שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:יד
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:14
Open in the reader →1להרב הגאון מהר"י אבד"ק בערזאן נ"י:
2מכתבו הגיעני תמול מיד האשה הנעצבת והנה אשר ביקש שאתיר אותה אף בלי המכתב שיעידו שכוונתם על המלמד מבערזאן כי קשה הדבר להשיג. הנה גם לזה אשא פניו כי אני לא אמרתי רק בדאפשר לברר זאת וכאותו שאמרו זיל חוש לה והיינו באפשר לברר אבל בא"א הי"ל כאותו שאמרו עדים בצד אסתן ותאסר בתמיה ואף שמ"מ אמרו זיל חוש לה היינו דשם יש לחוש שמא יאמרו עדים להיפך אבל כאן העדים יעידו שאמרו על המלמד מברעזאן ואם א"א אין לחוש ע"כ יוכל להתיר אותה בב"ד של שלשה כמבואר ברמ"א ועיקר סמיכת מעלתו הוא רק על התלמיד ואינו רק ע"א ומ"ש על דברתי בהמודעה שהפמ"ג הבין להיפך מדברי הרשב"א הנה לא ציין לי מקומו והמעיין יראה שכוונת הרשב"א כמ"ש וכמ"ש מעלתו ג"כ. מ"ש על דברת התוס' מנחות פ"ד במ"ש קצירך ונזירך דידך אין ולא של הקדש וכתב שנעלם מהם הירושלמי מפורש בפ"ד דפסחים דהנוטע כרם להקדש חייב בשביעית ולפענ"ד ל"ק דכל טעמו של הירושלמי מסיק שם משום דהפקירו קדם לנדרו ולא מצי לחול ההקדש על הפקר דשביעית אבל לענין עומר שאי אפשר להשיג רק מספיחי שביעית כדאמרו שם לדורותיכם ואת אמרת תבטל יעו"ש א"כ כשם שגזרה התורה ששביעית יהיה הפקר כמו כן אמרה התורה שיביא עומר בשביעית א"כ שפיר כתבו דלענין הקדש אינו חל שביעית וז"ב ופשוט יעיין וימצא מ"ש על הירושלמי ר"פ מי שהיה דטומאת ע"ז עשו אותה כטומאת זיבה וצרעת והקשה מזה על רש"י בסנהדרין דף י"ב שפירש משום טומאת ע"ז ואפ"ה אמרו טומאה הותרה בציבור לא ידעתי מאי קשיא ליה דבאמת הירושלמי לשיטתו שאמרו דגלגלת ארונה מצאו אבל ש"ס דילן מצי סבר דטומאת ע"ז היה והתוס' הביאו שם הירושלמי על דברי רש"י והירושלמי באמת סובר דע"ז איתקש לטומאת זיבה ולא למת ורש"י סובר דאתקש למת כדאמרו שבת פ"ב מ"ש על ירושלמי ספ"ק דפסחים תפתר בקדשים שחייב באחריות כר"ש וע"ז הקשה דלא שמענו מעולם שיהיה רשאי להטיל מום בקדשים שחייב באחריותן ובכור יוכיח שהוא ממון בעלים וגם קדשים קלים וגם לענין מעילה ומכירה אין חילוק ועיין ב"ק דף י"ב ופ"י וקצוה"ח שם ולפענ"ד הדבר נכון דענין הטלת מום בקדשים לפענ"ד רשאי מידי דהוה אם ישאל על הקדשו ואף דבאתי ליד גזבר אין נשאלין הא כל הטעם מבואר ברשב"א ושו"ת נוב"י דאינו נאמן דאולי משקר בחרטתו. ולפ"ז בקדשים שחייב באחריות ואם מטיל מום חייב ליתן אחר במקומו אין לנו שום חשש בזה וא"כ מכ"ש שיוכל בבכור שאחזו דם להקיז אף במתכוין לעשות בו מום דאדעתא דהכי לא אקדשיה כנלפע"ד לחומר הנושא והנני ידידו: