שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:יג
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:13
Open in the reader →1מחיה חיים יתן לו חיים לה"ה הרב החריף המופלג בתורה מוה' אשר האבד"ק דרישקפאלי נ"י:
2מכתבו הגיעני תמול מגילה רצופה ואני איני בקו הבריאות ואני יושב בקרית חוצות לשאוף רוח צח ושותה מי מעיין שקשה למעיין ומעלתו בעי מינאי מלתא בענין עמוק ובכ"ז אמרתי להשיב על גוף הדין עם פלפלת כל שהוא וד' יורני שלא אכשל בדבר הלכה. אודות מקוה מים חיים אשר כל נשי העיר היו טובלות בה מאז ומקדם וזה מקרוב קם חכם א' לאסור אותה לפי שבצד המקוה הזאת יש באר וכותל אבנים וסיד מפסיק בין הבאר להמקוה ומי המקוה גבוהים יותר ממי הבאר אשר בצדה ובהחלק העליון מהכותל הזה מקום אשר מי המקוה לבד מגיע לשם ומי הבאר אינם מגיעים לשם נראה מבחוץ בתוך הבאר שמי המקוה נפלטים ויוצאים דרך נקבים שבכותל הזה ונופלים לתוך הבאר וגם בכל יום תמיד בוקר וערב מטילין לתוך המקוה מים חמין גם בכל יום הששי יורדים לתוכה להצטנן מחום המרחץ ושופכים על ראשם מים צוננים והמים נופלים לתוך המקוה ובודאי שבצירוף מכמה ימים יחד יתרבה בה המים השאובים על המים החיים וידוע דברי רמ"א בסימן ר"א סי"א דגם ברוב שאובין אינו מטהר אלא באשבורן והמקוה הזאת כבר יצאה מגדר אשבורן ע"י זחילתה מהנקבים שבכותל כמבואר בסעיף נו"ן וע"ז כתב מעלתו להתיר מכמה טעמים. והנה זה יצא ראשונה מה שהביא מעלתו בשם הפ"י פרק במה אשה דפסול זחילה אינו רק דרבנן דהרי רישא דהך ברייתא דפוסל שאובין אינו רק אסמכתא בעלמא ממילא גם סיפא דברייתא דפוסל זחילה אינו רק דרבנן. אמנם המהרי"ק הובא בב"י כתב דפסול זחילה היא מן התורה והב"י מסייע לו דהרי אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין א"כ שוב מבואר דהוא דאורייתא ע"ש. ולכאורה דברי הב"י תמוהים דהרי גם באיסור דרבנן כל דאתחזיק איסורא מחמרינן כמ"ש הש"ך בסימן ק"י בכללי הספיקות וא"כ הרי יש כאן חזקת טומאה של הנדה שצריכה לטבול וכל שהספק במקוה שוב אתחזיק איסורא. אמנם צ"ל כיון דאיכא חזקת מקוה כשרה דהרי כל השנה המקוה כשרה רק דחשש שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והרי כל דליכא תרתי לריעותא אמרינן ריש נדה דלא שייך אתחזיק ואוקי חזקה נגד חזקה וא"כ היה שוב איסור דרבנן בלא אתחזק ושפיר דייק הב"י דע"כ היא מה"ת. אמנם לפענ"ד אינו מוכרח דלפמ"ש הר"ן והובא בב"י וש"ע דמקוה העשוי להתמעט הוה חזקה העשויה להשתנות ולא הוה חזקה א"כ כיון שיש חזקת טומאה והחזקה דמקוה עשוי להשתנות שוב בודאי חיישינן אף דאינו רק ספיקא דרבנן. עוד נ"ל עפ"מ שהקשה הראב"ד דלמה קאמר שמא ירבו דמשמע הא מחצה למחצה כשר והרי ר' צדוק העיד ברבו הזוחלין על הנוטפין שהם כשרים דמשמע הא מחצה למחצה כשר ומ"ש מעלתו בזה עפ"י דברי הר"ש ממינבולא בא"א לצמצם גם אני כתבתי כן בחידושי והוספתי דברים בזה עפימ"ש המשנה למלך דהיכא דיש ס"ס להחמיר אפילו בדרבנן מחמרינן ובזה בודאי יתערב נוטפין עם זוחלין רק דיש צדדים לאיסור ובצד אחד להיתר דלמא יהיו זוחלין מרובין ולכך מחמרינן ובלא"ה ל"ק דניהו דספיקא דרבנן לקולא אבל עכ"פ אם יכול לתקן בודאי מתקני' ולכך עביד מקוואות ופשוט הוא ומ"ש מעלתו מפלוגתת הראב"ד ומהרי"ק אם במקום שהלך שם המים בתחלה מיפסל בריבוי נוטפין ורצה להקל מטעם ספיקא דרבנן וכבר כתבתי בזה דאף דאתחזיק טומאה מכל מקום אוקי חזקה להדי חזקה דאוקי מקוה בחזקת כשרותה ואף דנתערב שאובין בכל יום כבר נודע מ"ש הר"ש ותוס' יבמות דף פ"ב דבתערובות איסור לא שייך חזקת היתר משום דאנן לא עקרינן חזקת ההיתר רק שאומרים שנתערב בו איסור וא"כ כאן אדרבא להיפך המקוה יש לה חזקת כשרות וכל שהספק אולי עד מקום שהלך המים בתחלה לא מיפסל בריבוי נוטפין שפיר אוקי חזקה להדי חזקה. מיהו יש לעיין בזה לפמ"ש המשנה למלך פ"ב מהלכות עדות וכנה"ג יו"ד סי' י"ח דבספק פלוגתא דרבוותא לא שייך לאוקמי אחזקה ג"כ כאן אטו בשביל דאוקמא אחזקה ישתנה הדין. ומ"ש מעלתו ליישב דברי הר"מ וחידש דלכך שאובין בטל ברוב ונוטפין לא בטלי ברוב עפמ"ש הר"ן בנדרים דהיתר בהיתר מין במינו לא בטל רק איסור בהיתר וא"כ השאובין שהוא פסול לעולם בטל אבל נוטפין שג"כ כשרים באשבורן חשיב היתר ולא בטל שאין זה אלא מגזירת הכתוב אבל עכ"פ מותר לטבול בו וחשיב שפיר היתר בהיתר הנה אף שלכאורה דברי חכמה הן אבל אינו נכון דכבר נודע מ"ש רמ"א בסימן צ"ח דמב"מ תלוי בשמא והש"ך חולק עליו דבדבר שתלוי בטעם בתר טעמא אזלינן אבל בנ"ד גם הש"ך מודה דכאן לא תלוי בנתינת טעם ובודאי אזלינן בתר שמא וא"כ ממ"נ בין שנימא דנקרא רק מים במים גרידא בשניהם בטל ואם נימא דתלוי בשמא הרי שניהם אינן מינו ובטלים בודאי ועוד דהרי בשאובין גופא יש למצוא היתר בהמשכה ומדוע בטל דזה תלוי בתי' התוס' שבת דף ס"ה ב"ק דף ק' לענין קמא קמא בטיל וא"כ בספק תי' התוס' אזלינן לקולא כבר כתבתי דליתא. אמנם מ"ש מעלתו כיון דעד מקום שמי הבאר מגיעים עדיין יש בה יותר מארבעים סאה אף אם נוציא מהמקוה כל המים העליונים שכנגד הנקבים ובזה כתב המחבר סעיף נ' דכשר והרמ"א לא כתב אלא דיש לחוש לדבריהם לכתחלה וכל שא"א כדיעבד דמי וזה נכון באופן דלפענ"ד אף שד' דרכים שכתב מעלתו יש לפקפק בהרבה דרכים כמ"ש מ"מ אינו כדאי להחמיר בזה ולהוציא לעז על הראשונים וכיון שהמקוה החדשה בזה אונס צינה פשיטא שאינו כדאי להחמיר בזה ובפרט לעורר מחלוקת בזה ומי שלבו נוקפו אם יוכל לחמם את המקוה החדשה מה טוב ואם לאו יוכלו לטבול בראשונה כמה שהיתה: