שפתי כהן על התורה, דברים ל:ב

1ושבת עד ה' אלהיך, קודם אמר והשבות לבבך בכל הגוים וגו'. שהיא תשובה מחמת דוחק, ומזה תבא לעשות תשובה גמורה, וזהו עד ה' אלהיך, שמגעת עד כסא הכבוד, בא ליטהר מסייעין אותו, ואמר ה' אלהיך, לומר עיקר התשובה היא כשחל הדין עליך לא בזמן השלוה אלא אפי' שיהפך מדת רחמים לדין:

2ושמעת בקולו. כפל אשר אנכי מצוך היום, שהיא שירת האזינו תשמענה ולא תקוץ בה, אתה ובניך, לפי שמוכיח בה הבנים, שנאמר לא שערום אבותיכם, בנים לא אמון בם, מכעס בניו ובנותיו, גם בחור גם בתולה יונק וגו', לזה אמר אתה ובניך:

3עוד עד ה' אלהיך, תדע שהוא מהוה כל ההויות ה' יתברך ולו ראוי לעבוד, שתכיר שהוא המוציא הכל יש מאין בלי עמל ובלי טורח מבלי הכרח ולא לצורך, והוא בעל היכולת ובודאי מי שימרה פיו הוא ראוי לכל מיתות שבעולם, אחר שהוא ב"ה הקדים לך כמה טובות ואתה כפוי טובה לו ומכעיסו כמה הכעסות, והיה ראוי שמיד שעשית העבירה שתלקה ותמות כמו שאמר נפש החוטאת היא תמות, והוא האריך לך אפו מרוב רחמיו עליך, כשתעריך כל זה אז ודאי תשוב אל ה בכל לבבך ובכל נפשך, והקב"ה יקבל תשובתך וירחמך, זהו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך:

4ותמצא בפסוק זה שמתחיל בו' ומסיים בך' ויש בו ה"ס אותיות, זהו ה' אלהיך, זהו כבד את אביך ואת אמך והבן. ויש בו י"ז מלות שהן בגימ' טוב, שכן אמר הנביא אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, טוב בא"ת ב"ש נפש, כלו' היה מן הראוי שמיד שחטא יקח נפשו, אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ועושה טובה עמהם ומקבל תשובתן לזה בא הרמז שאמר פסוק זה בי"ז מלות שגימ' טו"ב. עוד אם יהיה נדחך בקצה השמים, רמז גם כן על בני משה במקום שדבק השמים עם הארץ, לזה אמר בקצה השמים ולא אמר בקצה הארץ, וקראם נדחך ולא נדחים, שנדחו מחמתך כדי שלא תשלוט עליהן העין מרובם. עוד אמר נדחך לומר שהן מעוכבין לך בשביל תשובתך שהם חונים סביב לירושלים שומרים על הפתח ואתם קלקלתם וכולכם ערבים זה לזה, ולזה אמר ב"פ משם, שאמר משם יקבצך ומשם יקחך, לכלול העשרה שבטים ובני משה, וזהו שאמר הנביא לאמר לאסורים צאו אלו עשרת השבטים שגלו מעבר נהר סמבטיון, ולאשר בחושך הגלו אלו בני משה שמפסיק הרי חושך: