שקל הקדש, שער הענוה

1קרן למשכיל ענות רוחו, / אכן לכסיל עזות מצחו.

2אם תשמעה דובר חרפות בך אל תתנה לו לב ואל תבט, פן תשמעה חירוף מאד קשה מהם ותכשל ותלבט.

3אל תשב על חרוף נבל, כי כל חרוף טוב ממנו, ושתיקה ממנו מענה, כי בשתיקה תשכחנו.

4שלשה תהיה בוחר לנפשך, ובם תמצא רצון יוצר יצורות, ענוה להכוף בה כל כסילות, וגם יראה למעט העברות, וגם דעת מאד כח לפייס בני אדם במיטב מאמרות.

5היה אלם מדבר בין אנשים וחרש מאזין את מדבריהם, ועור יש לך רואות, ותהיה מאד יקר ושר מושל עליהם.

6אינו בעל מדה טובה / נמנע מהזיק לשכניו, אך הסובל את נזקיהם / ובכל עניין מסביר פניו.

7גדף אנוש סכל לאיש חכם, / ויחרה מאד לתלמידו, וישאלה עת החרה אפו / ברשות להרע לו להאבידו, ויענהו, אין אנוש חכם / מרשה לרעת איש והפסדו.

8איש רב שכלו עם ענותו אז כל רואיו יאמרו אשריו כי בשתיהן ימעט חומסיו גם כן ירבה מקהל עוזריו.

9ואמר החכם אנשא נשמתי, אשר אין שום עון בשקל ענותי.

10חרטה אחרית כל ריב ומדון, ואחרית כל ענוה עוז וקניין.

11מי לא יהי מושל בנשמתו, איכה יהיה מושל בזולתו.

12אויב בחרף מדברי שבח, לאהבה הנח ליום מחר, ודבר חרפות כן ליום שכח, אוהב ביום איבה לך תסחר.

13הכן שפל ברך כפוף קומה השמרה אל תהי עצל, הכף לאבן יזרקו מיד, אז תחטיאנה ותנצל.

14סובל צער יצערנו, דוחה צער רב ממנו.

15כנמר חרופין אל תקום, הניח לשלום מקום.

16שררה אל תהי שואל בעירך, ואל תבזה לעלמים צעירך.

17אנוש אם יהודך בדברי שקרים, טרח עד היות כל דבריו ישרים. אל תבטחה אל איש ידבר בך טובות אשר לא תעשה אותם. אז אם יהודך בני אדם הוד אין בך, סור מישיבתם.

18היה דכא שפל רוח ואם גדל כבודיך, ואל תדאג עלי ממון אשר לא בא בידך.

19אנוש עינו רואה לכל אדם יתרון עלי נפשו על כן יתכן עותו. בעת יראה עשיר בממון ממנה, יחשב כי הוא רב ורבה צדקתו, ואם יראה עני, יחשב כי הוא דך ושפל, ולעוניו ימעט עוותו, ואם יראה זקן שבע ימים, יאמר באמנם עבד אל באורך חיותו, ואם יראה צעיר לימים, יחשב כי פשעיו הם קלים וקלה אשמתו, ואם יראה מוסיף בחכמתו, עליו יחשב כי הוא זך וחף לתבונתו, ואם יראה פתי, יחשב כי נדון יהי על חטאתו בשקל שגגתו.

20לדרך הענוה אטה / ובה יתבוננה לבי, בשער זה חרוזיה / ומספרם ספר ל ב י.