שפתי כהן על התורה, דברים כא:א
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 21:1
Open in the reader →1כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך התורה מתמהת אפשר שימצא חלל ולא נוד מי הכהו כדי לנקום נקמתו, ובפרט באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך, אין זה אלא מעון הזקנים והשופטים, כי המלך נקרא שופט שנא' מלך במשפט יעמיד ארץ, וכן כהן גדול נקרא שופט שנאמר ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ולזה אמר זקניך ולא אמר הזקנים לומר כפי מה שהנון לך כעם ככהן, זהו זקניך כפי דורך. אמנם יש. לשאול למה עגלת ובלשון נקבה ולא איל ולא כבש, ולמה עורפין אותה ולא בשחיטה, ולמה הכהנים, ולמה בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע, ולמה אמר הכהנים בני לוי, לוי למה. נזכר כאן, ולמה כפר לעמך ישראל, ישראל מה חטאו, ואומרו ואתה תבער הדם הנקי, אם הוא נקי איך נתחייב הריגה ואין צריך ביעור, ולמה קראו חלל ולא הרוג. אלא סוד הענין הוא שזה היה חלול מן המצות, לזה כשבא כנגדו לא היה לו שום מגין והיה בו עדין קצת מעון העגל, כאמרם ז"ל אין לך פורענות שבאה לעולם שאין בה קצת מעון העגל, ואילולי עון העגל לא אסתייעא מלתא ליהרג, ולזה עגלה שעשה פירות כנקבה, כמו שאמר משה חטא העם הזה חטאה גדולה ולא אמר חטא גדול, לפי שבחטא העגל אמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשי ערף, לזה וערפו להסיר אותו קשיות עורף, ולזה בנחל איתן אשר לא יזרע כדי שלא תעשה עוד פירות, ולזה הזכיר כאן בני לוי לפי שבני לוי הם עשו. נקמה בעובדי העגל, והכהנים יטפלו בה לפי שבא ע"י אהרן, ולזה אמר כפר לעמך ישראל, שעדיין צריכין קנוח שלא נסתלק מעליהן עון זה לגמרי, ובערך זה קראו דם הנקי, וצריך לבער עון זה כדי שלא יתעורר כל שעה שיבא פורענות על ישראל, וזהו אשר פדית ה' וגו', ולזה היתה המדידה לומר מאותה העיר הקרובה נמתח עליו הדין עד שנהרג, ולזה צריכים שירחצו ידיהם, ולזה לא שפכו שפכה כתיב. ואמר כי תעשה הישר, להפחידם לומר שעכ"ז אינו מסתלק מעליהם לגמרי אלא אם יעשו הישר בעיני ה':
2וכתב בזוהר פרשת וירא דף קי"ג, רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא והוה משתדל בהאי קרא ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו' וערפו שם את העגלה בנחל, ודינא איהו בקופיץ לערפא לה, א"ל רבי אלעזר האי למאי אצטריך, בכה רבי שמעון ואמר ווי לעלמא דאתמשך בתר דא, דהא מן ההוא יומא חויא בישא דאתפתא ביה אדם שליט על בני עלמא. איהו קאים למחטי ית עלמא ועלמא לא יכיל לנפקא מעונשיה עד דייתי מלכא משיחא ויוקים קב"ה לדמיכי עפרא דכתיב בלע המות לנצח וגו' וכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואיהו קאים על עלמא דא למיטל נשמתין דכל בני נשא, ות"ח הא כתיב כי ימצא חלל וגו' ת"ח כל בני עלמא ע"י מלאך המות נפקי נשמתייהו ואי תימא דבר נש דא על ידא דההוא מלאך המות, נפקא נשמתיה, לאו הכי אלא מאן דקטיל ליה אפיק את נשמתיה עד לא מטא זמניה לשלטאה ביה ההוא מלאך המות, ובגין כך ולארץ לא יכופר לדם, ולא די לון דקאים איהו למחטי עלמא למגנא ולקטרגא תדיר כ"ש דגזלין מיניה מה דאית ליה לנטלא וקב"ה חיים על בנוי, ובגין כך קרבין על האי עגלא בגין לתקנא עמיה מה דאתנטיל מההיא נשמתא דבר נש מיניה ולא ישתכח מקטרגא על (קריבין בהאי) עלמא ורזא עילאה תנינן הכא, שור פרה עגל עגלה כלהו ברזא עלאה אשתכחו ובגין כך מתקנין ליה, ודא הוא דכתיב ידנו לא שפכה את הדם וגו' לא שפכה ולא גרימנא מיתתיה, ובדא לא אשתכח מקטרגא עלייהו ובכולא יהיב קב"ה עיטא לעלמא ע"כ: