ספר המכריע נט

1גרסינן בפרק שני דקדושין האב מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו.

2תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה.

3פירש המורה נערה המאורסה והוא הדין לקטנה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דרבי יהודה וקשיא דידי' אדידיה דכאן פירש הוא הדין לקטנה שיש לה אב שהיא יכולה לקבל גיטה ולא בעינן עד דמטי גיטא לידי' דאב.

4ובגטין בפ' האומר תתקבל פירש נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה או היא או אביה היא דיש לה יד דהא גדולה היא ואבי' נמי זכאי לקבלו ומכל מקום יד דידה כדקיימא קיימא דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה עצמה והיא מקבלת גיטה והשתא נמי לא שנא. ומוכיח מדבריו דדוקא גדולה יש לה יד בחיי אבי' אבל קטנה לא.

5ומאי דאמרינן נמי התם בשלש מדות וכו' וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אבי' פירש משהגיע לימים הללו משלחה ואינה חוזרת קרינה בה ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קדושין ומת. ומשמע דוקא אם מת אבל אם אביה בחיים אין לה יד דדוקא נערה תנן ולא קטנה.

6ובפרק בתרא דגטין נמי בהלכת הרי את מותרת אמרי' תניתו' קטנה מתגרשת בקדושי אביה ופירש קטנה מתגרשת אם קיבלה גיטה לאחר מיתת אביה.

7גם רבינו יצחק זצוק"ל פירש בפרק האומר התקבל וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה אחר מיתת אבי' אבל בחיי אביה היא ברשות אביה ואביה מקבל גיטה ולא היא.

8גם רבינו שלמה בן היתום זצוק"ל כתב משם גאון דוקא נערה מאורסה תנן אבל קטנה אין לה יד בחיי אביה.

9וכפי מה שפירש המורה כאן נראה לי עיקר חדא דסברא היא דכיון דסבירא להו לרבנן דשתי ידים זוכות כאחת למה נרצה לחלק בין נערה לקטנה מכי יודעת לשמור גיטה היא ראויה לקבלו ואין לחלק בין נערה לקטנה אלא גבי קדושין ומשום דבעינן דעת אשה בקדושין אבל בגירושין שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה למה נרצה לחלק בין גדולה לקטנה מכי אית לה יד לשמור את גיטה היא ראויה לקבלו ותו דהתם בגיטין סתמא קאמר וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ומשמע בין ליתיה לאב בין איתיה לאב דאם איתא שיש חילוק ביניהם הוה ליה לאפלוגי מילתיה ודוקא אם אין לה אב אבל אם יש לה אב אינה מתגרשת בקבלתה עד שתהיה נערה מדלא מפלג הכי שמע מינה דאף על גב דיש לה אב היא מתגרשת בקבלתה.

10ותו דלקמן בהלכתין מוכח דקטנה מקבלת גיטה אפילו בחיי אביה דאמרינן בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא מה אביה משו' שליח אף היא משוייא שליח או דילמא כחצר אביה דמיא ועד דלא מטי גיטא לידה לא מיגרשא לה אין עושה שליח. איתיביה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט.

11מכאן מוכח קטנה מכי אית לה יד מקבלת גיטה בחיי אביה דהא קא סלקא דעתיה השתא דביש לה אב מיירא מתני' ואפילו הכי קתני אינו גט עד שיגיע גט לידה אלמא מכי מטי גיטא לידה מגרשא לה. ואי לית לה יד לקטנה בחיי אביה היכי סלקא דעתין לאוקמה כשיש לה אב. אלא לאו שמע מינה מילתא פשיטותא היא דקטנה מכי אית לה יד מקבלת גיטא בחיי אביה. ותו כי דחי לה הכא במאי עסקינן כשאין לה אב אמאי אמר ליה כעין דחייה דמשמע דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי.

12הכי הוה ליה למימר ותיסברא אי דאית לה אב כשהגיע גט לידה מי מיגרשא אלא ודאי דלית ליה אב מדלא אמר הכי שמע מינה דקטנה נמי מקבלת גיטא בחיי אביה.

13ותו כי אמר חסורי מיחסרא וכו' ומפלג בין אית לה אב ולית לה אב לענין זה שאם יש לה אב מצי לשווייה שליח אע"פ שהיא קטנה אמאי לא אפלג נמי ותני במה דברי' אמורי' דאם הגיע גט לידה מגורשת עד שיגיע גט ליד האב אלא לאו שמע מינה מכל הני מוכח דקטנה מכי אית לה יד מקבלת גיטא מיד בעלה בחיי אביה אחרי כן התבוננתי דדוקא נערה אבל קטנה לא מדאמרינן לקמן אמר ריש לקיש כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקדושין ורבי יוחנן אמר מחלוקת בגירושין אבל בקדושין דברי הכל אביה ולא היא.

14אמר רבי יוסי בר חנינא מאי טעמא דרבי יוחנן אליבא דרבנן גירושין דמכנסת עצמה לרשות האב בין היא בין אביה קדושין דמפקעין עצמה מרשות אביה ולא היא.

15והרי מאמר דמפקעת עצמה מרשות אביה ותני' קטנה מן האירוסין אין עושין מאמר אלא מדעת אביה והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקדושין.

16אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן קדושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה והרי מאמר דמדעתה וקתני בין היא בין אביה התם במאמר דבעל כרחה והכי היא דתניא העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה פירוש זרק לה כסף בעל כרחה ואמר לה הרי את מקודשת לי אומר רבי דקנה בכל מאמר דצריכה גט למאמרו מאי טעמא דרבי גמר מביאה מה ביאה דיבמה בעל כרחה אף מאמר בעל כרחה. הכי נמי מסתברא כדאמר רבי יוחנן מדקתני סיפא מה שאין כן בקדושין.

17פירוש הכי נמי מסתברא דהאי דקתני מאמר כדקאמר בין היא בין אביה במאמר בעל כרחה קאי אבל בשאר קדושין אביה ולא היא כרבי יוחנן מדקתני סיפא דההיא והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקדושין.

18ומכאן מוכח דדוקא נערה ולא קטנה שאם תאמר אפילו קטנה אדקאמר הכי נמי מסתברא אדרבה ליקשי ליה אי הכי דרבי היא אפילו קטנה נמי כלומר כי היכי דלענין גירושין שהן בעל כרחה לא מפלגת בין גדולה לקטנה ה"ה הכי נמי גבי מאמר שהוא בעל כורחה לא תפלוג בין קטנה לגדולה הכי הוה ליה לאקשוי' והזהרתי למילתיה דלא תוקמה כרבי ומדלא אקשי ליה הכי אלא אמר הכי נמי מסתברא שמע מינה דקים ליה לתלמו' דדוקא נערה ולא קטנה.

19ותדע דהכי הוא דאמאי נקט נערה להודיעך כחו דרבי יהודה לישמעינן קטנה להודיעך כוחן דרבנן חדא רבותא דהתירא עדיף ועוד דהלכה כרבנן.

20אלא ודאי דוקא נערה שהיא בת דעת אבל קטנה גם רבנן מודים דאביה ולא היא.

21ומה שהוכחתי לעיל ממאי דאמרינן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה מאן לימא לן דהאי לידה שלא מדעת אביה הוא דילמ' מדעת אביה והאי דלא תנא עד שיגיע גט ליד אביה משום דתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי נמי לידה אבל מיהו כדיני' על דעת אביה.

22ואין הדבר ברור שיהא לדעת אביה שנסמוך עליו להכשיר ולהתיר יד הקטנה בחיי אביה.

23וכדברי כל המפרשים מסתבר דמפרשי ודאי נערה ולא קטנה.