונא לא פליגא עליה ולא פליגא נמי אדרבי יוחנן בן ברוקא אלא כל חדא וחדא קיימא באנפי נפשה ולא פליגי אהדדי ואי אמרת בנו מאי טעמא לא קני בכתיבה אלא אמרינן אפוטרופוס היא דשווייה דכולהו יורשין קנו הא מילתא כבר אמרינן עלה בגמ' דהלכת' בלא טעמא הוא ולית לן אלא מאי דאמרו רבנן.

4ורבינו שמואל זצוק"ל אמר בהילכתין דלעיל דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא הילכך לא שנא אם אמר פלוני בני יירש חצי נכסי לא שנא אם אמר יירש כל נכסי דבריו קיימין ואפילו אם כתב כן דלא שנא אומר ולא שנא כותב כדמוכח לקמן בפירקין אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואמר ליה רב נחמן גנבא גנבי למה לך אי סבירא לך כר' יוחנן בן ברוקא אימא כרבי יוחנן בן ברוקא דשמעתין כרבי יוחנן אזלא והא דאמרינן לקמן אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס ובנו גדול נמי לא עשאו אלא אפוטרופוס הני מילי שכותב לשון מתנה או אמר לשון מתנה שלכבדו מתכוין ולא להקנות לו נכסיו אבל לשון ירושה קונה הכל כדין תורה כדנפקא לן מביום הנחילו את בניו דבשלמא לשון מתנה איכא למימר דהקנה לו הני נכסים להיותן בחזקתו כדין אפוטרופוס שגם בשעשאו אפוטרופוס נתקיימה מתנתו שיש נותן מתנה גמורה ויש נותן מתנת אפוטרופוס אבל ירושה אינה יכולה להיות אלא אם כן קונה הנכסים קנין גמור דלשון ירושה משמע שהם תחת המוריש לקנות נכסיו לגמרי ולהיות מוחזק בהן להיות שלו כמורישו אבל אם אינו אלא אפוטרופוס נמצא שלא הוריש לו כלל וגם בהלכות גדולות מצאתי סייג לדבריו.

5ונראה לי שאין חילוק בין כותב לאומר ובין לשון מתנה ללשון ירושה אלא בכולהו אמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס כיון דלא שייר מידי וההיא דאמרינן דבריו קיימין כגון דשייר מידי ואע"פ שאמר רב הונא שכתב כל נכסיו לאו דוקא כל אלא כששייר פורתא ומשום דלא עסיק התם בהאי דינא משום הכי לא דק.

6זה נראה נכון בעיני שאילו היה חילוק בין אומר לכותב או בין לשון מתנה ללשון ירושה היה מחלקו התלמוד אלא מדאמר סתמא ש"מ דאין חילוק ביניהם.