שד"ל על ישעיהו א:ז

1ארצכם שממה, זה פירוש מה שאמר בפסוק הקודם דרך משל. ועיין מה שכתבתי למעלה בסוף פירוש הפסוק הראשון, ואני בשנת תקצ"א פירשתי על ארץ עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ואמרתי שהנביא מזכיר לבני יהודה מפלת מלכות ישראל, למען יקחו מוסר. ואמרתי כי מאחר שנפלה מלכות אפרים, ולא היתה עוד בין שתי הממלכות קנאה ותחרות כמלפנים, אין לתמוה אם הנביא עושה אותן אגודה אחת, וקורא לאדמת ישראל ארצכם, כי כבר נכנסה החמלה תחת האיבה, ולב אנשי יהודה שב על אחיהם הגולים, והבינו כי ארץ אחת היתה לכלם, וכי כלם עם אחד ואב אחד לכלם, ובמפלת מלכות אפרים גם בני יהודה דאגו לנפשם, פן מחר גם עליהם תעבור כוס. ועתה נראה לי כי כל זה דחוק, ורחוק בעיני שיקרא ארצכם לארץ עשרת השבטים, ובפרט נ"ל שאם היה הענין כן לא היה הנביא נמנע מהזכיר שאחיהם בני ישראל גלו מארצם והלכו שבי לפני צר. אך שתהיה הכוונה (כפירוש רד"ק) על ערי יהודה שתפש אותן סנחריב, זה ג"כ לא יתכן, כי מה טעם עריכם שרופות אש? ואין בשום מקום זכר ורמז שנלחמו בני יהודה עם סנחריב ושהוא שרף עריהם, אלא מיד בהתקרבו לאחת הערים היו יושביה פותחים לפניו דלתים מרוב פחדם, עיין למטה י' כ"ח וכו'.

2ארצכם, אדמתכם, שם ארץ נגזר מן ארע שענינו שפל (דניאל ב' ל"ט), ונקרא כן הכדור הארצי ביחס אל השמים, כי למראה עינינו הם למעלה והיא למטה, ונקרא ארץ הכדור כלו, וגם חלק מהארץ בכל בחינותיו; ושם אדמה עקר הוראתו על שטח הארץ הנחרש ונזרע והנה ארצכם ענינו החלק מהכדור הארצי שאתם יושבים בו, ועליה אמר דרך הפלגת השיר שהיא שממה מבלי יושב; ואדמתכם ענינו החלק מהארץ אשר הייתם אתם חורשים וזורעים ואוכלים את תבואתה, ועליה אמר זרים אוכלים אותה.

3ושממה כמהפכת זרים, כמהפכת סדום ועמורה (רד''ק, דון יצחק בפירוש ראשון, והיטציג); וטעם זרים, אנשים רעים ואכזרים, כמו שהיו אנשי סדום, כי זר ואכזר שרש אחד להם, כי אכזר מורכב מן אך זר, וענינו מי שאינו מרחם על בני אדם ואיננו כאח להם, אלא כמו זר נחשבו לו; ואחר שאמר זרים אוכלים אותה, שענינו נכרים, חזר ואמר כאן מלת זרים להוראה אחרת, והוא דרך צחות, ורבים כמהו, ועיין למטה פסוק יו"ד. ורוז' וגיז' פירשו כמו שישאר כל מקום שיהפכוהו וישחיתוהו אויבים, וכיוצא בזה דון יצחק בפירוש שני פירש כמהפכת האנשים הזרים אכזרי לב שמשחיתים כל עץ מאכל ולא יחוסו על דבר. ויפה השיב היטציג כי לא מצאנו מהפכה אלא על סדום, ולא מצאנו שרש הפך על מעשה בני אדם המחריבים ארץ אויביהם, אלא על מעשה האל חוץ ממנהגו של עולם. רק במקום אחד מצאנו שהמים הופכים את הארץ, הן יעצור במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ (איוב י''ב ט"ו), וגם זה כעין מהפכת סדום, ואיננו דומה לחרבן שעושים האויבים. ורבנו סעדיה ואחרים פירשו מענין ההפיכה הזאת האמורה באיוב, ופירשו זרים לשון זרם מים, ואם היה כתוב זרם היה הפירוש נכון.