ספר המכריע כט

1גרסינן בפרק שני דמגילה תנן וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואמרינן בגמרא כל הלילה כשר לקציר' העומר דאמר מר קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

2פירוש בסיפרא ובסיפרי תניא הכי ומייתינן לה במנחות בפרק רבי ישמעאל בהלכות כיצד היו עושים תנו רבנן וספרתם לכם ממחרת השבת שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממחרת השבת ממחרת יום טוב וכו' עד מיום הביאכם תספרו יכול יביא ויספור ואימתי שירצה יקצור תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור.

3אי מהחל חרמש יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה.

4אימתי אתה מוצא תמימות בזמן שאתה מונה מבערב הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

5פירוש אם היה כותב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם ולא יותר הייתי אומר קבע הבורא יום שני של פסח שבו ביום יביא ובו ביום יתחילו לספור אבל לקצירת העומר לא קבע זמן והייתי אומר שיקדים לקצור כל זמן שירצה תלמוד לומר במקום אחר מהחל חרמש בקמה תחל לספור שתלה הספירה בזמן הקצירה אבל אינו רשאי להקדים הקצירה ליום הספירה.

6ואילו היה כותב מהחל חרמש ולא יותר הייתי אומר יקצור ויספור ממחרת השבת אבל הבאת העומר לא תהיה ממחרת השבת אלא אימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם שתל' הספירה ביום ההבאה אלמא למדנו שהקצירה וההבאה והספירה כולן יהיו ביום שני של פסח.

7ואם היה כותב שני מקראות הללו ולא יותר הייתי אומר שהקצירה וההבאה והספירה יהיו כולן ביום תלמוד לומר לגבי ספירה וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה ואי אפשר להיות תמימות אם לא יתחילו לספור מבערב שהלילה הוא תחלת היום הא כיצד קצירה וספירה בלילה שהרי תלה הכתוב הקצירה בספירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור וכמו שהספירה היא בלילה כדנפקא לן בתמימות כך הקצירה לא תהא אלא בלילה אבל ההבאה תהיה ביום כדכתיב מיום הביאכם.

8ובשילהי פרק רבי ישמעאל תנן מצות העומר לבא מן הקמה לא מצא יביא מן העומרים מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא מן היבש מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת.

9ואמרינן עלה בגמרא תנו רבנן בסיפרא תקריב מנחת בכוריך מה תלמוד לומר לפי שמצות העומר לבא מן הקמה מנין שאם לא מצא יביא מן העומרים תלמוד לומר תקריב דבר אחר תקריב לפי שמצותו לקצור בלילה מנין שאם נקצר ביום כשר תלמוד לומר תקריב תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה פירוש מצות העומר לבא מן הקמה כדכתיב מהחל חרמש בקמה ומצותו לבא מן הלח כדכתיב כרמל ומצותו ליקצר בלילה כדכתיב לגבי ספירה תמימות תהיינה ותלה הכתוב הקצירה בספירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור ומריבוי' דקרא דתקריב מנחת בכוריך דכבר כתיב ברישי' דקרא ואם תקריב מנחת בכורים אלא ללמד על העומר שהקריבו שלא במצותו כגון שלא מן הקמה ושלא מן הלח ושלא נקצר בלילה שהוא כשר.

10ורמינן עלה הא דתנן במגילה זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומי' דיום מה דיום בלילה לא אף הלילה ביום לא.

11פירוש אי הוה תני כל הלילה כשר לקצירת העומר ותו לא הוה אמינא מצותו להקצר בלילה לכתחילה ואם עבר וקצר ביום נמי כשר אבל השתא דתני דומיא דכל היום כשר וכו' והדר תנא נמי זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה שמע מינה דוקא קתני מה מצות דיום כגון שחיטה ומליקה וכיוצא בהן הן פסולות בלילה אף מצות הלילה נמי דהיינו קציר' העומר והקטר חלבים הן פסולין ביום אלמא קצירת העומר פסולה ביום שני של פסח כי אם בלילה והקטר חלבים ואיברים נמי אינו כשר אלא עד הבקר ולא ביום המחרת והיכי תנן הכא נקצר ביום כשר ופריק רבא לא קשיא הא רבי והא ר' אלעזר ברבי שמעון דתניא הרי שהיה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש מנחה אחרת אומר ומביאין אחרת תחתיה ואם לאו אומרים לו הוי פיקח ושתוק דברי רבי.

12רבי אלעזר בר' שמעון אומר בין כך ובין כך אומרים לו הוי פיקח ושתוק שכל עומר שלא נקצר כמצותו פסול. פירוש רבי סובר אע"פ שהעומר קרב בטומאה היכא דאפשר למעבד בטהרה עבדינן.

13הילכך אם ימצאו שבלים יותר שנגמרו אומר הכהן כי נטמאת זו ומביאין אחרת תחתיה וקוצרין אותה ביום שהעומר שנקצר ביום כשר ולא נאמר לילה אלא למצוה ומוטב שתדחה אותה המצוה ואל יקרב בטומאה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר אע"פ שיכול לקצור ולהביא אחרת ביום אומרים לו שישתוק ויקריבנה בטומאה שכל עומר שלא נקצר בלילה פסול הוא דדוקא קאמר רחמנא לילה לא יום הילכך מתניתין דמגילה אתיא כרבי אלעזר בר' שמעון ומתניתין דמנחות אתיא כרבי.

14ואמרי' התם אמר רבה [בר] בר חנה אמר רבי יוחנן רבי אלעזר ברבי שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה דאמר כל מלאכה שאפשר לה להעשות בערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לה להעשות בערב שבת דוחה את השבת.

15וסבר לה כרבי ישמעאל דתנן רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהיא מצוה. ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה את השבת נקצריה מערב יום טוב אבל מדדחי שבת שמע מינה נקצר שלא בזמנו פסול.

16פירוש אם אתה אומר נקצר ביום שני של פסח כשר דלא אמר רחמנא ליל יום שני אלא למצוה הוא הדין נמי שאם נקצר מערב יום טוב כשר ואף על פי שקצרו קודם זמן הקרבתו ואם כן כשחל יום שני של פסח בשבת יקצר בארבעה עשר אלא ודאי מדאמרינן שקצירת העומר דוחה שבת שמע מינה שאין קצירת העומר כשרה אלא בליל הנף וכמו שאם הקדימה מקודם לכן פסולה כך אם איחרה ביום הנף פסולה היא.

17ורבי דסבירא ליה שאם נקצר ביום כשר והוא הדין נמי שאם נקצר קודם זמנו כשר סבירא ליה דקצירת העומר לא דחייה שבת שכיון שיכול לעשות מערב יו"ט אינה דוחה שבת.

18ותרי סתמי דתנן בפרק רבי ישמעאל דקצירתו דוחה שבת מוקמינן לה דלא כרבי ופליגא דרבי אדרבי ישמעאל דאמר מה חריש רשות אף קציר רשות וכו' וקרא דבחריש ובקציר תשבות מוקי ליה כרבי עקיבא דפליג בהא אדר' ישמעאל כדאמרינן בהילכתא קמייתא דמשקין במ"ק בחריש ובקציר תשבות.

19ר' עקיבא אומר אינו צריך לומר בחריש ובקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקצי' של שביעית שיצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהיא חובה.

20פירוש רבי ישמעאל סבירא ליה דקרא אשבת בראשית קאי ולא איצטריך אלא למישרא קצירת העומר שהיא דוחה שבת. ורבי עקיבא סבר דלאו אשבת בראשית קאי אלא בא להזהיר על חריש של ששית הנכנס לשביעית דהיינו שני פרקי' שאסרו חכמים כדאמרינן התם בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת אבל מכאן ואילך הוא אסור שכל מה שעושה לצורך שביעית הוא עושה.

21ואמרינן התם אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו והתירום.

22פירוש התירו לחרוש מן הפסח ומן העצרת ואילך עד ראש השנה. ואקשינן היאך יכול רבן גמליאל להתירם והרי ב' פרקים הללו הלכה למשה מסיני הן להיות אסורים דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת חורתן עשר נטיעות וניסוך המים וערבה הלכה למשה מסיני.

23פירוש עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה.

24וממילא דזקנות אסור לחרוש תחתיהן מעצרת ואילך ופריק רב יצחק כי אתאי הלכתא שלשים יום לפני ראש השנה ואתו בית שמאי ובית הלל תקין מן הפסח ומן העצרת וכך התנו ביניהם כל הרוצה לבטל יבא ויבטל.

25פירוש מן ההלכה היינו יכולים לאסור את הזקנות אלא שלשים יום לפני ראש השנה ולא יותר מאלו נטיעות עד ראש השנה וזקנות עד שלשים יום לפני ראש השנה ומן הפסח ומן העצרת הן מדרבנן ובאו רבן גמליאל ובית דינו והתירום לשני פרקים הללו והעמידו הדבר עד שלשים יום לפני ראש השנה ולא יותר.

26תו אקשינן הני הלכתא נינהו הני קראי נינהו דתניא בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אומר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית וכו'.

27אלמא ר' עקיבא מפיק להאי קרא לחריש של ששית הנכנס לשביעית וכל מה שאדם חורש מן הפסח אינו עושה אלא לצורך שביעית והיאך יכול רבן גמליאל להתירם ומסיק רב אשי דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכתא גמירי להו וכי גמירי להו הלכתא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא ניסוך המים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא.

28ורבן גמליאל ובית דינו לא סבר לה כר' עקיבא האי קרא לחריש של ששית הנכנס לשביעית אלא כרבי ישמעאל דמפיק ליה לקצירת העומר שדוחה שבת.

29אבל חריש דששית לא נאסר אלא מהלכה למשה מסיני דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן וכיון דלא נאסר אלא מהלכה למשה מסיני סבר רבן גמליאל ובית דינו דלא גמרינן הילכתא אלא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים הנה מצאנו שרבן גמליאל ובית דינו היו סוברין כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר דוחה שבת והכי סבירא להו לרבי שמעון בן פזי ולר' יהושע בן לוי ולבר קפרא דאמרי לה להא מילתא דרבן גמליאל ואע"ג דקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו וגם קיימא לן דהלכה כרבי מחבירו כיון דרבן גמליאל ובית דינו סבירא להו כרבי ישמעאל וגם אלה האמוראים רבי שמעון בן פזי ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא אמרי לה למילתא דרבן גמליאל למימרא דהכי סבירא להו שמע מינה דהלכתא כרבי ישמעאל דאמר קצירת העומר דוחה שבת וכיון שדוחה שבת נמצא שזמנה קבוע ואם נקצר העומר שלא בזמנו פסול הוא.

30דתרי סתמי מוכיחי הכי חדא במגילה דתנן וכל הלילה כשר לקצירת העומר ותרתי בפרק רבי ישמעאל דתנן דקצירת העומר דוחה שבת ולית לן אלא סתמא חדא כר' דתנן נקצר ביום כשר.

31ותו דההיא דמגילה תני לה גבי הלכתא פסוקתא כדאמרינן בפרק הגוזל עצים גבי משנה דלא תנא התם אלא משנה וחוזר בפרק האומנים כ"ש הכא במגילה דקתני טובא ותני נמי קצירת העומר בהדייהו למימרא דמה כולהו אם עשאן שלא בזמנ' פסולין אף קצירת העומר שלא בזמנה פסולה.

32וכיון שלמדנו שאין קצירת העומר אלא בלילה ולא ביום ממילא נמי שאין ספירה כשירה אלא בלילה שהרי עיקר לילה אינו כתוב אלא אצל הספירה כדכתיב תמימות תהיינה אצל הספירה אלא שתלה הכתוב הקצירה בספירה כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור. והילכך מי ששכח ולא ספר בלילה אין לו תקנה לספור ביום.

33ובהלכות גדולות בשילהי הלכות הפסח כתוב היכא דאישתלי ולא בריך ספירת העומר בשאר יומי בליליא מברך ביממא.

34ובהלכות מנחות כתוב מר רב יהודאי גאון הכי אמר היכא דלא מנה עומר ליליא קמא לא מני בשאר לילואתא מאי טעמא דבעינן שבע שבתות תמימות וליכא אבל בשאר לילואתה היכא דלא מנא מאורתא מני ביממא ושפיר דמי.

35ומה שכתב דאי לא מנה בליליא קמא דלא מני בשאר לילואתה דבעי' תמימות וליכא אינו נראה לי דאם כן הוא הדין בשאר הלילו' אם שכח ולא מנה באחד מהם שוב לא ימנה שאינן תמימות אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מניינה מבערב ולא שיעכבו זה את זה שכל יום ויום הוא מצוה בפני עצמו. ואם חיסר אחד מהם [ו]לא מנה חיסר מצות אותו היום ולא הפסיד שאר הימים בכך.

36תדע שהרי בכל יום ויום אנו מברכים על ספירת העומר ואם איתא שאינן אלא מצוה אחת ומעכבין זה את זה כיון שבירך בלילה הראשון לא היה צריך לברך אלא היה מונה בלא ברכה.

37ומה שאנו מברכין בכל לילה ולילה שמע מינה שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא ואין מעכבין זה את זה. גם מה שכתב דבשאר לילואתה היכא דלא מנה מאורתא מני ביממא ושפיר דמי.

38אינו נראה דעל כל הימים כתב תמימות וכי היכי דספירת יום ראשון אינה כשירה אלא בלילה ואם שכח ולא ספר בלילה ורוצה לספור ביום לא יברך עליה דאין ספירה אלא בלילה ונמצא עושה ברכה לבטלה וכך מצאתי כתוב משם רבינו תם זצוק"ל שאם שכח לברך בלילה אל יברך ביום.

39גרסינן בפרק רבי ישמעאל בהלכה כיצד היו עושים. אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבוע. אמימר מני יומי ולא מני שבוע אמר זכר למקדש הוא.

40פירוש שלא נצטרכו לספור אלא כדי להקריב עומר ביום חמשי' וכיון דרבנן דבי רב אשי עביד כאביי הלכתא כאבוה ואמימר הוה ליה יחיד ואין הלכה כמותו ואע"פ שהוא עכשיו זכר למקדש (אינו) חייב לברך מידי דהוה אלולב כל שבעה שהוא זכר למקדש.