שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קלא

1לחכם אחד.

2ע"ד אשר שאל באחד שהתקשר עצמו נגד חבירו שאם ישלח לידו בר"ח ניסן ק"ס להשיא בתו אליו עפ"י פרטי התנאים שמחוייב הוא לשאנה בחופה וקידושין ואירע אונס לשמעון שלא היה יכול לשלוח בר"ח ניסן מה דינו והארכת בזה באונסא כמאן דעבר או כמאן דלא עבר ברי"ש והבאת דברי הש"ך בחו"מ סי' כ"א הנה תדע כי דינך מפורש בשו"ת צמח צדק סי' ל"ט ע"ש שחילק בין שידוכים לקידושין וכבר חלק עליו בקצה"ח שם דאין שם חילוק בין שידוכין לקידושין כל שלא נתקיים התנאי אין חבירו מחוייב לקיים תנאו אף שאירעו אונס דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן וכמו שהאריך הש"ך אבל בגוף קושית הב"ח על הסמ"ג שמביא ראיה דבאונס פטור מהא דאמרו בירושלמי דאונסא כמאן דלא עבד וקיי"ל כר"י נגד ר"ל והיא תמיה גדולה דאדרבא שם משמע להיפך דאין טענת אונס ולא הוה קידושיו קידושין כלל וע"כ הגיה הב"ח בהסמ"ג אכן במקום וכן וזה דחוק כמ"ש הש"ך וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. ולפענ"ד נראה דהכוונה דאונסא כמאן דלא עבד היינו כמאן דלא עשה שום דבר והענין הוא דהנה במה דמבואר בחו"מ שם דאם ארעו אונס דפטור היינו דבאמת הוה אסמכתא רק דמיירי בב"ד חשוב ועיין בסמ"ע שם והנה כל הטעם דמועיל בב"ד חשוב לבטל אסמכתא הוא דאמרינן דודאי גמר בלבו להקנות מדהקנה בב"ד חשוב ולפ"ז בארעו אונס דאמדינן דעתו דעל אונס כזה לא אסיק אדעתי' א"כ מה מועיל קנין בב"ד חשוב מ"מ על אונס כזה לא אסיק אדעתיה והוה אסמכתא. ולפ"ז זהו דוקא כשגוף הדבר כבר היה רק שהתנה וקנס עצמו שבאם לא יבא לזמן פלוני יהי' כך וכך ע"ז שפיר אמרינן דבאונס הוה אסמכתא ונשאר כמו שהיה אבל שם בירושלמי דקדשה ע"מ שיכניסנה ליום פלוני שפיר אמרינן דא"י לטעון טענת אונס דמה תאמר דע"ז לא אסיק אדעתי' וא"כ כיון דבטל דיבורו בטל כלו ולא התחילו הקידושין כלל וזה אמרו אונסא כמאן דלא עבד דהיינו כמו שלא עשה כלל כל ענין הקידושין דממנ"פ אם לא סליק אדעתא זאת א"כ גם ענין הקידושין בטל והוה אסמכתא דהוא סבר שלא יארע לו אונס ור"ל סבר דאונסא כמאן דעבד ויוכל לטעון טענת אונס ומ"מ הקידושין קיימים וע"ז אמרו שם בירושלמי דמודה ר"ל באם הוא התנה ע"מ שאם לא יבא ליום פלוני לא יהיה עליך כלום דבזה ל"ש אסמכתא דהיא בודאי לא רצתה להתקדש כ"א על תנאי זה וז"ב לדעתי. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהביא הסמ"ג ראיה מהירושלמי ולא הביא הש"ס דילן מנדרים דף כ"ז דמבואר דפטור באונס וכבר האריך הש"ך דעיקר ראיית הרמב"ם היא מנדרים ולפמ"ש א"ש דשם אינו מבואר רק דאנוס פטור ואינו חייב במה שהתפיס זכיותיו אבל שיתבטל כל המעשה במה שהתנה ואירע אונס זה לא שמענו והנה כאן הורה רבינו דאם היה אונס באותה שעה הרי זה פטור מקנין זה וישבע כשיתבענו חבירו והיינו שאפילו עבר האונס אינו מחוייב לשבע רק כשירצה כמ"ש הסמ"ע והיינו משום דאונסא כמאן דלא עבד כל המעשה וכל התנאי אינו תנאי כלל וכמ"ש ולכך הוצרך הסמ"ג להביא ראיה מהירושלמי דקי"ל כר"י נגד ר"ל. ובזה מיושב היטב קושית השערי משפט שהקשה מהא דמבואר באהע"ז ס"ס קי"ח דאם נשתמדה או נהרגה דל"ש בזה תקנת נדוניית חתנים והקשה הא אונסא כמאן דלא עבד וא"כ ניהו דהוה אונס מ"מ נימא דמ"מ הוא לא חייב עצמו רק ע"מ שתהנה בתו ובכה"ג ודאי אונס כמאן דלא עבד להתחייב וכמ"ש הש"ך ולפי מה שכתבתי א"ש דכל שכבר נתחייב ואח"כ אירעו אונס בכה"ג כיון דלא אסיק אדעתי' האונס שפיר אמרינן דחייב עצמו וכאן לא שייך ענין אסמכתא כלל כמובן ובכה"ג אפשר דחייב. ובלא"ה ישבתי בחידושי ביו"ד סי' רל"ו קושית השערי משפט הנ"ל ובזה מיושב מה שהקשה התומים על הרמב"ם דלמה כפל להאי דין דבאונס פטור והא כבר כתבו בפי"א ממכירה לענין מתפיס זכוותי' ולפמ"ש א"ש דכאן קמ"ל דבטל כל הדבר וכמ"ש ובזה יש ליישב מ"ש המהרי"ו בסי' רל"ו דבאם אמר שהעביר המועד באונס דאינו נאמן אבל אם מברר שהיה אונס פטור והא אונסא כמאן דלא עבד ועיין בנקה"כ שהאריך בזה. ולפמ"ש א"ש דהא שם כבר נשתדך ובכה"ג לא הוה אונסא כמאן דלא עבד ובאמת פטור מחמת אונס. וראיתי בקצה"ח שהקשה לר"ל דס"ל אונסא כמאן דעביד א"כ בהא דתני ע"מ שתשמשי את אביך וכו' ולר"ל אמאי אינו אונס הא אונס כמאן דעבד ע"ש שהאריך ולפענ"ד נראה דהנה במה דמחלק הירושלמי לר"ל בין אם הוא כותב ע"מ שיכנסה ליום פלוני ובין אם הוא התנה ע"מ שאם לא יבא ליום פלוני לא יהיה עליך כלום נראה דהחילוק הוא כפי מה שמבואר ביו"ד סי' קע"ז בשם הרמ"ה דהחילוק היא באם הוא מתנה שהאגר והפסד תלוי בו או בהנותן ע"ש ולפ"ז גם לענין החילוק באם הוא כותב ע"מ שיכניסה ליום פלוני נמצא תלה התנאי בו וכל שאירע אונס אמרינן דאדעתא דהכי לא התנה אבל כל שהיא התנית אמרינן להיפך דתלתה בה וכל שלא בא שפיר הוה האונס כמאן דלא עבד וז"ב. ומעתה מיושב קושית הקצה"ח דשם כיון שהוא התנה ע"מ שהיא תשמש את אביו וא"כ תלה התנאי בו וכל שאירע אונס הוה כמאן דלא עבד ודו"ק. והנה אם אירע אונס שלא קיים התנאי יש להסתפק לפי דעת הפוסקים שמתנה ע"מ לפטור מאונסין ועיין בהרא"ש בפרק לולב הגזול אות למ"ד א"כ יש לומר דכל שלא קיים התנאי ניהו דאונסא כמאן דלא עבד ולכך פטור אבל מ"מ היא צריך לקיים התנאי וכל שלא קיים התנאי אף שלא עבר והוא לא נתחייב באונסין אבל מ"מ בטל המתנה בשביל שלא קיים התנאי וא"כ בלולב לא יצא כל שלא קיים התנאי. ולכאורה נ"ל דתלוי במה שנסתפק המלמ"ל פ"ג מזכייה אם חייב להחזיר הפירות דיש לומר דלכך פטור מאונסין משום דלא ירד בתורת שמירה אבל המתנה בטלה או דלמא לכך פטור מאונסין משום דלא הי' התנאי רק כ"ז שיהי' בעין לא כשנאנס ע"ש ולפ"ז גם זה תלוי בהטעם הלז דאם נימא דלא התנה רק כ"ז שהיא בעין א"כ ניהו דלא קיים התנאי הא לא התנה ע"ז אבל אם נימא דלא ירד לתורת שמירה אבל עכ"פ נתבטלה המתנה כל שלא קיים התנאי. אך לפענ"ד נראה דמקום יש בראש לחלק דבאמת כשמתנה כמשפטי התנאים א"כ הברירה בידו או לקיים התנאי או שיתבטל המתנה א"כ גם הנותן לא רצה דוקא שיתקיים התנאי רק שרצה בזה כמו בזה ונתן הברירה ביד המקבל ולפ"ז הא כתבתי לעיל דכל שנתן הברירה ביד המקבל הוה אונסא כמאן דלא עבר דהרי באמת לא עבר על התנאי רק שלא יכול לקיים א"כ ניהו דלא קיים אבל עכ"פ הוא לא פשע במה שלא קיים והוא לא רצה שיתקיים התנאי ונתן הברירה ביד המקבל וכל שלא פשע ולא עבר הוה כאילו נתקיים וז"ב. ולפ"ז נ"ל דבר חדש דבאם התנה ולא כפל התנאי דכבר נודע מ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ק"ו דכפייתו נתפרשה שהרי א"א לבטל מה שכבר עשה א"כ ע"כ צריך לקיים תנאו וכיון שאין הברירה בידו רק שע"כ מוכרח לקיים התנאי כאשר התנה המוכר ורצה דוקא בקיום תנאי שהרי המתנה באמת לא נתבטלה בשביל זה דהרי לא התנה כמשפטי התנאים א"כ שוב אף שבאונס לא נתקיים התנאי ג"כ לא מועיל דמ"מ הא לא קיים התנאי וז"ב מאד. ובזה י"ל הא דכתב הסמ"ג דצריך לזהר במשפטי התנאים ותמה בהגמי"י בהלכות לולב דאדרבא כל שלא התנה כמשפטי התנאים התנאי בטל והמעשה קיים ע"ש וכ"כ בזה במק"א כמה דברים. ולפמ"ש א"ש דהנ"מ הוא אם נאנס דאז כשלא התנה צריך לקיים תנאו ול"מ אף כשיאנס וכל שצריך לקיים התנאי אף באונסין שוב הו"ל כשמחזיר שהוא למפרע שלו דכל דלא מצי לסלוקי בזוזי למפרע גובה ושוב ל"מ שלו וכמ"ש בקצה"ח סי' רמ"א כעין זה ביישוב דברי הגהמי"י ע"ש וז"ב

3ובזה מיושב היטב מה דהקשה הבני אהרן הובא בשעה"מ פ"ג מזכייה דברי הש"ע אהדדי דבש"ע סי' תרנ"ח כתב דאף בנאנס ולא החזירו לא יצא ומשמע דחייב באונסין ואילו בחו"מ סי' רמ"א בס"ו כתב דאמר שור זה לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי אם מת בתוך הזמן פטור מלשלם הרי דפטור בנאנס. ולפמ"ש א"ש דהנה באתרוג קי"ל דאף בלא כפל לתנאי מחויב להחזיר דאומדנא הוא וכמ"ש הרא"ש והטור סי' תרנ"ח ולפי זה ממילא כל שנאנס לא קיים התנאי דהוה כמאן דלא עבד ולא קיים ולכך כל שלא קיים שוב בטל המתנה ושפיר חייב באונסין ובטל התנאי אבל בחו"מ דשם צריך משפטי התנאים דאף בד"מ צריך משפטי התנאים כמ"ש הטור חו"מ סי' רמ"א בשם ר"ת ע"ש וא"כ אף שלא קיים התנאי באונס לא נתבטל המתנה ושם מתנה עליו וכל דשם מתנה עליו אינו חייב באונסין דע"ד מתנה ירד ושם מתנה עליו ואינו חייב באונסין משא"כ בלא התנה כמשפטי התנאים דנתבטל המתנה וכל שלא קיים ניהו באונס כמאן דלא עבר אבל לא קיים ובטל שם מתנה עליה וחייב באונסין ודוק. שוב ראיתי אחר כמה שנים במלמ"ל פי"א ממכירה ה"א במה שמחלק בין ביטול התנאי לקיום התנאי לענין אונס וכפי הנראה שהוא כעין החילוק בין אונסא כמאן דלא עבד או כמאן דלא עבר ודוק היטב. והנה בהא דאמרו בכתובות דף ק"ט דאדמון אומר דיכולה לומר או כנוס או פטור והקשו האחרונים דאמאי צריך גט אם נימא כמ"ש התוס' שם לחד שינויא דמיירי באמת דהוה דברים הנקנים באמירה רק שאין יד האב משגת ולפ"ז היה בדרך תנאי כמ"ש הריב"ש וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' נ"א דשטרי פסיקתא היא כשהיה בדרך התנאי וא"כ ניהו דאין ידו משגת והיא אנוסה היינו כמאן דלא עבר אבל כמאן דעבד לא הוה וכל שלא נתקיים התנאי אף באונס נתבטלו הקדושין ועיין בהפלאה בחידושיו שם שהרגיש גם כן קצת בזה. ולפענ"ד נ"ל דל"ד דע"כ לא אמרינן דאונסא כמאן דלא עבד היינו אם זה התחייב לעשות דבר לחבירו ע"מ שיעשה לו חבירו איזה דבר כנגדו ואירעו אונס שפיר אמרינן דמ"מ הוא לא התחייב עד שיעשה חבירו ומה לו באונסו של חבירו אבל כאן הוא קדש את אשתו והאב התחייב לתת לבתו סך נדן ועתה אין ידו משגת שפיר יכולה לטעון מה לי באנסו של אבי אני לא פסקתי לך נדן ונגדי לא התנית דבר רק לגבי אבי ואני אנוסה גמורה ומ"ל במה שאבא פסק עלי וזה שאמרו יכולה היא שתאמר עכשיו שאבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור ומה לי במה שאבי אנוס וא"י לקיים התנאי וזה ברור לדעתי דכל שהתחייב לחבירו סתם רק שאחר אמר אם תעשה זאת אתן לך כך וכך אף שהוא לא נתחייב רק עפ"ז אעפ"כ יכול חבירו לטעון אני אנוס גמור איברא דלפ"ז יקשה לתנא דברייתא כשהיא פסקה על עצמה למה לא יתבטלו הקידושין ומה לו ולאנסה אך באמת הדבר נכון דע"כ לא אמרינן דאונסא כמאן דלא עבד רק במה שקרה אונס אח"כ ואם כן זהו יכול לומר מה לי ולך ולאנסך אני לא התחייבתי רק כשתקיים התנאי אבל כאן היא טוענת כסבורה אני שאבא נותן עלי והיינו כמ"ש הפוסקים דמיירי שהי' בפני אביה וחשבה בדעתה שבודאי אביה יתן בעדה ואם כן עכ"פ הוה כמו טעות בגוף הענין שע"מ כן לא התנית באונס כזה ודאי לא נתבטלו הקדושין שאם כדבריה הרי היא אנוסה גמורה ומה לה במה שאביה אינו רוצה ואף אם הי' אביה אונס מה לה באנסה של אביה ובכה"ג אמרינן דודאי לא אסיק אדעתיה אונס כזה והתחייב עצמו בזה אף שיתוודע אח"כ אונס הלז ודוק.

4איברא דלפי זה יקשה מ"פ הש"ס בהא דתניא בד"א בגדולה אבל בקטנה כופין כופין למאן אילימא לאב איפכא מבעיא ליה והרי שם יקשה כיון דהיתה קטנה ואם כן ל"מ אם גם היא עכשיו קטנה אם כן מתגרשת על ידי אביה ואם כן יוכל לומר דאני לא התחייבתי רק כשיקיים התנאי ואף אם נימא דמיירי שעכשיו היא גדולה מ"מ כיון שאז היתה קטנה ותנאה אינו תנאי ועיקר היא אביה ואם כן לגבי האב ל"ש זאת והבעל יכול לומר דחשבתי שהאב יקיים התנאי ומה לי ולאונסו דבשלמא הבת מתנצלת שמתחלה התחייבה עצמה שחשבה שאביה יתן אבל בקטנה לגבי האב שפיר מהראוי שיתבטלו הקידושין ובפרט שהיה במעמדו. אך ז"א דעיקר קושית הש"ס דעל כל פנים כפייה ל"ש בזה ומהראוי שיתבטלו הקידושין לגמרי ועל זה משני דכופין הבעל ליתן גט והיינו דתנאי של הקטנה לא מחשב תנאי כלל וכפטומי מילי בעלמא הוא ואם כן לא יוכל לטעון שאדעתא דהכי לא התחייב כיון דתנאה לא מקרי תנאי כלל ואף די"ל דאם היה זאת במעמד אביה הוה תנאה תנאי עכ"פ לגבי אב מ"מ י"ל דהך בד"א מוקי הש"ס באמת כשלא הי' הפיסוק במעמד האב וזה ברור. ובזה יש ליישב דברי הב"י באהע"ז סימן כ"ב שכתב דהרי"ף והרא"ש שהשמיטו הך בד"א הוא משום דהבד"א קאי לתנא דברייתא והם פסקו כתנא דמשנה ותמה בשו"ת פ"מ ח"א סי' ק' וכבר קדמו הדרישה דמנ"ל זאת להב"י דאדרבא י"ל דפסק כאדמון דתנא דברייתא ואם כן לדידיה ל"ש הך בד"א דאף בגדולה יכולה לומר או כנוס או פטור והבד"א קאי אליבא דרבנן דחולקין על אדמון והיא פליאה גדולה על מאור עינינו הב"י ז"ל ובתשובה אחרת הארכתי בזה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דגם לאדמון יש מקום לחלק בין גדולה לקטנה דהיינו אם הי' במעמד האב דבגדולה יכולה לומר או כנוס או פטור דמה לה באונס אביה וכמ"ש ובקטנה דעיקר היא האב אם כן נתבטלו הקידושין לגמרי וכמ"ש ואם כן הי' עכ"פ להם לחלק בין גדולה לקטנה וע"כ כתב הב"י דפסקו כתנא דמשנה אבל בפסקה על עצמה אף בגדולה אינה אומרת או כנוס או פטור רק תשב עד שתלבין ראשה ודוק. וקצת צ"ע דאכתי היה להם לחלק על כל פנים בזה דבקטנה נתבטלו הקידושין לגמרי ויש ליישב ואכ"מ להאריך. והנה המרדכי כתב בהא דמבעיא לן בכתובות דף נ"ו אי חיבת חופה קונה או חיבת ביאה ואחר כך מבעיא ליה לר"א אם פירסה נדה מאי וכתב המרדכי דמיירי בשעת ווסתה דאל"כ הוה אונס ותמה הח"מ בסי' ס"א ס"ק א' הרי לענין מזונות אמרו ריש כתובות דכיון דאורחא לשנות ווסתה כשעת ווסתה דמי וגם מסקינן לבסוף דכל אונסא לא אכלה וקונה אח"כ ומ"ש הח"מ דהמרדכי לשיטתו דפירש דמיירי דפירסה נדה תוך חופתה וכבר היה חיבת חופה סותר דברי עצמו דאם כן כבר קנה תחלת חופה וע"כ צ"ל דס"ל חופה קונה וכמ"ש בעצמו ואם כן אין מקום לדבריו. ולפענ"ד נראה דבאמת לענין מזונות בהגיע זמן ולא נשאת אף דאירע לה אונסא יכול לומר לה מה לי ולאנסך דניהו דאונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד ואני לא התחייבתי עצמי ע"ז אבל כאן דכבר נכנסה לחופה ופרסה נדה בתוך חופתה א"כ מאי יטעון דאונסא כמאן דלא עבד הא כיון דהיה שלא בשעת ווסתה עכ"פ אנוסה היא ואף דאיכא נשי דמשנין ווסתייהו זה גם כן נקרא ווסת אונס דכל ווסת הדילוג לא נקרא ווסת עד דתקבע לה לדילוג וא"כ שפיר יכולה לומר נסתחפה שדהו וא"ל דהוה כלא עבד דהא היא עבדא כל מה שיכולה לעשות ונכנסה לחופה ובשלמא שם עכ"פ לא נישאת לו ניהו דהיה באונס מה לו ולאונסה סוף סוף לא נתקיים התנאי משא"כ כאן דמה לה לעשות עוד ולא עשתה ואם היה נכנסה לחופה ביום אחר גם כן הי' קרה לה כזאת כיון דשלא בשעת ווסתה היא וז"ב. ובזה מיושב מה דפירש המרדכי דמיירי דפירסה נדה בתוך חופתה דלא כהרא"ש משום דק"ל למה בעי הש"ס דוקא בפרסה נדה ולא בחלתה ועיין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בסי' קכ"ד שהאריך בזה ולפמ"ש המרדכי א"ש דזה שייך גם בתוך חופתה משא"כ אונס אחר דל"ש שיקרה בתוך החופה בזמן קצר. ויש להמתיק הדבר עפמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב גבי אומדנות דכל דתלוי בדעת שניהם ל"ש אומדנא דאדעתא דהכי לא קנה כיון דיש דעת אחרת המקנה ואם כן בשלמא כשנכנסה לחופה ואירע לה אונס א"כ לא יוכל לומר אדעתא דהכי לא חפצתי בחופה דתוכל לומר היא אדרבא דאדעתא דהכי נכנסה לחופה מה שאין כן התם במזונות דאין כאן דעת אחרת דבאמת לא נשאו רק שהעיכוב היה באונס אבל ל"ש כאן דעת אחרת מקנה דכל שלא נשאו ל"ש כאן דעת אחרת דלא נכנסה עוד בעסק הלז וזה ברור כשמש. ובחידושי אמרתי ליישב דענין אונס כיון שהוא ענין דנתחדש מקרה דל"ש שפיר אמרינן דאדעתא דהכי לא נתחייב ומה לו ולאנסה משא"כ כאן דמיירי דפרסה נדה בתוך חופתה לשיטת המרדכי ואם כן כל האיבעיא היא אם בעינן חופה דחזיא לביאה או לא וא"כ ממ"נ כל דתאמר שהוה אונס דל"ש ונתחדש פה ענין א"כ הוה מתחלה חופה דחזיא לביאה וע"כ צ"ל דנתגלה למפרע שלא היה חופה דחזיא לביאה ושוב יכולה לומר נסתחפה שדהו דאם היה ראוי להיות כן שוב ל"ש אונס דל"ש ודוק כי הוא ענין דק שכלי. ובזה מיושב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל שם דהקשה על המרדכי מהא דאבעיא בפרסה נדה ומת דאין לך אונס גדול מזה ולפמ"ש א"ש דשם דמת י"ל דהוא ענין נתחדש במה שמת ול"ש לומר דנסתחפה שדהו דמה לו ולאונס שנתחדש דאדעתא דהכי לא קנה בחופה מה שאין התם ודוק היטב

5והנה בהא דמבואר בש"ע חו"מ סי' שד"מ ס"ב בהג"ה דנגנבו השברים או נאבדו השואל חייב וגם אם נאנסו חייב אא"כ אמר למשאיל טול את שלך וע"ש בסמ"ע שהאריך להגיה כן וע"ז תמה הקצה"ח בתרתי דמה שנראה מהסמ"ע דבלא אמר טול את שלך אף באונסין חייב וזה א"א כיון דכלתה שמירתו לא עדיף מאילו היה שואל לזמן דאחר כלות זמנו אינו רק ש"ש ומכ"ש בזה וגם מ"ש בטול את שלך פטור מאונסין משמע הא בגניבה ואבידה חייב והא אף ש"ח לא הוה כשכלתה שמירתו ואמר טול את שלך ע"ש שהאריך ודחה דברי הסמ"ע ולפענ"ד נראה דהדבר נכון דהנה באמת הא דפטור מאונסין כשכלה הזמן הוא משום דבאמת אונס מהראוי לפטור דאונס פטור בכ"מ ורק בשואל דכל הנאה שלו התורה חייבתו באונסין וכל שכלה הזמן ואסור להשתמש בו עוד א"כ כלתה הנאתו וגם אינו רוצה לחייב עצמו עוד באונסין ולכך פטור מאונסין ולפ"ז לפמ"ש הש"ך דאונס רחמנא חייביה לא אמרינן דאונס כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד ולפי זה בשלמא בכל שואל דכלתה שמירתו פשיטא דכל שלא עבר פטור אבל כאן הוא באמת שואל וחייב באונסין ורק דהתורה הקילה עליו דשמין השברים ועולה לו בהשלמת החשבון אבל כל שנאנסו ואין בידו להשלים הרי הוא חייב מכח שהוא שואל וחייב באונסין ולא השלים החשבון ואף דהיה באונס אונס כמאן דלא עבד וז"ב כשמש. ומעתה מיושב גם מה שהקשה שנית דאמאי לא יפטור גם מגניבה ואבידה כל שאמר טול שלך דאף ש"ח לא הוה דז"א דבשלמא בשאר שומר דנותן לו שלו כמו שנתן לו לשמור שפיר מפטר כל שאומר טול שלך אבל כאן דהוא משלים לו השברים בחשבונו וא"כ ניהו דפטור מאונסין היינו דכל שאמר לו טול את שלך הרי אמר לו שאינו עוד שומר שלו והו"ל לענין אונסין כמאן דלא עבר דהרי אמר לו שיטול שלו אבל עכ"פ ש"ש נשאר עוד דהרי צריך לו הדבר להשלים חשבונו וא"כ הואיל ונהנה ממנם דהרי מגיע לו הנאה רבה שמשלים בזה חובו והואיל ונהנה ממנם הו"ל ש"ש וכל שואל כל שלא הגיע ליד משאיל הרי הוא עוד ש"ש וה"ה כאן דהרי באמת לא קיבל מה שנתן לו לשמור וז"ב מאד מאד ובחנם נדחק הקצה"ח בדברי הנמק"י דמ"ש נאנסו לאו דוקא והרי גם הרמב"ן בב"מ דף צ"ו שהובא בש"מ שם והובא בקצה"ח שם כתב ג"כ דפטור בנאנסו וכבר נודע שלשונו תמהר לדבר צחות וספרא דווקנא כתבי' אף שמהרה ירוץ דברו אבל כל לשונו מדוקדק ועיין במחנה אפרים הלכות שומרין סי' י"ט וסי' כ' כנלפענ"ד ברור ונכון. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש בענין אונסא כמאן דלא עבד ומה דנחלקו ר"ל ור"י נראה לפענ"ד דהנה במנין המצות סי' רצ"ד מנה הרמב"ם ולנערה לא תעשה דבר דהיינו שהזהירנו מענוש אונס על חטאו והרמב"ן כתב שאינו רק שלילה שאינו חייב אבל לא אזהרה ועיין מג"א שם ובקונטרס דין וחשבון הבאתי ראיה לשיטת רבינו דהוא אזהרה מהא דאמרו בע"ז דף נ"ד מתקיף לה ר"ז אונס רחמנא פטריה והתוס' נדחקו בזה דמה ענינו לנעבד ולשיטת רבינו אתי שפיר דכיון דהוא אזהרה דאסור לענוש אותו משום דאונס לא נחשב מעשה כלל והוה כמאן דלא עשה כלל דאל"כ ניהו דפטור אבל אזהרה לא שמענו וכמ"ש הרמב"ן אונס רחמנא פטרי' ולא אזהרה ולפ"ז אם נימא דהוא אזהרה ע"כ דמעשהו ל"ח מעשה כלל וא"כ לא הוה נעבד כלל ושפיר פריך ר"ז וע"ז חידש רבא דהכל הי' בכלל לא תעבדם וכו' וא"כ ניהו שהוא פטור אבל אזהרה על הב"ד בודאי אינו בזה ושפיר קרי לי' נעבד וז"ב ולפ"ז נראה לפענ"ד כיון דאונס רחמנא פטריה ואזהרה שלא לענשו ע"כ דלא מקרי מעשה כלל וא"כ כשם דלא מחשבו מעשה לחייבו כמו כן אי אתה רשאי לחייב לאחר דכל דלא נתקיים התנאי לא גרע מאילו היה אנוס דלא נחשב למעשה ואיך נחייב להשני במה שלא קיים חבירו התנאי דכמו שהיה הוא אנוס ואין אתה מחשיבו למעשה כמו כן גם חבירו פטור כיון דלא נתקיים התנאי אבל אם נימא דאין אזהרה לב"ד רק דהאונס פטור ואין חייב על שלא קיים התנאי וא"כ ממילא כל שלא קיים התנאי פטור מלקיים התנאי כיון דאנוס היה ולא יכול לקיים התנאי ע"כ לא נתבטל המעשה בשביל תנאו שהרי אנוס היה בקיום התנאי דאי אתה יכול לפטור השני בשביל שלא קיים התנאי דא"כ יתבטל המעשה על ידי שלא קיים התנאי והרי היה אנוס ולא מקרי עבר על תנאי ואף דמה לו ולחבירו באונסו של זה הא מ"מ לא נתקיים הא כל שלא ביטל בידים התנאי המעשה נתקיים וא"א למניעת קיום התנאי לבטל המעשה ובזה נחלקו ר"י ור"ל דלר"י כיון דהוא אזהרה שלא יענשו אותו א"כ כמו שזה פטור ואסור לענשו כמו כן לא יוכל הב"ד לכוף לחבירו לקיים המעשה דהרי גם חבירו אנוס בדבר שלא נתקיים התנאי ואם אסור לב"ד לכופו וזהו אונסא כמאן דלא עבד והיינו דלא נחשב מעשה כלל אבל לר"ל אונסא כמאן דעבד והיינו דס"ל לר"ל דמה שאנוס רחמנא פטריה הוא פטור ולא אזהרה ואם כן ניהו שזה יפטור אבל השני במה נפטר מקיום המעשה ויוכל הב"ד לכוף להשני דכל שזה לא עבר בידים על התנאי הרי הוא כמו שקיים דהתורה פטריה והוה כאילו מחל לו התנאי ושוב המעשה קיים וגם אם נימא הגירסא דאונסא כמאן דלא עבר ברי"ש י"ל דפליגי בזה דאם אזהרה לב"ד הוא הוה כמאן דלא עבר כלל ולא נחשב מעשה ואסור לב"ד לענשו ע"ז וכן לחבירו דחבירו ודאי לא עבר אבל אם אונסא כמאן דעבר רק שעבר באונס ופטור אבל עכ"פ עבר על התנאי ואין חבירו מחויב לקיים תנאו. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה הש"ך בסי' כ"א דבש"ס דילן מבואר בנדרים דף כ"ז דאונסא רחמנא פטרי' ולפמ"ש א"ש דשם באמת הוה אסמכתא רק דמיירי בקנו מידו בב"ד חשוב ואם כן כל שארעו אונס עכ"פ לא קיים תנאו ואין הב"ד יכולין לפסוק שיבטל זכוותי' דהא הב"ד בודאי אסור לענשו והרמב"ם מיירי גם בדבר שא"צ ב"ד חשוב כמו לענין שבועה דלא הוה אפקועי ממונא ואם כן כל שא"צ ב"ד ניהו דהתורה פטרה לזה שהיה אנוס אבל עכ"פ לא שייך הדבר לב"ד ושפיר הו"א דחייב ודוק: