ספר המכריע ס

1גרסינן בפרקא קמא דקדושין כתנאי מעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בבצים דברי רבי יהודה.

2בבצים ולא בגיד אלא כולם אף בבצי' דברי רבי יהודה רבי אליעזר בן יעקב אומר כולם בגיד רבי יוסי אומר מעוך וכרות אף בבצים נתוק וכרות בגיד אין בבצים לא.

3פירוש כל אלה החלוקות אינן אלא כשלא תלש הבצים לגמרי שאם תלשן לגמרי וחתכן אפי' בביצה אחת הוי מום כל שכן בשתים כדתנן בפרק על אלו מומין אין לו בצים אין לו אלא ביצה אחת וכו'.

4והכא מעוך וכתות ונתוק וכרות דפליגי מעוך וכתות היא שמיעכן בידו ושיברן וכיתתן והניחן במקומן והם נקמטין ונכווצין ואינן תלויים כדמעיקרא ונתוק וכרות הוא שתלשן ממקום חיבורן והניחן בכיס והן תלויין ומדולדלין יותר ממה שהיו תחילה ובהני פליגי הני תנאי אי חשיבי כבצי' מומין שבגלוי אי לא דלגבי מומין בעינן מומין שבגלוי והכי מפרש התם פלוגתייהו בפרק על אלו מומין אלא הכא במומין שבגלוי פליגי.

5פירוש אי חשיבי הני גבי בצים מומין שבגלוי אי לא דרבי יהודה סבר מעוך וכתות הוי מומא דכוייצן פירוש שעכשיו הם נכווצין ונקמטין יותר ממה שהיו בראשונה ונראה לעין הוא הלכך מומין שבגלוי הן. נתוק וכרות הוי מומא דתליאן פי' יותר הם מדולדלין ותלוין ממה שהיו בראשונה. ור' אליעזר סבר מעוך וכתות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זימנין דכוייצן פי' יש בהמה שביציה כווצות ואינן תלויות כל כך בלי שום מיעוך הלכך לא חשיב מום שבגלוי. נתוק וכרות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זמנין דתליאן.

6פירש יש בהמה שביציה מדולדלות ותלויות יותר מחברתה.

7ורבי יוסי סבר מעוך וכתות הוי מומא דהא ליתנהי.

8פירוש אין הבצים בעין כמו שהיו שהרי מיעכן וכיתתן הלכך כמאן דתלשינהו לגמרי דמו והוי מומא ונתוק וכרות לא הוי מומ' דאיתנהו פירוש כיון שהבצים בעין אע"פ שתלשן ממקו' חיבורן לא הוי מומא ואע"פ שנסתרס' הבהמ' בכך אין זה מום שבגלוי אלא מום שבסתר ואינו פוסל.

9וכמו שמצאנו לגבי מומי הבכור דעד כאן לא פליג אלא בהני אבל אם חתך הבצי' שנראה מקומן חסר הוי מומא ה"ה הכי נמי יש לנו לפרש גם בסירוס דעבד דפליגי תנאי דלעיל דהא כתנאי אמרינן לחומרא דפלוגתא דהתם כפלוגתא דהכא היא שאם חתך בצים של עבד עם הכיס שלהן שנראה מקומם חסר ליכא מאן דפליג דמומין שבגלוי הן ואנן לא ילפינן משן ועין אלא מומין שבגלוי ואינם חוזרי' והני נמי הכי הוו אלא בסירוס פליגי ולשון סירוס נמי הכי משמע שאין החסרון ניכר בו כל כך אלא שסירסו על ידי מיעוך וכתות ונתוק וכרות.

10ונראה לי דכל המומין ששנו חכמים לגבי בכור בכולן עבד יוצא בהן לחירות שהרי מדרש אחד ולשון אחד דרשו חכמים בשניהם דהכא גבי עבד כתיב כלל ופרט וכלל ודרשנו אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין.

11והכי דרשי נמי לגבי בכור בריש פרק על אלו מומין דמקשה תלמוד' התם אמאי פסלי כל הני פסח ועור כתיב. ומהדר כתיב כי יהיה בו מום כל מום. ומקשה ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח ועור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח ועור אין מידי אחרינא לא. ומהדר כל מום רע חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין. אי מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובטלי ממלאכתן ואינם חוזרין אף כל מומין שבגלוי ובטלי ממלאכתם ואינם חוזרים אלמה תנן נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מן העור ומהדר כל מום רע רבוי' הוא וכו'.

12הנה כמו שדרשנו לגבי עבד כך דרשנו לגבי בכור אם כן ריס העין של עבד או אם חתך שפתו או ביציו דהוי מום שבגלוי ואינו חוזר הכי נמי דעבד יוצא בהן לחירות.

13וזה ששנו חכמים עשרים וארבעה ראשי איברים לא נשנו אלא גבי צרעת שהן משופין בראשיהם ואין הנגע נראה בה כאחת שאין בראשיהם רוחב כגריס אבל ריס העין והשפה והבצים אין משופין ומטמאין הן בנגעי' וכשאמר התנא ובכולן עבד יוצא בהן לחירות למימרא דלאו דוקא שן ועין דכתיבי אלא גם בהני נמי יוצאים והוא הדין בדומין להם כגון ריס העין והשפה והבצים ולעיל נמי דאייתי' תנא יוצאין בשן ועין וראשי איברים לא תנא כ"ד ראשי איברי' אלא סתם קתני למימרא דבכולהו נפיק תדע דהכי הוא דהא אמרן לעיל תלש בזקנו ודילדל בו עצם עבד יוצא בו לחירות שמע מינה דלאו דוקא כ"ד ראשי איברים בעינן אלא כל המנויין לגבי בכור הן מנויין גם לגבי עבד והאי דנקיט ראשי איברים למימרא דבעינן מומין שבגלוי וראשי איברים הן מומין שבגלוי למעוטי שאם חיסר ממנו איברים ואינן בגלוי שאינו יוצא בהן לחירות כגון כל אותו שמנו חכמים בפרקא קמא דאהלות רמ"ח איברים באדם שלשים בפיסת הרגל ל' בפיסת היד תשעה בראש וכו' אם חיסר ממנו אבר מאותם הוי מום שבסתר ולא הוי מום בגלוי אלא ראשי איברים והוא הדין נמי גבי בכור.

14והאי דבעי רב אחדבוי התם יש מחוסר אבר מבפנים אי לא לאו למיפק ביה לחולין קמיבעיא ליה דודאי לא נפיק בי' לחולין אלא במום שבגלוי אלא לא קמיבעיא ליה אלא לאיפסולי על גבי מזבח דהכי גרסינן התם בהלכת חטאת החיצונות בעי רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר מבפנים או לא למאי אי לכבוד פסח כתיב דבעינן מומין שבגלוי כיוצא בהן כדאמרן לעיל.

15אי לקדשים עוורת או שבור בעי. ומיהדר לאשתחוטי ולאיתפרוקי לא קמיבעי' לן פירוש דודאי דבר שבפני' לא חשיב מום כי קמיבעי' לן לאיפסולי מעל גבי המזבח מאי תמים יהיה לרצון כתיב תמים אין בעל מום לא אפילו מבפנים או דילמא תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון נמי מאבראי אלמא אין חשוב מום בבכור אלא מום שבגלוי.

16ונראה לי דלאו דוקא בחסרון אבר יוצא העבד לחירות אלא גם אם נפגם או נסדק או ניקב והוא מום קבוע יוצא לחירות שכל מה ששנינו לגבי בכור נפגמה אזנו נסדקה ניקבה ריס של עין שנפגם שנסדק חוטמו שניקב שנפגם שנסדק שפמו שניקבה שנפגמה שנסדקה בכל אלו העבד יוצא בהם לחירות ואין לחלק ביניהם שהרי מדרש אחד דרשו חכמים בשניהם ובלשון א' נאמר בשניהם דבעינן מומין שבגלוי ואינם חוזרים ואם כן כל אותן שהן חשובין מומין שבגלוי לגבי בכור הם חשובין לגבי עבד.