ספר המכריע ג

1גרסינן בפ' יום טוב דף כ"א א' עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומזמנין עליה ומברכין עליה ונאפת בי"ט ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.

2ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינה חייבת בחלה ואין מערבי' בה ואין משתתפי' בה ואין מזמנין עליה ואין מברכין עליה ואינה נאפת בי"ט ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. פירש המורה מברכין עליה המוציא ומזמנין עליה ג' שאכלו כאחת.

3ואינו נראה לי דהתם מברכין ברכת המזון משמע מדלא פירש מברכין עליה המוצי' ועוד דקא תני מזמנין תחלה והדר מברכין ש"מ דהאי מברכין ברכת המזון היא. וכיון דחכמים דמברכין הוא ברכת המוציא אם כן מזמנין הוא להצטרף לזימון שאם אכלו שלשה בני אדם ממנה מצטרפין לזימון ואי לא לא.

4ומהכא מוכח דמאי דאמרינן בפרק שלשה שאכלו ט' שאכלו דגן וא' אכל ירק מצטרף דוקא לעשרה כדכתיבת במהדורא תליתאה משום רבינו האיי ורבינו יצחק מפאס ורבי' תם אבל לשלשה אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן ומשום הכי בעינן הכא שיהי' הרועים אוכלים ממנה שתהא חשובה פת לזמן עליה דבעינן שכל השלשה המזמנין יאכלו פת.

5ואם לאו אינה נאפת בי"ט דכתי' לכם ולא לכלבים ולכם ולא לכלבים תנאי היא דתניא לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה טמאה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אפי' נפש בהמה טמאה במשמע אם כן מה ת"ל לכם לכם ולא לעכו"ם ומה ראית להוציא את העכו"ם ולרבות את הכלבים מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את העכו"ם שאין מזונותן עליך.

6כתב רבינו יצחק מפאס זצוק"ל והילכתא כר' יוסי הגלילי דסתם לן תנא כוותי' דקיימא לן סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין.

7וכך כתב המורה בפרדס שחיבר אין שורין את המורסן לעופות בשני ימים טובים הראשונים והאחרונים משום דכתיב לכם לצרככם ולא לצורך בהמתם.

8ואינו נראה לי מדאמרינן בגמרא אמר ליה אביי לרב יוסף לר' יוסי הגלילי דאמר לכם ולא לבהמה הני סיפלי לחיות' היכי שרינן להו בי"ט א"ל הואיל וחזיין להסקה א"ל תינח ביבשתא ברטיבתא מאי איכא למימר חזיין להיסק גדול תינח בי"ט בשבת מאי איכא למימר אמר ליה הואיל וחזו לטלטולינהו אגב ריפתא כדשמואל האמר שמואל עושה אדם כל צרכיו בפת פי' כל אוכלי בהמה הן מוקצין אליבא דר' יוסי הגלילי דכיון דלא טרחינן לבהמה ביום טוב כי היכי דטרחינן לאדם הכי נמי אין מטלטלין אוכלי בהמה לא בי"ט ולא בשבת אף ע"י ריפתא שכל מוקצה הוא ניתר ע"י ריפתא.

9ואם כן מאי דתנן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים ההיא סתמא אתיא כר' עקיבא ולא כר' יוסי הגלילי.

10וגם ההיא דתנן מעבירין מעל גבי שולחן קליפין ועצמות דאלמא מטלטלין העצמות מפני שהן מאכל כלבים כר' עקיבא אתיא.

11וגם מאי דתנן בפ' מפנין רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים כר' עקיבא אתיא.

12ומהרבה משניות מוכח שאוכלי בהמה הן מוכנין ומותר לטלטלן ואפילו מאכל בהמה טמאה ומשום הכי נ"ל דהלכה כר' עקיבא שהוא משוה נפש בהמה טמאה לנפש אדם דאע"ג דההיא סתמא דחלה דעיסת הכלבים אתיא כר' יוסי הגלילי כל הני סתמי אתיין כר' עקיבא.

13ובין רבי יהודה ובין ר' שמעון סבירא להו גבי נבלה כר' עקיבא דאפילו ר' יהודה לא אסר אלא משום דנתנבלה היום והויא נולד אבל אם נתנבלה מאתמול שרי ולא מצריך פת לטלטלה דכמו שמותר לטלטל אוכלי אדם כך מותר לטלטל אוכלי בהמה.

14ולר' יוסי הגלילי כל אוכלי בהמה הן מוקצין ואסור לטלטל בלא פת דהא סופלי אע"ג דהוי ליה מאתמול מצריך להו רבי יוסי הגלילי פת. וכמה אמוראים מוכיחים דאוכלי בהמה הן מוכנין וכולהו סבירא להו כר' עקיבא.

15ובי"ט טורח לצורך בהמה כמו שטורח לצורך האדם ובין ביום טוב בין בשבת כך מטלטלין אוכלי בהמה כמו שמטלטלין אוכלי אדם.