שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שצד

1בענין עגלה ערופה ונחל איתן:

2בעש"ק פ' שופטים נתתי לבי לעיין בסברא דיומא בנחל איתן ופירושו. והנה במ"ש והורידו את העגלה אל נחל איתן פירש רש"י קשה שלא נעבד וכתב הרמב"ן בזה"ל ורבותינו אמרו שהוא נאסר לחרוש ולזרוע בו לעולם וא"כ הן אזהרות שהזורע או העובד בו עובר בלאו הזה והטעם אשר יוציאו אל נחל איתן כי לא יעבד ולא יזרע בו לעולם. ונוראות נפלאתי על הרמב"ן שדברי רש"י מפורשין במקומן בסוטה דף מ"ו ע"ב דר' יאשי' מפרש אשר לא יעבד ולא יזרע לשעבר ור' יונתן אמר להבא ומפרש רבא דלהבא כ"ע לא פליגי דכתיב ולא יזרע ורק בלשעבר פליגי דמר סבר כיון דכתיב אשר לא יעבד לשעבר משמע ומר סבר להבא משמע וא"כ רש"י פסק כר' יאשיה וא"כ שפיר פירש"י קשה שלא נעבד והיינו דמפרש אשר לא יעבד דהיינו שלא נעבד אבל מכל מקום ולא יזרע להבא משמע ולכך אסור לזרוע וא"כ דברי רש"י נכונים ובפרט שכן דרכו בקודש לפרש עפ"י פשטן של המקרא וא"כ במקום שהפשט אינו סותר להדרש ודאי דקי"ל כהפשט והדרש ומהתימה על המהרי"ק שורש קנ"ח שהאריך בביאור דברי רש"י ורמב"ן ולא הרגיש כלל שדברי רש"י (אינו סותר להדרש) הן מפורשין בש"ס. ומן האמור נלמד דהחורש והזורע אינו עובר בשתים שכל שהוא ספק כמאן קי"ל א"כ מהראוי שלא יתחייב רק משום זורע שגם עבודה בכלל זריעה ולא יזרע ודאי להבא משמע וניהו דפריך במכות דף כ"ב ולחשוב נמי הזורע בנחל איתן ואזהרתיה מהכא אשר לא יזרע ולא יעבד ומשמע דאינו חייב רק משום זורע בלבד ולא משום עובד. ומצאתי בשעה"מ בהלכות רוצח פ"י ה"ט בסופו שהאריך בזה דלמה לא ילקה שתים משום עובד ומשום זורע ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו שם בסוטה דמאשר לא יעבד מרבינן דוקא מה שהוא בגופה של קרקע ופריך לימא אשר לא יעבד כלל ומשני אשר ריבויא הוא וזה אליבא דר' יונתן וא"כ שוב מהראוי לפסוק כר' יונתן וכן פסק רבינו דדוקא בגופה של קרקע אוסר וא"כ מהראוי לפסוק כר' יונתן דגם אשר לא יעבד הוא לאו והנראה בזה דבאמת ענין נחל איתן פירש"י קשה שלא נעבד והרמב"ם פירש שהוא נחל השוטף בחזקה. ולפענ"ד הדבר תלוי במחלוקת ר' יאשיה ורבי יונתן דבאמת לפירש"י דקשה שלא נעבד והיינו דהכתוב אומר נחל איתן אשר לא יעבד וא"כ היינו שהוא נחל קשה אשר לא יעבד והיינו דקאי על לשעבר א"כ אי אפשר לפרש דנחל שוטף בחזקה היא דא"כ מה סמך אשר לא יעבד מה שייך אשר לא יעבד לשעבר בשביל שהוא נחל שוטף וע"כ פירש דאיתן הוא קשה שלא נוכל לעבוד וזה דאמר שהוא נחל איתן אשר לא יעבד אבל לר"י דאשר לא יעבד היא מצוה א"כ נחל איתן הוא בפ"ע ואשר לא יעבד לא קאי ע"ז וז"ב כשמש וא"כ לדברי רבינו נראה דלוקה שתים על עבודה ועל הזריעה ולא כחינוך שכתב דאינו לוקה שתים ולפענ"ד תלוי במחלוקת הנ"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב הא דפריך במכות שם ולחשוב נמי הזורע בנחל איתן ואזהרתיה מהכא אשר לא יעבד בו ולא יזרע ולכאורה יש לדקדק דפתח בזורע והיה לו לנקוט הך דלא יזרע ולמה ליה קרא דאשר לא יעבד ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך להבין לפי מה דאמרו בפסחים דף מ"ז דאחרישה לא לחייב דחזי לכיסוי דם ציפור ומוקי בצונמא ופריך צונמא בר זריעה היא ומוקי במטונתא וכו' וא"כ כיון דבעי שיהיה בר זריעה והרי הך דנחל איתן לשיטת רש"י הוא ע"כ במקום קשה שלא נעבד וכר' יאשיה וא"כ שוב אינו בר זריעה עכ"פ ואף דהתורה אסרה לזריעה היינו דמשום נחל איתן נאסר אבל משום חרישה בי"ט דבעינן שתהיה בר זריעה שוב הו"ל מקלקל ופטור וכמו דפריך בפסחים לענין צונמא וטינא והיא קושיא גדולה וצ"ל דבאמת ס"ל כר"י דאשר לא יעבד הוא ג"כ בכלל האזהרה וא"כ נחל איתן אינו מקום קשה רק נחל ששוטף בחזקה וכפירוש הרמב"ם וזהו דדייק הש"ס ואזהרתיה מאשר לא יעבד ודו"ק היטב כי משם ראיה ברורה לפירוש הרמב"ם. ובזה מיושב היטב דלא נחלקו רש"י והרמב"ם כלל רק דרש"י פירש אליבא דרבי יאשיה ודרכו לפרש במקרא מה שיותר נראה לפירוש המקרא אף שאינו מסכים להלכה והרמב"ם נקט אליבא דהלכתא דקי"ל כר' יונתן ועיין בש"ס נדה דף ח' ע"ב צונמא הר"ז בתולת קרקע והרי שם אמרו בתולת קרקע כ"ז שלא נעבדה למאי נ"מ לנחל איתן הרי דנחל איתן היינו אותה שלא נעבדה והיינו צונמא וא"כ יקשה היאך מצי למנקט זורע בנחל איתן הא אינו בר זריעה וע"כ דלר' יונתן באמת נחל איתן היינו מה ששוטף בחזקה אבל מצי להיות בר זריעה. וזכורני דזה רבות בשנים ראיתי אצל כבוד דו"ז הגאון רבינו הגדול בעל ישועות יעקב בספר שאלת יעב"ץ והשקפתי בו כמו רגע ומצאתי שהקשה על הרמב"ם מהך דנדה דאמרו איזו בתולת קרקע שלא נעבדה מעולם נ"מ לנחל איתן וזה מבואר כשיטת רש"י ואיני זוכר מה שכתב בזה ובאמת שהיא תימה רבה ולפמ"ש יש ליישב דבאמת זהו לר' יאשיה דמפרש אשר לא יעבד קאי למעלה לשם של נחל איתן אבל לדידן אין ראיה משם והיינו דנ"מ לנחל איתן לפרושי קראי אבל לענין דינא לא קי"ל כן. ולפענ"ד ראיה ברורה לפירוש רבינו ממה דכתיב בעמוס ה' ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן ומבואר דנחל איתן הוא הנחל השוטף בחזקה שהרי כתיב ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן וקאי על המים וכ"כ רש"י ורד"ק ועיין בתרגום שם כנחלא דמתגבר וא"כ מבואר כפירוש רבינו. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד הא דאמר במשנה דסוטה שם איתן כמשמעו קשה אעפ"י שאינו איתן כשר וכתב רבינו בפירוש המשנה דאם היה חוזק ההמשכה אעפ"י שלא היה גדול כשיעור כשר וע"ש בתויו"ט מה שהאריך בזה ובשו"ת אא"ז הח"ץ סי' ל"ב שתמה בזה דממנ"פ אם השיעור אינו מעכב למה מעכב חוזק ההמשכה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר כתבתי דהפירוש הפשוט בנחל איתן הוא קשה כמו שמביא הש"ס ראיה וגם דאשר לא יעבד מורה ע"ז שהוא מקום קשה אשר לא יעבד בו כדאמר ר' יאשיה וא"כ זה הנ"מ בין הפירושים דאם אמרינן דנחל איתן הוא כמשמעו שהיא קשה אינו מוכרח שהוא לעיכוב דיש לומר דהוא רק שם התואר שיהיה נחל איתן אשר לא יעבד ואיתן בא להורות מה הפירוש איתן היינו אשר לא יעבד וכיון שכן כיון דאשר לא יעבד הוא לפרש על נחל איתן וקאי לשעבר שוב כל שאינו בכלל האזהרה א"כ ממילא אינו מעכב אבל אם נימא דהן ענינים חלוקים נחל איתן היינו כח ההמשכה ואשר לא יעבד היא האזהרה א"כ ממילא צריך שיהיה חוזק ההמשכה ואסור לעבוד בו ולזרוע ולפ"ז מה דאמרו איתן כמשמעו קשה והיינו שזה שהיא כמשמעו של מקרא דהיינו קשה משום דאשר לא יעבד בו קאי על למעלה ולכך אעפ"י שאינו איתן דהיינו שאינו גדול וקשה כ"כ מ"מ כשר שזה אינו ציווי רק ביאור מה נקרא איתן אבל עיקר צריך שיהיה נחל אבל איתן דהוא חוזק ההמשכה זה מעכב אף בדיעבד ודו"ק היטב ועיין בתוי"ט ובח"ץ מה שהאריכו בזה ובשו"ת מהרי"ק שם והמעיין ימצא הרבה הערות וקושיות מתישבים בזה ומ"ש ת"ל נכון מאד מאד ודו"ק. שוב ראיתי בירושלמי בסוטה שם בפני משה שהאריך ג"כ הרבה בזה ולא נפניתי כעת לעיין בדבריו כי האריך וקצת הערות מצאתי שם אבל הוא הלך לדרכו והמעיין ימצא כי ת"ל כוונתי ענין נאה ונחמד ועיין רש"י בפסחים דף כ"ב ד"ה נחל קדרון שכתב כמו לנחל איתן עמק והוא לשיטתו אזיל בביאור נחל איתן ועיין במגלה דף ג' ביושבת בנחל אבל אין ראיה מזה דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כדאמרו בחולין דף קנ"ו. והנה עוררני המופלג החריף מוה' מאיר ברא"ם נ"י דלכאורה ספיקו של השעה"מ אם מתחייב שתים משום לא יעבד ולא יזרע תלוי במחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן שנחלקו בעלמא באביו ואמו קלל וכדומה אם פירושו אביו או אמו או שניהם יחדיו ולפ"ז רבי יאשיה לשיטתו דמשמע שניהם יחדיו אינו עובר רק בלא יזרע לבד ולר' יונתן מחייב שתים. והשבתי שגם במחשבתי עלתה כן אבל באמת כאן דר' יאשיה מפרש דקאי לשעבר אשר לא יעבד א"כ אין כאן שני ענינים ולרבי יונתן משום דאשר ריבויא הוא אבל פשיטא דקרא משמע דקאי על עבר וא"כ מהראוי היה שלא יתחייב רק אחת משום לא יזרע וז"ש רבא דלא יזרע לכ"ע להבא משמע. והנה בשעה"מ שם הביא בשם ספר מוצל מאש שנסתפק בחורש וזורע בנחל איתן אם הוא בכל שהוא כמו בשבת או דלמא דבעי שיעור ובשעה"מ כתב ראיה דהיא בכ"ש דהרי התוס' כתבו בפסחים דף מ"ז דלא חשוב ביש חורש תלם אחד וחייב שמנה רק איסורי לאוין דהם בכ"ש ולפ"ז כי פריך ונחשוב הזורע בנחל איתן ע"כ דהוא בכ"ש ומסיים שהיא ראיה שאין עליה תשובה. ובאמת שדבר חכמה אמר. אבל לפענ"ד יש לדחות דניהו דבעי בזורע בנחל איתן שיעור חשוב דיהיה מקרי זריעה אבל כאן כיון דחייב לענין חורש ביו"ט בכ"ש א"כ מגו דחשיב חרישה וזריעה לענין שבת ויו"ט ה"ה דמחשב זריעה לענין לאו נחל איתן וכדאמרו בעלמא מגו דחשיב דופן לענין שבת וכו' וכ"כ הגהת מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר וכדומה בכמה מקומות. ובזה יש לדחות גם מה שהביא ראיה לספיקו השני של מוצל מאש אם תולדות של זריעה וחרישה נחשבו מלאכות לענין נחל איתן כמו לענין שבת וכתב השעה"מ דהא שם מוקי במחפה בהדי דקא חריש מכסה וא"כ אינו רק תולדה דזורע כמ"ש רש"י וא"כ איך יתחייב משום זורע בנחל איתן. ולפמ"ש א"ש מגו דחשיב מלאכה לענין שבת ויו"ט מחשב נמי מלאכה לענין נחל איתן וז"ב. אך בגוף הדין לפענ"ד הדבר פשוט דמחשב מלאכה כמו בשבת דכל דקפיד הקרא שלא יעשה מלאכה בגוף הקרקע ולא אסרה תורה רק מה שהיא מלאכה בגוף הקרקע ולא ניקור אבנים וכדומה כדאמרו בסוטה שם א"כ כל מלאכה שעושה בגוף הקרקע אסרה תורה. אך יש להסתפק אם עבר וזרע אם נאסרו הפירות או לא ואם עלה מעצמו איזה פרי אם נאסר ולא מצאתי כעת גילוי לזה וצ"ע. והנה הר"ש בספר הכריתות הקשה דיאסר כל העולם כולה מלזרוע ולחרוש דשמא היה שם עגלה ערופה והיינו בא"י ובעבר הירדן דנוהג עגלה ערופה. ולפענ"ד היה נראה לי בזה דבר חדש דהנה מצאתי ברמ"ע מפאנו סי' כ"ה שהקשה לו השואל למה יתחייב בזה"ז בטומאת מקדש והא כיון שבאו בה פריצים וחללוהו יצא מקדושתו וכתב דזה לא שייך רק בדבר שיש בו תפיסת יד אדם אבל קרקע אינה נגזלת ואינה נאסרת ולכך לא יצאה לחולין ע"ש. ובאמת שדעת הראב"ד בפ"ו מבית הבחירה שבזה"ז אינו מתחייב על הנכנס במקדש שקדושה הראשונה לא קדשה לעתיד לבא וקדושה שניה לא נתקדשה ואף הרמב"ם לא נחלק עליו רק שבהמ"ק קדושתו אף כשהן שוממין אבל שאר א"י נתבטל קדושה הראשונה רק שנתקדשה ע"י חזקה ולפ"ז לענין עגלה ערופה אם נימא דאסור בשביל ספק שמא היה שם באותו מקום עגלה ערופה א"כ שוב אין מקום לקדושה שניה דל"ש חזקה אם נימא דצריך שתהיה חזקה בגוף הקרקע והרי נאסרה ואין לו שום חזקה במקום האסור שאסור לעשות דבר בגוף הקרקע וא"כ שוב לא נתקדשה ואין לומר דמ"מ יש לחוש שמא נתהוה אח"כ עגלה ערופה וקדושה ראשונה באמת נתבטלה מכל מקום לפענ"ד נראה כיון דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות וכדאמרו בגיטין דף מ"ז וברמב"ם פ"א מהלכות תרומות וכ"ז דלא נחזר לישראל המקום ודאי יש קנין לעכו"ם כמ"ש הכ"מ א"כ הרי הפקיע הקדושה בידים ולא שייך לאסור משום נחל איתן וניהו דלענין טומאת מקדש לא נפקע הקדושה מכל מקום לענין נחל איתן ודאי נפקע דהרי קנאו עכו"ם ועכו"ם אינו נאסר בנחל איתן וא"כ נפקע כבר איסור והם טהרו את המקום כנלפענ"ד. והנה מ"ש להסתפק אם עבר וזרע בנחל איתן אם הזרעים נאסרים וכתבתי שלא מצאתי גילוי לזה. מצאתי בפר"ח יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג שכתב בשם הר"ש מכריתות דהנזרע בתוכו אסור והפר"ח ביאר הטעם דנפקא לן מכלאי זרעים דאצטריך קרא למשרי מכלל דבנחל איתן אסור דהטעם הוא משום דהוה כל דבר שתעבתי לך דאסור דליכא קרא למשרי' כדגלי בכלאי זרעים ע"ש. הן אמת דלפענ"ד הדבר תמוה דלפמ"ש רש"י ותוס' שם בד"ה חורש לחלק דע"כ לא שייך כל שתעבתי לך רק אם ניכר שנעשה מתועבה אבל בשבת דהבישול אינו ניכר שבשל בשבת או בחול ל"ש כל שתיעבתי לפ"ז לא דמי לכלאי זרעים דשם ניכר התועבה שהרי ההרכבה הנעשה מכלאי זרעים ניכר שאינו אותו פרי שלא בא מכלאי זרעים משא"כ בזורע בנחל איתן שאינו ניכר שבא מנחל איתן או משאר מקום וא"כ לא שייך כל שתיעבתי לך. אמנם נראה דכוונת הר"ש בספר כריתות והפר"ח דלכך מה שנזרע נאסר דבאמת מהראוי לומר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואך דהו"מ לומר דהתורה לא אסרה רק שלא יזרע אבל אם עבר וזרע שיהיה הנזרע אסור זה לא אסרה תורה וא"כ לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ובפרט לפמ"ש המהרי"ט דכל מקום דאף אם נימא דלא מועיל מכל מקום גוף האיסור לא תיקן בזה לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וא"כ אם נימא דעיקר כוונת התורה רק על הזריעה וא"כ כל שעבר וזרע מה נ"מ אם נימא דנאסר סוף סוף כבר עבר על שזרע ולזה הביא הפר"ח ראיה דהרי חזינן דגם בכלאי זרעים מהראוי היה לאסור מה שעבר וזרע משום לא תאכל כל תועבה ורק דגלי קרא וא"כ ממילא חזינן דכוונת התורה היה לאסור גם מה שנזרע וא"כ כאן דכתב לא יעבד ולא יזרע עיקר הכוונה היא שלא יבא לכלל עבודה וזריעה וא"כ כל שנאסר הזריעה שוב בודאי לא יעבוד ולא יזרע דהא יהיה אסור וא"כ נתקן האיסור גם בזה ושוב אסור משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דעכ"פ לענין מה שנזרע נתקן האיסור ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ פ"ה מיסודי התורה בשם הרב מהר"י אשכנזי דלפמ"ש הפר"ח דהזריעה של נחל איתן נאסר בשביל לא תאכל כל תועבה א"כ שוב נימא דאיכא ביניהו בין חזקיה לרבי אבהו זריעה דנחל איתן דיליף מלא תאכל כל תועבה וממילא לא נאסר בהנאה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין האיסור בשביל לא תאכל כל תועבה דהא באמת לא ניכר התועבה ועיקר האיסור משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וא"ל דא"כ לימא הנ"מ בין אביי לרבא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד לענין זה דהא באמת הרבה נפקותות אחרות הו"מ לומר ולא אמר ועיין תוס' שם ודו"ק וגם לא נזכר בפירוש וגם רבא הוא דחידש דלא יזרע ודאי עובר אבל אביי מצי אמר דלמ"ד דהיינו ר"י דס"ל דקאי לעבר אף בזה אינו עובר כלל ודו"ק היטב ועכ"פ כיון דכתיב לא יזרע ודאי דנאסר הזריעה לרבא דהא התורה לא אמרה שלא יזרע רק שלא יזרע ודו"ק היטב. והנה בהא דאמרו בסוכה דף ל"ג ערבי נחל הגדילין על הנחל. דבר אחר ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל תניא אידך ערבי נחל אין לי אלא של נחל של בעל ושל הרים מנין ת"ל ערבי נחל מכל מקום ועיין רש"י דדריש מלשון ערבי דהוא לשון רבים ולפ"ז למ"ד דערבי שתים שוב אין לדרוש ערבי נחל לזה ועיין תוס' ד"ה ורבנן וברא"ש ובטור ובב"י סי' תרמ"ז. ולפענ"ד נראה דהנה בפירוש נחל איתן כבר כתבתי דרש"י פירש דנחל איתן היינו מקום קשה וכפי הנראה שרש"י פירש נחל היינו עמק ועיין מגלה דף ג' דיושבת בנחל ועיין בפאה השלולית והנחל והובא בב"ב דף נ"ה ועיין רשב"ם ולפ"ז כאן יש להסתפק אם ערבי נחל היינו אותן הגדילים בעמק ולפי זה ממועט של הרים או דנחל פירש נחל מים ונתמעט של בעל דהוא קרקע שאין צריך להשקות ולמטר השמים תשתה מים ואינו ניגר מים מהנחל ומעתה זה שאמר אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין ת"ל ערבי נחל מכל מקום והיינו כיון דערבי נחל כתיב ויש לו שני פנים וא"כ משתמע תרווייהו ובזה יש לפרש לשון הרמב"ם שכתב ערבי נחל האמור בתורה אינו כל דבר הגדל על נחל אלא מין ידוע הוא ונקרא ערבי נחל עלה שלו משוך ופיהו חלק וקנה שלו אדום ורוב מין זה גדל על הנחל לכך נקרא ערבי נחל ואפילו היה גדל במדבר או בהרים כשר ונדחקו בזה הרא"ם בסמ"ג ובב"י סי' תרמ"ז ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הרמב"ם לשיטתו דפירש נחל איתן נחל השוטף בחזקה ולפ"ז ערבי נחל היה נראה שהוא כל דבר הגדל על נחל ולזה בא לשלול שאינו כן דאם היה רק הגדל על נחל א"כ היה פסול של הרים ולכך אמר שהוא מין הגדל בנחל ולכך נקרא ערבי נחל והוא שם התואר אותו מין ערבות שרובו גדל על הנחל אבל לעולם אף הגדל על הרים כשר ודו"ק היטב ועיין בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קכ"ז איזה פלפול בנחל איתן ולא נפניתי כעת לעיין:

3והנה בשנת תרי"ג ה' פ' תצא למדתי ש"ס סוכה בהסוגיא הלז והתבוננתי במ"ש וראיתי כי חסר מלח ותבלין דאיך מרבינן של בעל ושל הרים אדרבא נחל ממעט עמק דוקא ולא הרים וגם בעל ממעט וכוונתי היה כיון דאפשר למעט זה או זה ואינו ידוע ע"כ מרבה כלם אבל זה דחוק. אך כעת נראה דהדבר נכון ואבאר כל הסוגיא דהנה תחלה אמר ערבי נחל הגדל על נחל ד"א ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל ונדחק בכ"ת דמה נ"מ בין הני לישני אבל לפמ"ש נחלקו בזה דגדילות על נחל יש לפרש דהיינו בעמק כמו נחל שהיא בעמק כפירש"י בנחל איתן וא"כ של הרים פסול ולזה דרש שעלה שלה משוך כנחל והיינו דנחל הוה מים המשוך וא"כ של בעל פסול וע"ז אמר תניא אידך ערבי נחל אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין ת"ל ערבי נחל מכל מקום. וביאור הדברים נראה לפענ"ד עפמ"ש הרמב"ם ערבי נחל האמורות בתורה אינו כל דבר הגדל על נחל אלא מין ידוע הוא הנקרא ערבי נחל עלה שלו משוך וכו' ורוב מין זה גדל על הנחלים לכך נקרא ערבי נחל ואפילו היה גדל במדבר או בהרים כשר. וביאור הדברים נראה לפענ"ד דהרמב"ם מפרש דערבי נחל אינו קאי על אותן ערבות שכשרים ללולב רק הוא שם התואר אותן ערבות שרוב המין גדל על נחל ולפ"ז הרי אותן ערבות שיש להם ג"ס שמשוך וחלק ואדום גדל רובן שלהם בנחל וע"כ קראם ערבי נחל. ומעתה גם כאן אמר של בעל ושל הרים מנין והיינו דנחל ממעט אם זה או זה וע"כ אמר דערבי נחל מכל מקום והיינו לא כפירש"י דערבי מרבה רבים דזה דחוק ורק דערבי נחל הוא שם התואר לאותן ערבות שגדילים רובן על נחל וא"כ קאי על הערבות עצמם ולא מה שבשדות למצוה וא"כ ממילא אינו ממעט הרים ובעל רק שהם סי' לאותן ערבות שגדלים על נחל שהסימן שלהם משוך וחלק ואדום שהם גדלים רובם על נחל וא"כ גם אם גדלים על בעל והרים כשרים דהרי אי אפשר לומר דעיקר אתי להורות שיהיה רק מהגדל על נחל ולא בבעל והרים דא"כ מאי ערבי נחל דאמר קרא דהיא מורה על הסמיכות ערבות הגדילים רובם על נחל דאל"כ היה לו לומר ערבי מים ומאי נחל וע"כ שהם רגילים לגדל על הנחל. ובזה יש לי לפרש דברי הרא"ש שם ממה שנתקשה הכ"ת והקרבן נתנאל ברא"ש שם אלא שלא נפניתי להאריך בזה ואם נימא דהש"ס ס"ל כר"ע דסגי בערבה אחת יתכן יותר דהרי מדכתיב ערבי לשון רבים ואינם רק אחת ע"כ דקאי על ערבות דעלמא וא"כ הם סי' התואר על ערבים הגדלים רובם על נחל אבל נדחקתי להבין גם דברי הרמב"ם דפסק דערבי שתים וע"כ דדייק מדלא כתיב ערבי מים וכתיב ערבי נחל וע"כ משום דאותן ערבות הכשרות ללולב וסי' משוך וחלק ואדום רובם גדלים בנחל. ובזה נראת לפענ"ד ליישב הא דכתבו התוס' והרא"ש דאבא שאול ורבנן לא ס"ל הדרשא דערבי שתים ולפמ"ש ק"ל לשון נחל ולא כתיב מים וע"כ דדוקא בנחל הוא אותו מין ולא על מים ובזה יתפרש לשון הרא"ש בטוב ודו"ק היטב: