שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קלח

1נשאלתי מהרב המאוה"ג אבד"ק טאפריוו סמוך לבראד במעשה שקרה לפניו שניקב חצר הכבד במקום שהכבד סותמו והכשיר ושאל אם יפה הורה כיון שלא נזכר בפוסקים. והנה השבתי לו בראשית ההשקפה כיון דחצר הכבד אינו טריפה מצד עצמו רק דבשביל שניקב סוף לנטל הכבד וכיון שניטלה הכבד ונשתייר שני זיתים במקום מרה ובמקום חיותא כשר אם כן כל טריפות הכבד אינו מצד עצמו רק בשביל המרה ואם כן צריך לומר תרי רואין רואין כאלו נטל הכבד וכאילו נטלו הזיתים והו"ל כתרי רואין דלא אמרינן כמ"ש המ"ב סס"א לענין שני כיסין. והנה בחידושי הקשיתי דא"כ אמאי ניקב טרפש הכבד טריפה הא הו"ל תרי רואין כאילו ניטל הכבד וניטל הכבד טריפה בשבל המרה וכתבתי דמזה ראיה דהכבד אינו נטרף בשביל המרה רק בשביל עצמו וכיון שכן שוב גם בניקב בחצר הכבד מהראוי לטרוף דלא הוה תרי רואין ואמרינן שסופו להנטל כל הכבד עם הזיתים ויהיה טריפת מצד עצמו של הכבד וא"ל דהו"ל תרי רואין דהכבד אינו טריפה רק בשביל הזיתים דא"כ אמאי ניקב טרפש הכבד טריפה וע"כ דהכבד כלה עם הזיתים כחד חשוב וה"ה בזה. והאבד"ק טאפריוו אמר טעמו שהכשיר משום דכיון דכאן לא בעינן סתימה מעיקרא וא"כ כל שסותם הנקב שבחצר הכבד די אבל לפענ"ד כיון דניקב חצר הכבד יש לחוש דיתקלקל הכבד ולא יהיה נסתם וינטל כלו וע"כ לא אמרינן דמועיל סתימה רק כל שנסרכה דאין אנו רואין נקב לפנינו ולא אמרינן אין סירכא בלא נקב רק בריאה וכמ"ש הט"ז שם וא"כ כל שנסתם ונסרך ואין הטריפות רק מצד הכבד כשר אבל כל שרואין אנו שניקב פשיטא דיש לחוש שיתקלקל ומנקב הכבד וינטל כלו וכן נראה מהלבוש ס"ט דע"כ לא הכשיר רק במחט דאמר שאין הקלקול מצד עצמו אבל ע"י חולי הוה טריפה דחיישינן שינקב להכבד וגם במחט חלקו עליו ועיין במשבצות ס"ק ח' כנלפענ"ד. ודרך אגב אכתוב מה שנשאלתי מהרב המאוה"ג מוה' שמואל נחום ני' אבד"ק ליבטשוב במה שאירע לפניו שהשוחט ובודק בעת הכניס ידו בבדיקת פנים מצא סירכא שנסרך לשומן הלב וכשהוציא הריאה לחוץ לא מצא שום סירכא ולא שום רושם ושאל השוחטים דשם ושבשאר עיירות ואמרו שנהגו להקל בזה אחרי כי לא נמצא מבחוץ מסתמא לא היתה סירכא גמורה וחלפה ואזלא והוא נתקשה בזה ואמר שראה לו להכשיר מצד שבאמת דעת הגאון מר יעקב הובא ברא"ש וטור סי' ל"ט דיכול לנענע הריאה וכל סרכא שהולכת אחר הנענוע אינו סרכא ואף דאנן לא סמכינן על נענוע רק על מיעוך ומשמוש אמר הוא דבאמת הד"מ באות כ' האריך דלפעמים נמצא בפוסקים שנענוע קיל ממיעוך ולפעמים מצינו להיפך וע"כ אמר הרב הנ"ל דהמעיין בלשונות הפוסקים שמביא הד"מ יראה דיש שני מיני מיעוך אחד שע"י מיעוך ומשמוש יהיה כמין ליחה וריר בעלמא זה מיעוך קל מנענוע אבל מיעוך ומשמוש שע"י מתפרקת הסירכא ומתנתקת זה קשה יותר מנענוע וע"ז אמר דעכ"פ כאן יש לסמוך על נענוע וע"י נענוע הלכה לה הסירכא דג"כ לא מקרי סירכא. הנה גוף דבריו במיעוך שעי"ז הוה כריר הוא קיל הרבה מנענוע ולפי זה צ"ל דהמהרי"ו דס"ל דנענוע קיל ממיעוך הוא במיעוך שמתפרק והמעיין במהרי"ו הלכות בדיקה סי' ט' ימצא באות ד' שמזכיר מיעוך שנימוחים במשמוש היד ונקראין רירין ואפ"ה ס"ל דנענוע קיל כמ"ש באות ג' נהגו לנענע הריאה אך י"ל דכיון דסירכות המטריפות היינו מה שהם קשים ואינו הולך ע"י מיעוך ומשמוש ביד אז בזה נהגו לנענע שמיעוך ע"י פירוק חמור מנענוע אבל בגוף דבריו לא נהירא דסוף סוף אנו אין בקיאין בנענוע כמ"ש הט"ז ס"ק ט"ו וא"כ שוב לא שייך לסמוך על נענוע ובפרט כאן שלא היה נענוע רק לתלות שהיה ע"י נענוע ולכך לא ניכר זה א"א דאולי נתפרק בחוזק ולא ניכר וספק סרכות דאורייתא כמ"ש התשב"ץ.

2ומה שנראה לפענ"ד למצוא היתר הוא דבאמת בנאבדה הריאה בלי בדיקה דעת הרבה גאונים להכשיר א"כ אף דאנו מחמירין אם אינו הפסד גדול היינו כשלא נבדק כלל אבל כל שנבדק ויש ספק כגון שתי כתי עדים המכחישים זא"ז כשר וכמ"ש הש"ך ס"ק מ"ב באורך כיון שקיים הבדיקה ולפ"ז כאן דבדק מבחוץ ולא מצא שום תמונה ורושם מהסירכא וא"א לו לעשות יותר דגם אם יבדק שנית לא ימצא וכעין שכתבו התוס' בפסחים דף יו"ד בבדק ולא אשכח דמה יעשה גם כשיבדקנו שנית לא ימצא וא"כ שוב הוה כנאבדה בלי בדיקה דכשרה ועיין ש"ך ס"ק ח' כנלפענ"ד למצוא קולא אבל לדינא מ"מ קשה לסמוך ע"ז דשם לא מיירי רק שנאבדה ולא ראינו שום ריעותא דא"צ בדיקה מדינא רק מחשש מיעוט המצוי אבל כאן דהרגיש בפנים סירכא א"כ יש ריעותא וצריך הבדיקה לברר הספק וא"כ שוב לא כשר בלי בדיקה ובירור. אמנם יש לומר דהרי גם בתרי ותרי יש עכ"פ ריעותא דתרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן היא ואפ"ה מכשיר הש"ך בס"ק מ"ב מכ"ש בזה דאין כאן ריעותא גמורה דשמא נדמה לו כסירכא ואינו רק ריר בעלמא כנלפענ"ד.

3ודרך אגב אעתיק כאן מ"ש לי כבוד אבי מורי הרב הגאון מוה' ארי' ליבש נ"י על דברת מאירת עינים שורש רביעי ענף ד' ס"ק ו' ליישב קושית הש"י עפ"י דברי התב"ש לא ידעתי אם נתתם טעם אחר לסברת התב"ש וכתבתם דע"כ ל"ח התוס' והחזיקו ריעותא רק בנמצא בקופא וכו' דאז ע"כ דרך הקנה נכנס ולא הבינותי כלל דברמב"ם והתב"ש לא כן כתב אלא דוקא אם החוד סמוך לקרומים דאז חיישינן דלמא מעצמה יצאה מעט וחזרה ולפי זה אין מקום ליישב הקושיא ההיא. והנה מדי עיוני אמרתי טעם אחר לסברת התב"ש הלז לפמ"ש הט"ז בסי' מ' דאם יש חזקה רעה למחט אז חיישינן שמא כבר ניקבה דהא סופה לנקוב ודפח"ח. ולפ"ז א"ש דבקופא לצד סמפון וחודא לבר אז סופה לנקוב וחיישינן שמא כבר נקבה משא"כ כשקיפא לבר אז אין סופה לנקוב ולכך ל"ח שמא כבר ניקבה רק שמא דרך הוושט נכנסה דדרך קופא א"י לנקוב וז"ב. ובזה א"ש קושית הש"י דל"ח שמא ניקבה הסמפון לחבירו דניהו דסופה לנקוב וחיישינן שמא כבר ניקבה הסמפון מ"מ הרי אין סופה לנקוב הסמפון לחבירו דוקא ומה"ת נחוש שמא ניקבה הסמפון לחבירו ודו"ק היטב כי ברור הוא לפענ"ד. ומדי עיוני בזה אמרתי לבאר פי' הש"ס דאמר שם הם הכשירו דיודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר ועיין רש"י מ"ש בזה והרמב"ן כתב דזה דחוק דלא על מעשה נחלקו רק על הלכה נחלקו וכתב הוא שהם ידעו טעם שלהם מפני מה הכשירו אבל אנן לא ירדנו לסוף דעתם וכתב הרשב"א שאינו מחוור ולפענ"ד נראה לפמ"ש הפרמ"ג דחסרון מבפנים מקרא ריעותא עכ"פ וא"כ כיון דמחט שנמצא בריעותא נחלקו בו ר"י וחביריו עם רשב"ל וחביריו והוה ג"כ ריעותא הוה תר"ל ואמנם ר"י בעצמו לא חש לדעת החולקים עמו עמו במחט א"כ לא הוה ריעותא כלל אבל אנן דכבר ראינו דעת רשב"ל דמטריף במחט אם כן ניהו דקי"ל כרבנן דמכשר מ"מ ריעותא מקרי ומצטרף לריעותא דחסרון בפנים והוה תר"ל ודוק. ובזה א"ש קושית הש"י הנ"ל דזה שייך לחשש שמא ניקבה המחט את הקרום וחזרה ושם נמי יש חשש שמא נחסר בשר הריאה בפנים במקום שהמחט שם והוה שפיר תר"ל אבל בסמפון דהחשש שמא נקבה הסמפון לחבירו וחשש החסרון אינו שם אלא בבשר הריאה ובבשר הריאה אין חשש ניקב הסמפון דניקב הסמפון לבשר הריאה כשר וא"כ לא הוה במקום אחד ולא הוה תר"ל ודוק עכ"ד היקרים. והנה מ"ש על דברת המאירת עינים באמת שזה ל"ש להתב"ש רק שהסברא היא כך דכל דחיישינן שמא בא דרך הקנה חיישינן שמא ניקבו קרומי הריאה אבל כל שאין ברור שבא דרך הקנה מה"ת לאחזוק ריעותא דזה חששא רחוקה מצד עצמה וכמ"ש התב"ש. אמנם מ"ש כבוד אבי מורי הגאון ני' בישוב הקושיא עפ"י דברי הט"ז נכונה מאד. ולפענ"ד להמתיק קצת דברי הט"ז דבאמת כל שסופה לנקוב ועכ"פ סופה שיוצא מחזקת כשרות א"כ לא שייך להעמיד על חזקת כשרות דע"כ תצא מחזקת כשרות ולכך גם כעת חיישינן שכבר יצאת מחזקת כשרותה ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הש"ס הן ידעו מאיזה טעם הכשירו והיינו כפרש"י שהיה הריאה שלימה אנן לא ידעינן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוה ריאה קמן דלמא הוה מנקבה ומ"ש הרמב"ן דהא על הלכה נחלקו לפענ"ד נראה עפ"י דברי הט"ז דלכך בריאה לא חיישינן אף שסופה לנקוב כיון דיוכל להתברר ע"י בדיקה ולפי זה כל שנאבדה הריאה או שנחתכה שוב חיישינן דהא בודאי סופה לנקוב וא"א להתברר וז"ש הן שהכשירו ידעו מאיזה טעם הכשירו והיינו שנחלקו באם בא ריאה שלימה לפנינו א"כ כל שיוכל להתברר שוב לא מחזקינן ריעותא אבל כאן דלמא אי הוה ריאה קמן מנקבה והיינו דכיון דכל עיקר ההיתר הוא בשביל שיוכל להתברר אבל כל שלא יוכל להתברר שוב אין מקום להכשיר ודוק היטב

4והנה מ"ש כבוד א"מ הגאון ני' לפרש דברי הש"ס עפ"י תר"ל לפענ"ד לא מצינו בש"ס שיהיה דנין עפ"י תר"ל ואף שהב"ח מצא קצת סמך בדברי הש"ס ריש נדה אבל לא מצינו שישתמשו בזה. אך לפענ"ד נראה העיקר דהנה הקשו לר' אמי מהמשנה דאו שחסרה ובאמת שהתוס' ורש"י כתבו דלעיל משני דלר"ש איצטריך אמנם לפ"ז כיון דר"ש אמר דכל נקב שיש בו חסרון מגרע גרע ולא בעי ניקב לבית הסמפונות א"כ ממנ"פ טריפה כאן אם משום חסרון או מפני נקב דעכ"פ המשנה יתפרש כחד מנהון או מפני נקב והיינו דכל שיש חסרון חיישינן טפי שמא ניקב דהא חזינן דלא בעי שתנקב לבית הסמפונות ומכ"ש לפמ"ש הט"ז דעכ"פ יש חזקה רעה להנקב ולפ"ז שפיר אמר דהם ידעו מאיזה טעם הכשירו אם משום דסברי דחסרון מבפנים ל"ש חסרון או דל"ח לנקב כלל ושפיר הכשירו אבל אנן יש לפנינו קושיא מהמשנה וצריכין אנו לישבה עפ"י אחד משני דרכים וא"כ ממנ"פ יש להטריף כל שנמצא מחט בפנים כמו בריאה דטריפה או משום חסר או משום נקב והם הי' יכולת בידם שלא לחוש להמשנה. עוד יש לומר דבאמת ר"י וחביריו הכשירו ור"ל וחביריו טרפו וא"כ הוה ספק השקול ומ"ש רש"י דקי"ל כר"י נגד ר"ל אמת הוא אבל כאן יש חביריו שמסכימים לזה והנה כבר נודע מ"ש המהרי"ק דרבים מקרי אף שמסכימים משני טעמים ולפ"ז המשנה שלפנינו יש שני פירושים או שמטרפת משום חסרון או משום נקב ולר"ש וא"כ אם נימא דר"י מכשיר משום דס"ל דחסרון מבפנים ל"ש חסרון א"כ שוב לא הוה המשנה דלא כוותי' די"ל דהמשנה מטרפת אם ניקבה אבל אם נימא דמכשיר בשביל נקב עכ"פ המשנה מטרפת אף דלא מטעמי' רק לר"ש אתיא עכ"פ רבים המסכימים לזה ולפ"ז זה שאמר הם ידעו מאיזה טעם הכשירו וא"כ לא הוה רבים לענין חסרון מבפנים אבל אנן מסופקין מאיזה טעם הכשירו ואם הכשירו בשביל דל"ח לנקב עכ"פ המשנה מטרפת וקי"ל כר"ל וחביריו ודו"ק כי קצרתי והכוונה מפולשה דאם נימא דהמשנה מטרפת בשביל חסרון בפנים אז ממנ"פ יש רבים המסכימים להטריף ואף אם רשב"ל וחביריו הטריפו בשביל חשש נקב עכ"פ המשנה מטרפת ומכ"ש אם גם ר"ל מטריף בשביל חסרון מבפנים אבל אם נימא דכ"ע ס"ל דחסרון מבפנים ל"ש חסרון רק דאתיא כר"ש והיינו דוקא באם ניקבה בודאי לא בעי שתגיע לבית הסמפונות א"כ שוב אין ענין המשנה להך דר"ל דר"ל מטריף או משום חסרון או משום חשש נקב ולהמשנה ל"ח לניקב ושוב מהראוי לפסוק כר"י נגד ר"ל וא"כ לכך לא יכול להכשיר דלא נודע מאיזה טעם הטריף ודו"ק היטב. עוד י"ל דבאמת הוה ספק בחסרון ידיעה ול"ש ספק ככל ספק חסרון ידיעה והנה הפרמ"ג חידש דבספק חסרון ידיעה שנאבד אז הוה הספק לכל העולם ול"ש ספק חסרון ידיעה והנה הט"ז חידש בסי' צ"ח דאף בספק חסרון ידיעה לכל העולם אם הספק הוא אם מותר או אסור אז מתירין משא"כ כשהספק באיזה שיעור נשער ע"ש ולפ"ז נצרף פירוש הרמב"ן עם פירש"י והי' לאחדים דהנה אנן מסופקים אם כשר או טריפה והוה ספק בחסרון ידיעה ולפ"ז כשנחתכה הכבד וא"א לדעת לכל העולם הי' כשר אבל באמת זה כשידענו טעמן של הראשונים א"כ ידענו שהספק הוא לכל העולם אבל אנן לא ידענו מאיזה טעם הכשיר אם מכח חסרון בפנים או מטעם דחשו שמא ניקב ואתאי והנה עד"מ אם ידענו שהוא בשביל חסרון בפנים ואנן קי"ל עד"מ דחסרון בפנים שמיה חסרון א"כ שוב אין כאן ספק לכל העולם אבל אם הוא עד"מ בשביל דחיישינן שמא ניקב וזה הספק הוא לכל העולם א"כ כל שנחתכה הי' מותר דהספק כולל לכל אדם וא"כ לכך א"א להכשיר דדלמא הטעם משום חסרון בפנים וזה לא הוה ספק לכל עולם דאותן המטריפין ס"ל דחסרון בפנים שמי' חסרון והוה טריפות ברור דא"כ אין לנו על מה לסמוך ודו"ק היטב

5והנה אמרתי להעתיק פה מה שהשבתי להרב המאוה"ג מוה' בעריש אבד"ק וואהניליב במה שאירע לפניו שנמצא בריאה בשר בלו ונגלד תחתיו ואחר שקלפוהו להבשר הבלוי ונתגלה הנגלד עדיין חוטין נמשכין אילך ואילך כמין שתי וערב העשויה כמו שבכה והשוחטים קורין אותה שפיגלע וגם הי' שבר בהצלע שחצר הכבד דבוק עליו ורצה השו"ב ר' בצלאל זאב להכשיר והרב האב"ד הנ"ל הטריף וע"ז הלך השו"ב הנ"ל לק' קאליש והשיג שם היתר מדיינים שם ואח"כ חזרו בהם. הנה מאד תמהני ואלמלא ראיתי לא האמנתי שיאמר אחד שנתמנה להוראה שיכשיר בזה. והנה באמת בשר בלוי עם נגלד יש כדי לאסור כמ"ש התב"ש סי' ל"ט ס"ע דכל דיש ריעותא עם בשר בלוי מקרי תר"ל. הן אמת דהט"ז כתב בס"ק כ"ד בסי' ל"ט דבשר בלוי לא הוה ריעותא כלל אבל לפענ"ד אין ראיה מהט"ז דבאמת צ"ב למה לא יהיה בשר בלוי חשיב כמו בשר רע דמקרי ריעותא כמבואר בב"י סי' נו"ן ובש"ע שם ס"ג דכל שנשתנה מראית הבשר לריעותא הוה כניקב ועיין בסי' מ"ג ס"ב. אבל באמת זה אינו דשם הבשר בעצמו רע אבל כאן הבשר בעצמותו יפה רק שהבשר בלוי הוא על קרומי הריאה והוה כמו מעשה דריינוס דהיה עור פרוס על כל הריאה וכמ"ש הט"ז בהדיא וא"כ גוף בשר הריאה יפה ושלם. ובזה מיושב קושית התב"ש על הט"ז מריאה דקיימא גילדי וגם הקשה דברי הפר"ח אהדדי דבסי' נו"ן פסק דבשר בלוי הוה ריעותא ובסי' ל"ט הסכים להט"ז ולפמ"ש א"ש דכל שיש בשר בלוי בעצם הריאה בודאי טריפה משא"כ הט"ז מיירי דגוף הריאה שלם וז"ב ולפ"ז בנגלד הריאה במקומה דיש ריעותא בגוף הריאה שפיר אמרינן דבשר הבלוי הוא מגוף הריאה דשם א"א לומר דבשר בלוי אינו מגוף הריאה רק עור למעלה דהא אינו פרוס על פני כלה רק באיזה מקום א"כ ע"כ דבא מחמת שיש בו נקב ולכך בא בשר בלוי ונגלד וז"ב כשמש. וגם תמהני כיון דחזינן שלאחר הקליפה ג"כ החוטין נמשכין אילך ואילך והיא כמין שבכה וזה נקרא שפיגלע וא"כ באמת אין לך ריעותא גדולה מזו והעד העיד בנו הרב המאה"ג הנ"ל בשם השוחטים דק' סטריא שאמרו שמקובל בידם ששפיגלע היא טריפה ואף דת"ח שאמר דבר הלכה לאחר מעשה אין שומעין לו הא במלתא דעל"ג נאמן וכדאמרו ביבמות דף ע"ז הא שמואל וב"ד קיים ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז דאף נוגע במלתא דעל"ג לא משקר ובפרט היכא דלא בעי עדות גמור ומה גם דאף אם נימא דלא הוה טריפה עכ"פ בשר יפה ושלם בודאי לא מקרי והיאך אפשר להכשיר והט"ז בעצמו מודה בזה דטריפה ומה גם שנמצא עוד שבירה בהצלע בהחצר הכבד שדבוק עליה והיה מקום לומר שהקצה פוגע בהריעותות האלו איה איפוא צד היתר בזה וכל המיקל בזה עתיד ליתן את הדין ועיין בזבח שמואל בדיני נקובה ואף באין עוקץ כמ"ש הפר"ת סי' ג' וכן הוא בספר מאירת עינים שורש רביעי ענף ראשון ס"ד ועיין בשורש שלישי ענף רביעי ס"ו ובס"ק י"ג שם ועכ"פ בצירוף כל הני ריעותות ודאי דהיא טריפה גמורה. ואחרי כל אלה הבא כאן בואו ונצווח על השוחט הבליעל הזה שאחרי ששמע מהרב האב"ד שהוא טריפה היאך החציף פני' ללכת לק' קאליש לשאול הדין ולא עוד אלא שעשה במסתר פנים על בלי הגיד שכבר חלה בה הוראת הרב האב"ד ובאמת גם על הדיינים דשם אני תמה אם כי לא ידעתי ערכם אבל ערך הרב הנ"ל ידעתי כי הוא מופלג בתורה וידיו רב לו בתלמוד ופוסקים וגם בענין הוראה כביר מצאה ידו ואיך מלא לבבם להורות במקום שיש רב גדול ומומחה ואף לאחר כל התנצלות שהתנצלו במכתבם והלב יודע אם לעקל וכו' אבל עכ"פ גוף הוראה תמוה דהיאך מלא לבבם להקל ומ"ש שמצאו באחרונים להקל בפ"מ תמה אני אם ימצא כן בצירוף כל הריעותות האלו ואף אם המצא ימצא פשיטא שלא מפיו אנו חיים במקום שכל הגדולים תפסו לאיסור ומה גם לפמ"ש דגם הט"ז מודה בזה. אמנם יהיה איך שיהיה גם הם תברו לגזיזייהו וכתבו שיש להחמיר ומה גם לאחר שכבר חלה הוראת הרב האב"ד לאסור א"כ בודאי הוא אסור כמבואר ביו"ד סי' רמ"ב סל"א בהג"ה ובחבורי יד שאול הארכתי שם בענינים האלו אבל כאן הדבר ברור כשמש שהוא אסור ועיין בשו"ת חוט השני סי' כ"ז שהיטב חרה לו על כי פסקו במקומות אחרות אשר אינו בגבולם ע"ש. והנה אחר כל אלה ראה ראיתי את אשר כתב הרב הגאון מוהר"ע האבד"ק סטריא מרורות על אנשי עיר ואהנילוב על אשר העיזו פניהם נגד הרב האב"ד ולאכול משחיטת הבליעל הלז אשר החציף פניו נגד הרב האבד"ק ונוסף לזה כי האכיל טריפות בשאט בנפש.

6והנה הרב האב"ד נסע במכוון אלי לשאול את פי מה משפט הבליעל הלז וגם משפט אנשי העיר. והנה ד' יודע כי מאד מאד קשה עלי הדבר להביא צווארי בעול המחלוקת ומה גם בזמן הזה אשר אין מחלוקת לש"ש וגם לא ניכר גדול לפני קטן וירהבו הנער בזקן וכל איש שורר בביתו והוא סורר ומורה אמנם הרב האב"ד אמר אלי כי אם אחריש לא יאבה הרב הגאון האבד"ק סטריא לענות עוד בזה וכן צווהו לנסוע ללבוב לשאול את פי וע"כ אמרתי אחרי כי על ידי יהי' עלבון להרב הנ"ל ויהיה הקולר תלוי בי לא אחריש כי עתה ילחכו השו"ב וכל איש בליעל את הרב היושב כסא למשפט וחלילה לי לשתוק בזילותא דת"ח גדול וע"כ אליכם אישים אקרא הסירו רוע מחשבתכם מהרב אשר הוא מפאת קנאה ושנאה והשטן מרקד ביניכם שמעו בקול חכמים וחיו והעבירו אה השו"ב הבליעל מאומנותו כי הוא מקלי הדעת ולא אמון בו אחרי כי נקל בעיניו להתיר האיסורים ואסור לשחוט וע"ז נאמר זבח רשעים תועבה ואשר לא ישמע לדברינו יהי' אונן מימינו ומחוסר כיפורים משמאלו לא יאבה ד' סלוח לו והשומע לדברינו יתברך

7ודרך אגב ארשום מה שנשאלתי מהרב הגדול מוה' יוסף אבד"ק בורשטין ני' בשנת תרי"ב במה שאירע שם שנמצא נקידות אדומות וחברבורות בריאה ונראה בהם נקבים ולאחר הבדיקות נפיחה ופושרים אז היה מבצבץ והטריפו וז"פ אמנם כמה פעמים אירע שבאו נקבים אלו בדמותן בתוארן ויש על הריאה הרבה מורנא ולפעמים יש הרבה יותר מורנא מהנקבים והנקבים הם קטנים מאד ודעת השו"ב להטריף ממ"ש התב"ש סי' ל"ח אם יש מראות אדומות צריך לבדוק אחר נקבים ואם לא בדק טריפה וע"כ מה דלא תלינן במורנא לפי שנקבי מורנא הם רחבים והנקבים אלו הם קטנים מאד וע"ז האריך דדברים בדויים הם וכתב דאם איתא לדבריהם אין מקום לתלות כלל בנקבים של מורנא דכל דהבדיקה מעכב אין לתלות בשום דבר אך גם גוף דבריהם שהנקבים הם קטנים מאד אין לתלות במורנא הוא טעם תפל כי משים חוק וקצב לנקבי המורנא וע"כ חילק מעלתו דהתב"ש בשם הר"ץ מיירי באופן שאין ניכר כלל בהנקודות שום נקב והוא סתום רק שתחת הנקודות נמצא נקב אז היא טריפה אבל בעובדא דידיה היה נראה הנקב בחברבורות אדומות ונקבים בתוכם פשיטא דיש לתלות במורנא וכתב שכעין זה מצא בבית אפרים סי' ל"ו ס"ק ס"ט ושאל חוות דעתי.

8הנה מה שדחה דברי השו"ב דבריו נכונים דאין חילוק בין נקב לנקב אמנם בגוף הדין נראה לפענ"ד דיש להחמיר דהנה באמת גוף הדבר לתלות במורנא אף שעמוק מן החור או רחוק מן החור באמת שהתב"ש ס"ק כ"ז מפקפק בזה אלא שלא סתר מנהג המקומות שמקילין בזה אבל כ"ז אם אין בו רק ריעותא דנקב אז כשיש מקום לתלות שע"י המורנא בא א"כ למה לא יכשר דהא לאחר שחיטה תלינן דלאחר שחיטה פריש אבל כל שנמצא נקודות אדומות והרי דעת המ"כ דאם הנקב אדום סביבותיו ודאי קודם שחיטת ניקבה וטריפה והב"י והד"מ סימן ל"ו הסכימו לזה וכן הוא בש"ע סי' ל"ו סעיף ה' ועש"ך ס"ק י' וכאן שהנקודות אדומות וחברבורות מה מועיל שהם נקובות וניכר הנקב בנקודות סוף סוף מה מועיל הנקב לתלות במורנא ואכתי קשה מהיכן בא האדמימות וכל שהוא אדום ע"כ שקודם השחיטה היה הנקב וא"כ גם במורנא טריפה דכל הטעם דתולין דלאחר שחיטה פריש וכאן שהאדמימות מורה שהי' מקודם השחיטה דאל"כ מאין בא האדמימות וא"כ גם במורנא טריפה ובאמת מה שהביא בבית אפרים ס"ק ס"ט בשם הגאון מהר"י מליסא להכשיר בנמצאו תולעים והובא בחבורינו מאירת עינים שורש רביעי ענף שלישי ס"ק י"ג אפשר דלא הי' שם אודם סביב וקשה רק אדום קצת במקום הנקב ורך ויוצא ממנו וכמ"ש התב"ש סי' ל"ו ס"ק יו"ד לחלק. וגם בזה נראה לפענ"ד דזה דוקא לתלות בידא דטבחא די"ל דיצא האודם מהריאה אבל לתלות שהתולע עושה זאת זה קשה מאד דהתולע יוכל להוציא דם אדום ולא מצינו זאת וע"כ נראה לי להחמיר דגם באדום רך שיוצא ממנו החמיר התב"ש שצריך דוקא קבלה מרבו במראית עין וע"כ בכאן יש להחמיר ובענין התולעים הנקראים מאטליציע אם תולין גם באלו דלאחר שחיטה פריש וכתב מעלתו שזה הוא הנקרא בש"ס קוקיאנו ואמרו בש"ס דמעלמא אתו א"כ טריפה וע"ז הקשה דא"כ בהא דאמרו דבמורנא פליגו בה אי לאחר שחיטה פריש לימא דמר א"ח ומר א"ח ומורנא הוא שם הכולל לכל מיני התולעים כמ"ש התב"ש סי' ל"ו ס"ק כ"ז ומר מיירי בשאר תולעים שאינם קוקיאני ואמרינן דמינה קא גדלו ומר מיירי בקוקיאני דמעלמא קאתו. לא זכיתי להבין דבש"ס אמרו מורנא פליגי בה וא"כ ידוע לחז"ל דהי' פליגי בסתם תולעים הנקראים מורנא וא"כ ליכא קושיא. אמנם באמת תמוה דא"כ מורנא היכא תלינן דנימא דאתו מעלמא מחיים אבל באמת גם כשבא מחיים אמרינן דאינו נוקב הריאה מחיים כיון דהריאה מרחפת וכ"כ התב"ש בהדיא ס"ק כ"ו וכנלפענ"ד דמה"ת להחמיר כל דלאחר שחיטה הוא יש לתלות ולהקל דכבר נשחטה בחזקת היתר עומדת ועיין בתב"ש ס"ק ל"ב דיש מחלוקת הפוסקים אי מחמת ספק תולין דלאחר שחיטה או דמחזקינן בודאי כן ולפ"ז גם בקיקיאני עכ"פ ספק הוא ותלינן להקל ועיין במאירת עינים שם ס"ק ב' ודו"ק וביום א' במדבר שנת תרי"ב היה אצלי שו"ב המופלג מוה' איצטשיא שו"ב דפה לבוב והמופלג מוה' זעליג שו"ב מוויניק העידו אלי שהתולעים מטליציע הנ"ל היא טריפה והם מטריפים כי מוצאים תמיד ליחה סרוחה תחתיה והריאה ניקב קצת וא"כ אין ספק שטריפה היא וע"כ בל"נ אודיע לק' בורשטין ברצות כי העידו שהוא טריפה

9והנה ארשום מה שנשאלתי שנת תרי"ב בטריסקוויטץ ואז נכון הייתי לשוב לביתי והספרים כבר נסגרו ונשאלתי מהרב מוה' משה נתן נ"י אבד"ק פשווערסק בטילא היוצאת מאונא לאונא בין למטה מחציין בין למעלה מחציין ועולית בנפיחה כשנופחין הריאה ונעשית עבה בנפיחתה כמו אצבע וחתכתי לדעתי וראיתי כי בחתכי הטילא בצבצה הריאה והטילא הוא בלי שום פילוש וכשחותכין אותה אין תחתיה עוד שום קרום בלעדה והרב מוה' משה באב"ד ז"ל האב"ד מקודם שמה התיר ומעלתו כתב לאסור והנה לא ידעתי אריכות דברים בזה הענין למה והדבר ברור שהוא טריפה. ומה שהביא הרב המנוח מוהר"מ באב"ד ראיה ממ"ש התב"ש דסירכא היוצאת מהטילא בעוברת ע"י מיעוך ומשמוש כשר וע"כ דטילא עוברת בהנפיחה דאל"כ איך תבדק בפושרין ומעלתו האריך לישב וכתב שכעין זה הקשה בפרמ"ג לענין סירכא היוצאת מטנרי ואני לא האמנתי לדברים דקארי לה מה קארי לה והא באמת הטילא לא תעלה בנפיחה והריאה תעלה בנפיחה וכל שתעלה הטינא בנפיחה בודאי טריפה ובעברי דרך סטריא הי' אצלי השו"ב מומחה מוה' ארון נ"י ודברתי עמו והסכים עמי שכן הדין גם תמה על הראיה הנ"ל מטעם שכתבתי וע"כ הדברים פשוטים ומ"ש בשם הפרמ"ג כעת לא ראיתי כלל ולא הבינותי הקושיא והדבר פשוט כמ"ש ודוק

10ודרך אגב ארשום מה שנשאלתי ער"ח תמוז תרי"ג מהרב מו"ה בצלאל אבד"ק נגרעשט בוואלחייא בטחול של שור שהי' נפיחה באמצעיתה הרבה והיה ניכר הרבה בחוץ במקום העב במקום שדבוק לכרס וכשפתחו הי' יוצא מים רבים וכמעשה דראבי' שהי' רק ששם היה במקום הדק וכאן הי' במקום עב וגדר הבשר הרע היינו הרקבון שסביבת המכה ולא נשאר משני הצדדים של טחול שום בשר מהטחול אפילו כמלא נימא רק עור הדק מאד מהטחול נשאר משני הצדדים כי המרה הי' מחלחלת מעבר לעבר בכל עובי הטחול ואותו האיש שפתח הנפוח אמר שהנפוח הי' ניכר מאד מבחוץ גבוה מאד רק שלא ניכר שינוי מראה וע"ז כתב דטריפה לכ"ע ואף שהט"ז סי' מ"ג ס"ק ט' רצה להכשיר והתב"ש והפר"ח נחלקו בזה והפ"מ אינו מכריע היינו אם מבחוץ לא ניכר שום לקותא אבל אם ניכר מבחוץ לקותא כ"ע מודים דטריפה ותדע דאל"כ דברי הט"ז ס"ק וא"ו שם במעשה דראבי' סותרים למ"ש בס"ק ט' וע"כ דשם מיירי בלא ניכר מבחוץ שום ריעותא זה תו"ד. והנה יפה הורה וביום ועש"ק חקת תרי"ג נשאלתי מק' מיקאלייב סמוך ללבוב ששחטו יאליפקע ומצאו בטחול בראש העב בחלק הדק שבו היה נקב והי' ניקב מעל"ע והראו לפני וראיתי כי הנקב מפולש מעל"ע ולא היה כח בידי להתיר אף שהזה הפ"מ שהבשר כבר נתחלק להכפרים ולהב"ב אשר בעיר וגם היה עש"ק ואף דכפי הראות הנקב הי' נברא כך לא רציתי לסמוך על הט"ז שמכשיר בנברא כך דכלם חלקו על הט"ז ועיין נה"כ ופר"ח ונוב"י מהדו"ק סי' ט"ז י"ז ומה גם כי הט"ז לא התיר רק בעגלים אבל לא בשור ופרה והיאליפקע כבר נתגדלה יותר.

11אמנם לפענ"ד היה נראה דבשור ופרה שעכ"פ יש להם שנה שנולדו יש להכשיר יותר דכל שהי' כן בעת הבריאה הרי חי יב"ח ואף דטריפה ודאית לא מהני יב"ח מ"מ כאן כיון דהט"ז מכשיר בעגלים דהיינו רביתייהו א"כ אף שלא ראינו כן בפרה ושור ע"כ שנתרפא אח"כ עפ"י טבע ועכ"פ טריפה ודאית לא הוה כיון דהט"ז והצ"ץ מכשירים וא"כ בספק טריפה סמכינן על יב"ח וא"ל דדלמא באמת אינו בתולדה רק אח"כ מחמת חולי ונתרפא עד שנעשה עור מקיף כמ"ש בנה"כ ופר"ח עכ"פ מידי ספק טריפה לא יצא וספק טריפה מועיל יב"ח מיהו י"ל דלמא באמת נעשה אח"כ ואין כאן עוד יב"ח ועכ"פ כיון דנראה שנעשה בתולדה עכ"פ לענין הכלים יש לסמוך שנשהה אותם מעל"ע והם כשרים כמ"ש הכו"פ והתב"ש סי' א' לענין שוחט ואף דאני פקפקתי ע"ז דהו"ל ספק דרבנן בהתגלגל שכתב מהריב"ל דלא מקרי ספק דרבנן מ"מ כיון דהט"ז והצ"ץ מכשירים לגמרי יש לסמוך בהפ"מ דהכלים כשרים לאחר מעל"ע אותם שאין להם תקנה בהגעלה כנלפענ"ד ועיין שו"ת צ"ץ סי' ע"א

12והנה בשנת תרי"ד ד' וארא הגיעני תשובה מהרב מו"ה יהושע אבד"ק קראטשין נ"י במה שאירע בשו"ב שבדק הריאה ובדק צד אחד בריאה ולא מצא נקב ואח"כ כשבדק צד השני ונמצא נקב ממורנא וחפש למצוא תולעים ולא מצא ואח"כ חזר ובדק הצד הראשון שבדק כבר ומצא נקב מנקבי מורנא וע"ז דן הרב הנ"ל כיון שהנקב שמצא בצד הראשון שבא כבר ודאי הי' מהתולע דאל"כ מהיכן בא הנקב דהא בדק כבר ולא מצא נקב וע"כ שמנקבי התולע הוא בא שיכול לנקוב ברגע אחת וא"כ אף שלא מצא תולעת בנקב שבצד אחת מהריאה תלינן במורנא דהרי התב"ש כתב בשם ג"ת דאף שנמצא תולעת רחוק מהנקב מורנא אפ"ה תלינן הנקב בהמורנא שמצא וה"ה כאן הא בצד הראשון ודאי בא מהמורנא דאל"כ נקב זה מהיכן בא והביא עוד ראיה מבית אפרים שכתב בריאה שהיתה מכוסה כולה בקרום והסירו הקרום והיתה שלימה ויפה ואח"כ מצא שהתחיל לצאת דם מהריאה וקנחו והי' יוצא הדם מעצמו והכשיר הואיל שיצא בהיתר וה"ה כאן הצד הראשון יצא בהיתר. ולפענ"ד נראה דליתא והנה מ"ש שכבר יצא בהיתר ל"ד להך דבית אפרים דשם יצא בהיתר כל הריאה וכאן לא יצא רק אותו צד בהיתר ודלמא ימצא במק"א ריעותא וטריפה וגם מ"ש מהתב"ש הנה מ"ש בשם הז"ט כוונתו לס"ק כ"ו בתב"ש ואינו ענין לכאן דשם מצאו תולע אבל המהר"ם לובלין רצה להכשיר ברחוק. אך לפענ"ד אין ענין לכאן דכאן מה שבדק מקודם ולא מצא נקב ואח"כ מלא נקב בודאי לא תלינן במורנא דע"כ לא תלינן במורנא רק במצא נקב תיכף ותלינן במורנא או מטעם שהרגישה שאפס חום הטבעי והלכה לבקש חמימות או שבחיים לא היתה יכולה לצאת משום שהריאה מרחף אבל כאן כיון שראינו שאף לאחר שחיטה ואפס החמימות אפ"ה לא יצאה מנלן לתלות אח"כ שהרגישה בקרירות מקודם ודמי למ"ש במטה יוסף דאם חזרו אח"כ התולעים אמרינן דלא מפני הקרירות יצאו דהרי ראינו שחזרו למקומן כמ"ש במאירת עינים שורש ד' ענף שלישי ס"ק ז' ע"ש. ובאמת שלפענ"ד מ"ש רגמ"ה להוציא הריאה נגד השמש הוא לנסות דאם ראינו שיוצאים עוד כעת לחוץ א"כ יש לתלות שגם מקודם יצאו לבקש חמימות וכ"ז כשרואים שפירשו אח"כ אבל כל שלא פירשו שוב חיישינן ואין ראיה ממה שמצאו נקב אח"כ דמנ"ל לתלות שיצאו כעת ולא מקודם ואף די"ל דלא בדק היטב מקודם ואולי הנקב בא מקודם לפענ"ד בשו"ב הבודק היטב בודאי בדק יפה ואף אם נתלה שלא בדק יפה מ"מ שוב אין ראיה דנעשה ע"י המורנא דהרי לא הי' נקב מקודם דז"א דהרי חזינן שלא בדק יפה ודו"ק. ועכרו"פ ופרי תואר שגם הם מחמירים אם נמצא רחוק מהנקב ואף דקשה לומר שלא בדק יפה ע"כ לומר כן דאל"כ הא דרך למצוא מורנא בנקב והם הולכים לבקש חמימות ולמה לא הלכו עד עתה ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"א במפתחות סי' כ"ד שמביא ראיה דתלינן שלא נבדק יפה ועיין פ"ק דביצה ות"ל שגם אני זכיתי בראיה זו לענין לב וה"ה כאן דתלינן שלא בדק יפה וחידוש הוא שתלינן במורנא והבו דלא לוסיף עלה ודו"ק: