שפתי כהן על התורה, דברים כ:יט

1כי תצור אל עיר וגו לא תשחית את עצה, בא לומר שתניח הזקנים שבה ליקח מהם עצה ויראוך מוצאה ומובאה, זהו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. כי האדם עץ השדה, אולי יש בני אדם בשדה נחבאים ויבאו עליך במצור, לזה תניחם והם יגלו לך, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא שאין בו עצה וחכמה אותו תשחית וגו':

2ובזוהר פרשת בלק דף ר"ב ז"ל, ת"ח כמה חביבי אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה דאפילו בזמנא דדינא קשיא תליא בעלמא ואתיהיב רשו למחבלא קב"ה פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא, דהכי אמר ליה קב"ה כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתחייבו בדינא, ימים רבים, ימים שנים רבים שלשה, תלתא יומין דא בתר דא ואשתמודעא דבר במתא תא ואפקיד לך על כל בני בית, לא תשחית את עצה דא תלמיד חכם דאיהו במתא דאיהו אילנא דחיי אילנא דיהיב איבין, את עצה ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא ואוליף לון ארחין דיהכון בה, וע"ד לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לנדחא עליה דינא לאושטא עליה חרבא מלהטא חרבא משננא ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא, כי ממנו תאכל וכי ההוא מחבלא אכיל מיניה, לא, אלא ממנו תאכל האי טנרא תקיפא האי דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקי מיניה דלית, הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה, כביכול ההוא זכאה מפרנס לה יהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא, בקרבן מה כתיב אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים ומיומא דאתחריב בית מקדשא ובטלו קרבנין לית ליה לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא ואורייתא דאתחדשא בפומיה בגין בך כי ממנו תאכל ולית ליה מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ומאינון דכוותיה וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה אותו לא תכרות הוי זהיר ביה דלא תקרב ביה, כי האדם עץ השדה דא אקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא, עץ השדה אילנא רברבא ותקיף דההוא שדה אשר ברכו ה' דא סמיך עליה אילן דאשתמודע דההוא שדה תדיר, לבא מפניך במצור מלה דא אהדר לרישא דכתיב לא תשחית את עצה הוא דיהיב לון עיטא ואתקין למתא לבוא מפניך במצור איהי יהיב לון עיטא לאתקנא ולאהדרא בתיובתא ואתקין לון מאני זיינין בוקינס ושופרין לבא מפניך מאי לבא מפניך. לבא לקמאי ולאעלא מפניך מקמי דחילו דילך, במצור באתר דעילאין ותתאין לא יכלין לאעלא תמן ומאי איהו דרגא דבעל תשובה עאלין תמן, ומאן איהו תשובה דא איהו מצור אתר דתקיף וטנרא תקיפא, וכיון דעיטא דא נטלי אנא מכפר לחובייהו ואתקבלן ברעוא לקמן, ועל דא פקיד קב"ה על אינון דמשתדלי באורייתא בגין כך זכאין אינון דהא משתדלי באורייתא אינון אילנין רברבין בהאי עלמא ובעלמא דאתי ע"כ. וכתב ריקאנטי ז"ל טעם אחר לא תשחית את עצה, כבר ידעת מאמר רז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה וכו', והנה בהשחיתו למטה פוגם למעלה, אמנם אם אינו טוען פירות כבר פסק כחו, וכבר ידעת מאמר רז"ל לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמנא, וזהו כי האדם עץ השדה כפשוטו, וארז"ל בפרקי ר' אליעזר בשעה שכורתין אילן שעושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע, וכן בשעה שהנשמה יוצאה מהגוף ע"כ. הא דימה יציאת הנשמה, לכריתת העץ, לפי שבשעת כריתתו נפסק אותו כח שהיה אומר לו גדל. ואמר רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, מה צריך ידיעה בזה אילני סרק ידועים הם, אבל בא לרמוז למי שנתחייב מיתה שלא ימיתוהו אלא אם כן ידעו בו שאין בו מאכל כלום, שלא יצא ממנו ת"ח, ולזה אמר יהיב עינוי ביה, שעיין בו אם יצא ממנו ת"ח, עיניו ב עינים אחת לטובה אם יצא ממנו ת"ח, ואחת לרעה להענישו, ונעשה גל של עצמות, כבר אמרנו שהוא דין ברחמים, שכל זמן שלא נתאכל הבשר הוא בצער שנאמר אך בשרו עליו יכאב, והוא עושה עמו רחמים שהיה מאכל הבשר ונעשה גל עצמות, לזה אמר ונעשה גל של עצמות: