ספר המכריע ה

1גרסינן בפ' השוחט בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו.

2פירוש המורה לאחר ששחט רובה בהכשר מי אמרינן הא אישתחיט שפי' ברוב סימנין או דילמא כולה חדא שחיטה היא והא אית בה חלדה ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבלה ודאי וכל תיקו דאיסורא לחומרא.

3ולגבי הגרמה נמי דפירקין קמא בין שחט שליש והגרי' שליש ושחט שליש ובין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ובין שחט שני שלישים והגרים שליש מספקא לן דילמא כרבנן טרופאי סבירא לן דמיטרפי' ככל חדא מנייהו ועבדינן לחומרא ואע"ג דתניא לעיל שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשרה ואוקימנ' בעוף וכשרה ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עביד ליה רובא אלמא דמכי עביד רובא דכשרות לא חיישינן לפיסולא דמיעוטא לא סמכינן אההיא שינוייא דדחויי הוא דדחייה ומשום דמחצה על מחצה אינו כרוב ובשחיטה קמייתא לאו מידי עבד וכי שהא בפלגו קנה לא מיטריף אבל במיעוט בתרא בין דקנה בין דושט ולמיעוט קמא דושט מיטרפ' ואף בהלכות גדולות כתיב והיכא דשהא במיעוט סימנים בין בתחלה בין בסוף אסור דכיון דלא איפשיט לא עבדינן להיתרא אלא אזלינן לחומרא עד כאן דברי המורה.

4והדברים הללו נראים לי קשים כגידין ומרים כלענה ואין הלב מקבלם להטריף במעוט סימנין לא במיעוט ראשון דקנה ולא במיעוט אחרון בין דקנה בין דושט, במיעוט ראשון דקנה אין להטריף מידי דהוה אחצי קנה פגום דתניא לעיל הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה.

5וכדתניא נמי שחט חצי גרגרת ושהא בה וגמרה כשירה הילכך בין שהא בין החליד בין הגרים במיעוט ראשון דקנה והשאר שחט יפה שחיטתו כשירה ובמיעוט אחרון בין דושט בין הקנה אין להטריף דכיון דשחט רובא והויא כבישרא בדיקולא היאך יעלה על לב איש לומר שחלדה ושהייה והגרמ' פוסלין באותו המיעוט אילו הניחו שלם אותו המיעוט שחיטתו כשרה והשתא דשהא בו והחליד בו תהיה פסולה הלכך מכח סברא זו אין פנים להטריף דבר זה וגם מכח ראיות הרבה אין להטריף דבר זה חדא דהא אמרן לעיל בגמרא לא בעוף וכשרה ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא אלמא מכי עבד ליה רובא שוב אין שהייה פוסלת באותו המיעוט ומה שאמר המורה דלא סמכינן אההיא שינוייא מכל מקום אי לאו דפשיטא להו לאמוראי הא מילתא דאין שהייה פוסלת במיעוט אחרון לא הוה מצי לשנויי ליה הכי ותו דבהדיא תניא בפ' ב' דתוספת' חולין שחט סימן אחד או רובו אע"פ ששהא הרבה שחיטתו כשרה אלמא אין השהייה פוסלת במיעוט סימנין בתראי.

6ותו שחט בו שליש והגרים שליש שאמר המורה דמספקא לן דילמא כרבנן טרופאי סבירא לן דמטרפי תמיה אני על אלה הדברים מי היו אלה רבנן דמטרפי הלא בין לרב הונא בין לרב יהודא דפליגי בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ופליגי נמי בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש היכא דשחט שני שלישי' והגרים שליש תרווייהו מודו דכשרה דהא רובא בשחיטה איכא כדבעי רב יהודא וכי נפקא חיותא נמי בהכשרה קא נפקא כדבעי רב הונא ולא איפליגו בהא מילתא אלא רבנן ורבי יוסי דמתניתין דרבנן בעי מלא החוט על פני כולה ורבי יוסי בעי מלא החוט על פני רובה ובפלוגתא דרבי יוסי ורבנן נמי אמרן תרי לישני בלישנא קמא אמרן דבשחט שני שלישי והגרים שליש פליגי דר' יוסי אית ליה רובו של אחד כמוהו ורבנן לית להו.

7ובלישנא בתרא אמרינן דבשחט שני שלישי והגרים שליש דכולי עלמא לא פליגי דכשרה כי פליגי בהגרים שליש ושחט ב' שלישי ואפי' אי איתא כלישנא קמא הא רב ושמואל דאמרו תרווייהו הלכה כר' יוסי אלמא שום ספק אין בדבר בשחט שני שלישי והגרים שליש אלא כשירה היא ואין לפרכס בדבר.

8וכי היכי דחזינן בפירוש שאין הגרמה פוסלת במיעוט בתרא הכי נמי אית למימר בחלדה ובשהייה שאין פוסלין במיעוט בתרא.

9ומה ראה רב פפא לשאול בחלדה ורב הונא בר נתן לקמן לשאול בשהייה ומה ראה התלמוד שלא פשט להם מכל אלו הראיות והעמיד בעייתם בתיקו ומה נשתנו חלדה ושהייה מכל שאר הלכות שחיטה למה לא שאלו דרס במיעוט סימנים או עקר במיעוט סימנים או הגרים כאשר שאלו על החלדה ועל השהייה למה נסתפקו באלו יותר מאלו.

10הילכך נראה לי דכל היכא דשחט רוב סימנים בכשרות כל מאי דעביד במיעוט בתרא או חלדה או שהייה או הגרמה ודרסה ועיקור אינן פוסלין את השחיטה דכבישרא בדיקולא דמיא ומאי דבעי רב פפא החליד במיעוט סימני' כך נראה לי שיש לפרש בעייתו כי היכי דלא תיקשי לן כל הני דאמרן רב אמר החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו פסולה אבל החליד תחת העור כשירה דלא מיקרייא חלדה אלא תחת הסימנים שישנן בתורת שחיטה ולא תחת העור שאינו בתורת שחיטה ובבי רב נסתפקו על תחת העור ואליבא דבי רב דאמרי תחת העור איני יודע שאלנו תחת צמר מסובך ותחת מטלת מהו ואיתוקם בתיקו.

11והשתא רב פפא בעי אליבא דרב יהודא דפשיטא ליה אליבא דרב דתחת העור כשרה דכל שאינו בתורת שחיטה לא עביד חלדה. ובעי רב פפא החליד במיעוט סימני' כגון ששחט בבהמה רוב הקנה או רוב ושט ונשאר מיעוט זה הסימן והסימן השני שלם והחליד הסכין תחת אותו מיעוט הסימן ושחט הסימן השני על ידי חלדה זו.

12אי הויא חלדה תחת מיעוט הסימן אי לא מי אמרינן עור אמאי לא עביד חלדה משום דאינו מעכב בשחיטה והאי מיעוט סימן נמי אינו מעכב בשחיטה דאם מניחו שלם ושחט סי' השני שלא בחלדה שחיטתו כשרה השתא נמי כי החליד תחתיו לא הויא חלדה או דילמא עור דלא עביד חלדה משום דאינו בתורת שחיטה כלל אבל מיעוט סימנים דאינו מעכב בשחיטה בתורת שחיטה הוא כדאמרן בפירקין דלעיל גבי הבדלת עולת העוף לרבנן דכי הוה אמרינן כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה הוה מפקינן למיעוט סימנין דומיא דעור אבל אי הוה אמרינן כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה עור אינו בשחיטה ואינו מעכב בהבדלה.

13והכי בעי השתא רב פפא אליבא דרב יהודא מעכב בשחיטה הוא דקא עביד חלדה ומיעוט סימן נמי אינו מעכב בשחיטה ולא הויא חלדה או דילמא כל שישנו בשחיטה קא עביד חלדה ועור הוא דלא קא עביד חלדה משום דאינו בתורת שחיטה אבל מיעוט סימנין שהוא בתורת שחיטה עביד חלדה והכי נמי איכא למיבעי במיעוט קמא דקנה שהחליד הסכין תחת מיעוט הקנה ושחט כל הקנה בעוף וקנה וושט בבהמה על ידי חלדה זו דמשום מיעוט הראשון שהוא בפסול לא היינו חוששין מידי דהוה אחצי קנה פגום אלא ששחט כל השאר הסימנים על ידי חלדתו מי אמרינן כיון שאין זה במיעוט הקנה מעכב בשחיטה לא עביד חלדה דומיא דעור.

14או דילמא כיון דשייך בתורת שחיטה עביד חלדה ובהחלי' הסכין בין סימן לסימן נמי ודוקא הא מיבעיא ליה לרב פפא אבל היכא דשחט רוב הסימנים בכשרות ובמיעוט הנשאר החליד הסכין תחתיו ופסקו כשירה וכשירה הוא דברוב הסימנים הוי כבישרא בדיקולא ושוב אין דבר פוסל בה.

15ובעייא דרב הונא בר נתן נמי דבעי לקמן שהא במיעוט סימנים מהו כך נראה לפרשה כי היכי דלא תיקשי לן כל הני דאמרן למעלה מבעייתו היא בעייתו של רבה דבעי שהיות מהו שיצטרפו ולא פשטו ליה מידי והדר בעי רב הונא בר נתן שהא במיעוט סימנים מהו וקאי אבעיא דרבה והכי קאמר אם תימצא לומר שהיות מצטרפות היכא דעביד שהיות טובא ברוב סימנים דכי מצרפת להו לית בהו שיעור שהייה ועבד נמי שהייה פורתא במיעוט סימנים מצטרפת שהייה זו עם השאר או לא.

16מי אמרינן דכיון דכי גמרה שחיטה ברוב סימנים ואין באותם השהיות שיעור שהייה אין שהייה זו מצטרפת עמהן דכבר כבשרא בדיקולא דמיא וכאלו שחט בלא שהייה דמי.

17או דילמא כיון דברוב סימנים עבד שהיו' טובא אע"ג דלא הוה בהו שיעור שהייה כיון דהשלים שיעור השהייה במיעוט הסימנים והוא עסוק עדיין בשחיטה איגלאי מילתא דכל מאי דעבד בשהייה עבד ואין כאן שחיטה כלל בכשרות שהרי בתוך שחיטתו יש שיעור שהייה ונמצא שמתחילה ועד סוף כל מה ששחט בשהייה שחט.

18ואם יש לגמגם בזה דכיון דשחט רוב הסימנים ועדיין בשהייה לא נגמרה היאך נוכל לצרף מיעוט השהייה שבמיעוט סימנים לרוב שהייה שברוב סימנים שהרי אין שהייה פוסלת במיעוט סימנים אין לתמוה בזה דהכי אמרינן בפ"ק דסוכה אויר פחות משלשה טפחים מצטרף לסוכה קטנה ואין ישנין תחתיו והוינן בה.

19ומי איכא מידי דאיצטרופי מיצטרף ואין ישנין תחתיו ומהדר טיט הנרוק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה הנה טיט הנרוק שאין בו כשרו' מקוה ואפי' הכי מצטרף להשלים והאויר נמי אין בו כשרות סוכה ואפ"ה מצטרף להשלים ואין הכי נמי איכא למימר אע"פ שאין תורת שהייה במיעוט סימנין מצטרף להשלים השהייה ואיגלאי מילתא שכל מה ששחט בשהייה שחט. משום הכי נסתפק אם מועיל הצירוף בכאן לפסול השחיטה אם לאו.

20ודוקא בזה נסתפק רב הונא אבל היכא דשחט רוב הסימנים בכשרות בלא שהיה שוב אין שהיית מיעוט הסימנים פוסלת ובעבור זה שאלו על החלדה ועל השהייה ולא שאלו על ההגרמה ועל הדרסה ועל העיקור מפני ששום ספק אינו נופל שם לשאול עליו כאשר נופל בחלדה ובשהייה.

21ורבינו יעקב זצוק"ל פירש בספר הישר בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו רב פפא אדרב יהודא קאי ולא אבי רב והכי בעי שהכניס סכין בתוך מיעוט סימנים ושחט הרוב כהלכתן אלא שהחליד תחת המיעוט מי הוי כהחליד תחת העור וכשרה ולנקובת הושט לא חיישינן דדרך שחיטה היא כי היכי דלא חיישי' גבי קדשים אם החליד תחת העור לענין מום.

22או דילמא חלדה בסימנים הויא חלדה אפילו במיעוטייהו ולא דמו לעור. אבל החליד במיעוט סימנים לאחר ששחט הרוב כשיר' דהוי כמי ששחט שני שלישי והגרים שליש וכדאמרן לעיל גבי גרגרת דאין בה שהייה בעוף וכן פסק הערוך דאין שהייה בעוף ובתוספתא דחולין נמי גרסינן אחד או רוב אחד בעוף אע"פ ששהא לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשירה.

23וקשיא לי טובא מה שדימה חלד' מיעוט הושט להחלי' תחת העור בקדשים לענין מום דחתיכת עור אי חשיבת מום בכי האי גוונא שרא רחמנא לחתוך העור ולשחוט וכיון דעור לאו בתורת שחיטה הוא מה לי חתכו למעלה מה לי החליד תחתיו ושחט אבל סימנים שהן בתורת שחיטה כיון שהחליד הסכין בתוך מיעוט הושט זהו נקב גמור וכיון דאין דרך שחיטה בכך כאילו ניקבו בקוץ דמי והיאך יעלה על דעת אדם להכשירו והעמידו בתיקו.

24ותו דחתיכת עור לא חשיב מום בקדשים כדבעינן למימר לקמן והילכך אין להוכיח משם להחליד במיעוט ושט ושהא במיעוט סימנים פירוש כגון ששחט מיעוט ושט ושהא כשיעור שהייה וחזר ושחט ברוב מהו כיון דבתורת שחיטה קא פסיק ולא הפסיק שחיטתו לא גמירי שהייה במיעוט אלא במידי דמינבלה בה כגון בין סימן לסימן או כגון רוב גרגרת או רוב ושט בבהמה אבל מידי דמיטרפא ביה כגון נקובת הושט דהוי כנקובת הדקין טריפה ולא נבילה לא גמירי שהייה וטריפה נמי לא הויא דבדרך שחיטה קא עסיק כי היכי דלא הויא שהייה בעור לענין מום בקדשים אי לא דאפילו במידי דמיטרפא ביה גמירי שהייה תיקו.

25ומדאמרינן כדי שחיטת בהמה לעוף ליכא למיפשט דאיכא למימר לכתחלה קאמר אי נמי מדרבנן ופסוקת הגרגרת נבילה דהא הדר ביה ר' עקיבא לר' ישבב. אבל נקובת הושט טריפה אם לא על ידי שהיית מיעוט סימנים בתורת שחיטה.

26וקשיא לי להאי פירושא טובא חדא דמיעוט סימנים בתרוייהו משמע ומר לא מצי לאוקמה אלא במיעוט קמא דושט אבל במיעוט קמא דקנה לא מידי דהוה אחצי קנה פגום.

27ותו דדוחק גדול הוא זה לומר שכל האמוראים שהזכירו שהייה בעוף הוא מדרבנן והיה לו לפשוט משם ואדרבא יש להוכיח דשהיית העוף מדאורייתא סבירא להו מדקא מיפלגי בשהיית העוף ויש מי שהיה משער בשחיטת עוף לשחיטת עוף אי אמרת בשלמא דשהיית עוף דהוה במיעוט קמא דושט אגמרה רחמנא למשה מסיני משום הכי מחמיר ומשער לההיא שהייה בשחיטת עוף אחר אלא אי אמרת דלא אגמר ליה אלא בסימן א' או רובו והך דעוף דמיעוט ושט הוא מדרבנן היכי מחמירינן בשהייה והיא מדרבנן יותר משהייה דרוב סימן דבהמה דהיא מדאורייתא דהתם משערי' בשחיטת בהמה והכא משערי' בשחיטת עוף אלא ודאי שהיית מיעוט ושט קמא מדאו' הוא.

28ותו מאי דמסתייע מר משהיית עור לענין מום בקדשים אנה מצינו שפגימת העור חשיבא מום בקדשים ואפילו מום עובר שיהיה צריך להמתין עד שיתרפא ויעבור מומו והרי כל המומין הן מנויין בבכורות בפרק על אלו מומין ובכולן לא הזכיר פגימת העור.

29ואי אמרת יש להוכיח משם דפגימת העור חשובה מום עובר מדתנן נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור ואמרינן בגמרא אי הכי אפילו מום עובר נמי אלמא תנן ולא מן העור וכו' דאלמא עור נמי איקרי מום עובר אין זו הוכחה דודאי בפגימת אוזן שהיא בראש אבר והיא חשוב' מום התם אמרינן שאם נפגמה מן הסחוס חשוב' מום קבוע ואם נפגמה מן העור חשובה מום עובר אבל בכל גוף הבהמה לא מצינו שפגימת העור חשובה מום כלל ואפילו מום עובר.

30ובשלהי פירקין אמרינן השוחט חטאת בשבת בחוץ חייב חטאת. פירוש משום שחוטי חוץ ומשום שבת ומשום ע"ז ומוקמה התם בחטאת העוף וכגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו דכולהו בהדי הדדי קא אתיין מוכח מכאן דחצי קנה פגום לא חשיב מום בקדשים דאי חשיב מום אם כן משום שחוטי חוץ לא לחייב דהא אינו ראוי לבא בפנים וכל שאינו מתקבל בפנים אין חייבין עליו בחוץ כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכל שכן דחתיכ' עור לא הויא מום.

31תו דבהדיא תניא בפרק שני דתוספת' חולין שחט מיעוט הושט ושהא כדי שחיטה ואחר כך שחט את שניהם טריפה ושחיטה מטהרתה הילכך אין פנים לפתרונו.

32ומה שכתבתי נראה לי עיקר.