שפתי כהן על התורה, דברים כא:יח

1וכי יהיה לאיש בן סורר ומורה. דין זה כנראה שאי אפשר להיות. אחרי שבא להם בן וטרחו בו אביו ואמו עד שגדלוהו אפשר שאביו ואמו ימסרוהו לסקילה, וכתיב כרחם אב על בנים, וכאן לא די האב אלא האם ג"כ, ובאברהם א"ל הקב"ה קח נא לא אמר לאם אלא לאב, כי ידע הקב"ה שאינה יכולה לעמוד בנסיון, שהרי כשבא השטן ואמר לה יצחק לעולה פרחה נשמתה, ולזה והאלהים נסה את אברהם ולא אברהם ושרה וכאן אביו ואמו. יש לך בן סורר ומורה יותר מאבשלום ששכב עם נשי אביו וברח אביו מתחת ידו, ועכ"ז כשהלכו להלחם צוה עליו, וכששמע שמת כמה חרה לו וכמה בכה עליו ולא מסרו להריגה. ועוד שאז"ל שירדה תורה לסוף דעתו סוף שהוא מלסטם הבריות, והקב"ה אינו דן את האדם על שם סופו, הרי אז"ל על ישמעאל כשכלו המים מן החמת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד להמית בניך בצמא תמציא לו מים, אמר להם איני דן את האדם אלא באשר הוא שם, שנאמר שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם. ועוד סקילה למה, בשביל שאמרו בנינו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו לא הכה ולא קלל יסקל, ועוד מה שאז"ל לא היה ולא נברא אלא דרוש וקבל שכר, על מה שאי אפשר להיות ידרוש, ועוד אומרו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה עדין אינו לא סורר ולא מורה, יאמר כי יהיה לאיש בן שאינו שומע וכו' ותפשו בו אביו ואמו ואמרו בנינו סורר ומורה. והרמב"ן כתב לא הומת זה בגודל חטאו אלא כדי לייסר בו אחרים. וקשה כדי לייסר אחרים יומת זה מיתה משונה, ועוד אמר ורגמוהו כל אנשי עירו, לא מצינו זה אלא כאן ובנערה המאורסה שאמר ורגמוה כל אנשי עירה, ובכל מקום באבן ירגמו אותו לא אמר כל אנשי עירו. ועוד למה היו משהין אותו עד הרגל למה כל הצער הזה יספיק שממיתין אותו שלא כדין כנראה. ורבינו בחיי ז"ל שאל שאלה זו וז"ל, תניא בן סורר ומורה ועיר הנדחת לא היו ולא עתידין להיות ולא נכתבו אלא דרוש וקבל שכר ואם כן יש לשאול מפני מה הוצרכה תורה להודיע ולכתוב מה שלא היה ומה שאין ענינו נוהג בדרך העולם. אבל זה היה מחכמת התורה ללמד דעת את העם בגודל חיוב אהבת השי"ת, שהרי אין אהבה חזקה בעולם כאהבת האב והאם לבן, וכיון שהבן עבר על מצות השי"ת זה דרכו כסל לו חייבים הם שיגביר עליהם אהבת השי"ת על אהבת הבן עד שיצטרכו הם בעצמם להביאו לב"ד לסקילה. וכבר בא הענין הזה בחיוב גודל אהבת השי"ת מפורש בתורה בענין העקידה, כי אברהם עם היות אהבתו של יצחק עזה וחזקה כבן שבא לו אחר הזקנה והיאוש, אע"פ שצוהו להקריבו עולה טרח בדבר מיד והגביר אהבתו של הקב"ה על אהבתו של יצחק, ועל שלימות המעלה הזאת קראו לאברהם אברהם אוהבי ואז נתפרסם לכל העולם גודל חיוב האהבה שצריכה להיות ראויה לעבור כל מיני אהבה, ומזה ארז"ל דרוש וקבל שכר, כך שמעתי מפי ה"ר שמעון שיחיה עכ"ל. ובספרי אמר אביו של זה חשק יפת תואר והכניס שטן לתוך ביתו נעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה, שנאמר אחריו וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ אפשר שכיון באמרו וסופו להמיתו מיתה משונה הוא הבן לאב שיהא הוא סיבה לעשות עון ויביאוהו לב"ד וימותוהו, כמו שאמר במסכת סנהדרין פרק חלק על פסוק ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם א"ר יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ז, כונת דוד שבקש לעבוד ע"ז היה כדי שלא יתחלל שם שמים שיאמרו ראו דוד אחר כמה תפלות וכמה תעניות והוא עושה משפט וצדקה לכל עמו והוא אב בית דין ראש הסנהדרין ואחר כל זה בנו יבקש להרגו, לית דין ולית דיין, ולזה בקש לעבוד ע"ז לפנים, לא שח"ו עובד אותה אלא שיתקדש ש"ש ויאמרו הכל לא עביד דינא בלא דינא, זהו אומרו יאמרו מלך שכמותי בנו יהרגנו צדיק הוא וצדיק דינו, אמר לו חושי הארכי אין אתה צריך לכך שיאמרו לפי שלקח יפת תואר. א"ל עדיין יאמרו יפת תואר רחמנא שריה ולא יאמרו שמעון זה בא, א"ל אבשלום הוא בן יפת תואר, והכל יאמרו מאן דנסיב יפת תואר הוה ליה בן סורר ומורה כי סמיך ליפת תואר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. הרי שדוד המע"ה כמעט שעבד ע"ז, וכן זה הבן מרוב הכעסות שגונב משל אביו ואוכל בשר ושותה יין עם אנשים רקים ופוחזים יבא לכפור בה' או יהרוג עצמו, ובערך זה ודאי שימסור אותו לכמה הריגות, ובפרט שיודע שאינו בנו גמור אלא בן השטן שנכנס לתוך ביתו כמ"ש בספרי, ר"ל גופו הוא מביאה ראשונה שהיא אנוסה ובת אל נכר, ובערך זה האם גם כן תרצה למוסרו להריגה אחר שנתגיירה וידעה האמת, ולזה ורגמוהו כל אנשי עירו, כי אם יניחוהו סופו להחטיא את כולם, וראיה מאבשלום והיה בן דוד אם היה מאחר מה היה עושה, וכשאמר שאין הקב"ה דן את האדם אלא באשר הוא שם, זהו בחטא שהוא תלוי בבחירה אמנם בבן סורר ומורה שסורו רע מתחילתו ועיסתו רעה בין מן האב בין מן האם, וישמעאל מצד אביו היה צדיק ובסוף עשה תשובה, וזה כשהגיע לשנת י"ג שהתחיל יצ"ט להתנוצץ בו עושה כן, מה יעשה בסוף, שכן הכריחו ז"ל בגמרא שדין זה של בן סורר ומורה אינו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערות עד ג' חדשים שמא תתעבר אשתו, והתורה אמר בן ולא אב ואחר שלשה חדשים יוכר העובר ויהיה אב, ולזה התחילה התורה ואמר כי יהיה לאיש בן סורר וגו' ובערת הרע, לומר שמתחלת עיסתו הוא סורר, ובערת הרע שהוא השטן מקרבך שלא יטעה אותך כמו שהטעה לזה, ומכאן כל ישראל ישמעו וייראו, שהיו משהין אותו עד הרגל כדי שיתיסרו בו כל ישראל ויפחדו ולא יכניסו שטן לביתם ולא ילכו אחר שרירות לבם: