שפתי כהן על התורה, דברים יא:כט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 11:29
Open in the reader →1והיה כי יביאך ה', ארז"ל שכל הביאות הנזכרות בתורה הם לאחר י"ד שנה וכמו שאמרנו שאחר שיאכלו מפריה וישבעו מטובה ויתעסקו בבנין בתים ובשדות ובכרמים יבאו לידי שכחת התורה לזה אמר ונתתה את הברכה וגו', שבקריאת אותם הברכות על הר גריזים והקללות על הר עיבל על ידי הלוים במעמד כל ישראל ובארון עמהם והיו אלו ואלו קורין וכל ישראל עונין אמן היו הדברים נרשמים ונכתבים בכח ב' שמות שם הוי"ה ושם אדני שסודם אמן, כדי שיהיו להם לישראל למזכרת ולא יטמאו בהבלי העולם, ולפי שמשה הקים אבנים בארץ מואב וסד אותם בסיד וכתב עליהן התורה בע' לשון, שם הוצרך כתיבה כמו שאז"ל במסכת סוטה כדי שילמדוה אומות העולם ויחזרו בהן, שנאמר והיו עמים. משרפות סיד על עסקי סיד, פירוש שלא למדו התורה הכתובה על הסיד, אבל כאן לישראל לא היה צריך כתיבה אלא אמירה בלבד, ובאמירה היו נחקקין כאילו הם כתובים, ולמה כל זה לפי שאתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ וירשתם אותה וישבתם בה ותתעסקו בישובה, לזה אני מצוה אתכם לתת הברכה על הר גריזים וגו ושמרתם לעשות וגו. ובזה יבא פירוש כי שהוא נתינת טעם למה שאמרנו, ופירש"י ז"ל כי אתם עוברים את הירדן נסים של ירדן יהא סימן בידכם שתבאו ותירשו את הארץ, לפי שהוקשה לו לפי שאי אפשר לרשת אותה ולבא אל הארץ בלא העברת הירדן, א"כ מה צורך להזכיר העברת הירדן, ועוד מאחר שאמר לרשת אותה למה חזר ואמר וירשתם אותה וישבתם בה, לזה אמר נסים של ירדן יהא סימן וכו':