שפתי כהן על התורה, דברים ל:א
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 30:1
Open in the reader →1והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. יש לשאול איך אמר יבאו הברכה והקללה, אם תבא ברכה לא תבא קללה, ואם קללה לא תבא ברכה, ועוד אומרו והשבות אל לבבך, בשלמא אם יבא עליו קללה ישיב אל לבו כשיראה קללה באה עליו, אבל אם יראה ברכה איך ישיב אל לבו, אלא אמר אתה תחשוב הואיל וגרשם וטלטלם מן הארץ יעלה בדעתך לומר שעזבם בין האומות ועזב ה' את הארץ, לזה מה עושה הקב"ה ואתם בארץ הגוים, יתן לכם קודם ברכה מאותם הברכות הכתובות פרשת תבא, ברוך אתה בעיר, לזה לא אמר שם בעירך שהיה נראה שבא"י דוקא, ברוך אתה בבואך וגו' ברוך טנאך וגו' יתן ה' את אויביך וגו', וקודם שיזוח דעתך יבאו עליך הקללה, אז תשיב אל לבך לומר אם ה' שכחנו לא היה מביא עלינו הברכות, ודאי הביא עלינו הברכה כדי שנרגיש בקללה, א"כ בכונה מכוונת הם הדברים בזה תשיב אל לבך לומר הברכה אינה אלא בארץ שנאמר וברכך בארץ, והקללה כבר הוציאם מהארץ כמ"ש, ומזה יתאמת לכם שאינו אלא כדי שתשובו:
2עוד י"ל הברכה היא לנדחים כדי שיאמרו אין אנו רוצים ברכתנו אלא בארצנו, להם תבא הברכה, כי ודאי לא תזוח דעתם עליהם, אדרבא יחלש וישתבר דעתם, כי יחשבו שהקב"ה שלם להם שכרם בעוה"ז וישובו אל ה', והקללה לבני יהודה ובנימין שהן בגלות, זהו בכל הגוים שהוא על יהודה ובנימין, אשר הדיחך, שהם עשרה שבטים, כי הנדחים בנהרי גוזן ולחלח וחבור, זהו ה' לנדחים שמתנהג עמהם ברחמים, אלהיך לאנשי הגלות שמתנהג עמהם בדין: