שד"ל על ישעיהו א:ח

1ונותרה בת ציון. האומה נקראת בת למקום שהיא יושבת בו, וכן בת בבל בת מצרים; וזה כי שבח היה לקדמונים להיות נולדים בארצם, ולא גרים ותושבים; ובת הוא על דרך השיר, וכאלו יאמר בני ציון, בני בבל, וכן תרגם יונתן כנשתא דציון. ובשלשה מקומות מצאנו יושבת בת, יושבת בת מצרים (ירמיה מ"ו י"ט), יושבת בת דיבון (שם מ"ח י"ח), יושבת בת בבל (זכריה ב' י"א), וגיז' חשב כי במקומות האלה ובקצת מקומות אחרים וגם כאן (ונותרה בת ציון), העיר עצמה נקראת בלשון מושאל בת ציון, בת בבל, בת דיבון; והוא דבר שאין הדעת סובלתו, שיקראו לעיר ציון בת ציון, ולעיר בבל בת בבל. והנכון כי יושבת בת מצרים הוא מורכב משני כנוים, יושבת מצרים, ובת מצרים (על דרך שאמר ירמיה עצמו עשרה פסוקים למעלה מזה תופשי דורכי קשת, שענינו תופשי קשת ודורכי קשת), והטעם כלי גולה עשי לך אַתְּ יושבת מצרים, ואע"פ שלא לבד את יושבת מצרים, כי גם נולדת שם ואת בת מצרים, אע"פ כן תגלי: וכן רדי מכבוד ושבי בצמא יושבת בת דיבון, יושבת דיבון וגם נולדת בדיבון. אבל הוי ציון המלטי יושבת בת בבל אין ענינו אלא: את ציון (אתם בני ישראל) היושבת בתוך בת בבל (בתוך הבבליים). והנה אין לתמוה עוד איך ימשיל עיר ציון לעיר נצורה, כי באמת בת ציון איננה עיר, אבל המשיל האומה לעיר נצורה, ואמר כי מציאותה חלשה מאד, והיא כסכה בכרם וכמלונה במקשה, שאין להן קיימא, שאין עושין אותן לעמוד ימים רבים, אלא לחדשי הקיץ, וכן מפורש באיוב (כ"ז י"ח) בנה כעש ביתו וכסכה עשה נוצר, כי בית הרשע אין לו קיימא, והוא דומה לבית התולעת הנקראת עש, ולסכה שעושה לו שומר הפירות, כי כל אלה אין להם קיימא (וכמו שפירשו שם באיוב רש"י ורלב"ג), ואחר הקיץ עוזבים הסכה והיא נופלת מחמת הגשמים והרוחות (ומזה דרך משל סכת דוד הנופלת, עמוס ט' י"א); וסיים ציור חולשת האומה ואמר שהיא כעיר נצורה, כעיר שצרים עליה (כתרגומו וכפירוש רש"י ודון יצחק), שהיא קרובה לנפול ביד אויב מפני הרעב. ויונתן לא תרגם כן. אבל הוסיף מלות, ופירש כסכה בכרם אחר שנשלם הבציר, וכמלונה במקשה אחר שלקטו הקשואים; ולפי זה העקר חסר, ונ"ל כי לשון איוב (כ"ז י"ח) סיוע גדול לדברי. ודע כי גם המפרש הנוצרי הקדמון, מר אפרים, שהיה בימי אביי ורבא (לא בימי רב ושמואל, כמו שכתבתי באוהב גר עמוד 90) פירש כתרגומנו, ואמר דְּדָמְיָא בַמְגַזְיוּתָהּ לַמְטַלְתָּא בְכַרְמָא קְטִיפָא וְאַיְךְ אַרְזָלָא בְּמַקְטְיָא דְאֶתְבַּעַר. ודע כי מה שנדפס בתרגום שלנו במקשיא אינו אלא שבוש, וצ"ל במקטיא, כגרסת רש"י והמתורגמן, וכן הוא בדפוס רע"ח ובתרגום כ"י שלי (נכתב באפריקא שנת רמ"ז), ובלשון סורי קורין לקשואים קטיא, וכן הוא ג"כ בתרגום ירושלמי (במדבר י"א ה'); ומלת דאבעיוהי בכ"י שלי היא בלא אל"ף (דבעיוהי), ומתחלה היה נראה לי שצריך לומר דבערוהי. וכיוצא בזה כתב אחד מחכמי פולין (ציון תר"ב עמוד י"ב) כי גם במקום ששנינו השור והבור והמבעה וההבער יש טעות סופר, וצריך לומר והמבעיר וההבער, וכן היא הגירסא בתוספתא דקמא פרק ט'. ועתה נ"'ל כי בא זה ולימד על זה, שאין כאן טעות סופר, אלא שהלשון עצמו נשתנה במשך הדורות, ובימי חכמי המשנה היו קוראים לביעור השדה בשרש בעה, ומזה ג"כ (פאה ד' ה') שלש אבעיות ביום.

2כמלונה, היא מטה תלויה באויר, שהערביים עושים מפחד החיות, ותולין אותה מאילן לאילן (ולפיכך היא מתנודדת, כמו שישעיה אומר, למטה כ"ד כ, והתנודדה כמלונה), ונקראת בלשון ערבי ערזאל, וכן תרגם יונתן כאן ערסל, ולמטה כ"ד כ', ארזלא (ובכ"י שלי ערסלא), וכן בלשון תלמוד (ערובין כ"ה ב') דעבידא כי אורזילא, וחכמי התוספות גורסים ערסלא, ופירשו שהם חבלים המתוחין מאילן לאילן כסדר המטה, והשומר שוכב עליה בלילה ויושב בצלה ביום. ומלת ערזלא וערסלא גיז' אומר שהיא כגזרת מן עֶרֶשׂ, ולי נראה שהיא משרש עַרְזֵל, שהוראתו בלשון סורי ענין סיבוך והשתרגות, וזה מפני החבלים המתוחים מאילן לאילן מעשה שבכה. ומן השרש הזה נגזר ג"כ לפי דעתי שם מַזָּל, וכבר נתחבטו בזה חוקרי גזרת המלות, וגיזי אומר כי עקר השם הוא מַזָּר (איוב ל"ח ל"ב), והוא לפי דעתו מלשון והזרתם את בני ישראל (ויקרא ט ו ל"א) ענין הזהרה, ונקראו כן המזלו' להיותם (לדעת הקדמוני') מודיעי' העתידו' ומזהירי' את האדם. ונ"ל כי ההודעה והאזהרה שני ענינים, כי הזיר והזהיר אין ענינם אלא להרחיק ולהפריש אדם מאיזה דבר (והזרתם את בני ישראל מטמאתם), ולשון נזהר וזהיר מורה תמיד שמירה מדבר רע; אבל הכוכבים והמזלות הם (לדעת הקדמונים) מודיעי' הנגזר, אך אינם מרחיקים את האדם מן הרעות, שהרי אם הגזרה אמת, החריצות שקר. מלבד שאם כן מה הפרש יש בין הכוכבים והמזלות, ולמה המזלות מזהירים והככבים אינם מזהירים?מלבד כי רחוק הוא עד מאד שיהיה שם המזלות מאוחר לחכמת האסטרולוגיאה, והדעת נותנת כי תחלה מצאו חכמת האסטרונומיאה, וקראו שמות לכוכבים ולמזלות, ואחר דורות המציאו האסטרולוגיאה. לפיכך נ"ל כי מזלות הוא שם מיוחד לכוכבי לכת (Pianeti), וכנראה מן הכתוב (מלכים ב' כ"ג ה') לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים, וכן בתלמוד (שבת קנ"ו) מזל שעה גורם, ואח"כ מפרש הנולד בחמה, הנולד בנוגה, הנולד בכוכב, הנולד בלבנה, הנולד בשבתאי, הנולד בצדק, הנולד במאדים. ואמנם קראו לכוכבי לכת מַזָּלוֹת מן מַעְזַל או מְעַרְזַל, ענין הסתבכות, על דרך שקראו להם האחרונים כוכבי הנבוכה, להיותם למראה עינינו נלוזים במעגלותם, ואינם שומרים מקומם זה לעמת זה ככוכבים הקיימים, אלא כל אחד הולך לדרכו ונכנס במסלתו של חברו, ומהלכותם מסתבכים זה בזה, מתקרבים ומתרחקים, ונדבקים ומתנגדים, אשר מזה נמשכות הלקיות (Ecclissi), ועל כן קראו להם האחרונים כוככי הנבוכה (Stelle erranti) וזו וזו היא ג"כ הוראת מלת Planetes בלשון יוני. והנה במלת מזל הושמטה הע"ין, כמו שהושמטה במלת בֵּל שהיא במקום בְּעֵל ובמלת מַבָּרָא שעקרו מַעְבָּרָא וב טונָא שעקרו טוענא, וזולתן הרבה בלשון תלמוד שהוא לשון ארמי, וגם מלת מַעְזָל היא ארמית. וראוי להתבונן כי הכשדים הם שעסקו בחכמת הכוכבים קודם לשאר עמים, על כן ראוי הוא שיהיו הם שמצאו תחלה החילוק אשר בין הכוכבים הקיימים וכוכבי לכת, וראוי הוא שיהיה השם המבדיל כוכבי לכת משאר הכוכבים מיוסד תחלה בקרב הכשדים, ונגזר משרש כשדי, כמו שהוא מַעְזַל משרש עֲזַל. ואמנם חסרון הרי"ש במלת מזל הוא כי השרש לא היה מתחלתו ערזל, אלא עזל, ואח"כ הוסיפו הרי"ש ואמרו ערזל להוראת הסיבוך, והשאירו שרש עזל להוראת מַטְוֶה, כגון בידיה טוו (שמות ל"ה כ"ה) תרגומו בידהא מעזלא.

3נצורה, נפעל משרש צור, כמו נבוכים מן בוך. ענינו עיר העומדת במצור, וגם והנשאר והנצור (יחזקאל ו' י"ב) ענינו העומד במצור, והעד ברעב ימות, ואין לפרשו לשון נצירה ושמירה (כדעת Gussetius רוז' וגיז'), כי מי שסופו למות ברעב לא יקרא שָמוּר. ואין קוראים שמוּר ונצוּר אלא למי שהוא שמור מכל רע, או שהוא נסתר ולא יתגלה, כמו ונצורות ולא ידעתם (ישעיה מ"ח ו') עיין שם פירושי. וראב"ע ורד"ק פירשו כעיר חרבה. מלשון ונצורי ישראל להשיב (שם מט ו') ובנצורים ילינו (שם ס"ה ד'); ומה שפירשתי (על פי יונתן, רש"י ודון יצחק) מתישב יותר, בעבור סמיכות סכה בכרם ומלונה במקשה, שאינן מקומות חרבים, אלא שאין להם קיימא, וכן היא עיר שצרים עליה. וגיז' באוצרו (Thesaurus p. 908) הסכים לדעת Tingstad והיטציג האומרים כי כל מקום מחסה ומסתור נקרא עיר, ומפרשים נצורה שם דבר (בשקל ישועה, מלוכה) וענינו שמירה, ועיר נצורה היא לפי זה מגדל נוצרים (מלכים ב' י"ז ט'). וקשה בעיני להוציא המלות ממשמעותן ולייחס להן הוראה חדשה, בזולת הכרח; מלבד כי מגדל נוצרים יתכן שיהיה בנין של קיימא, ונמצאת המליצה מפסדת הרבה, אם אחר שהמשיל האומה לסכה ולמלונה, ידמה אותה לבסוף למגדל.