שפתי כהן על התורה, דברים ד:יט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 4:19
Open in the reader →1ופן תשא עיניך השמימה. לא אמר השמים, לומר שז' רקיעים הם זה על זה והירח הוא בשני והשמש היא ברביעי והכוכבים בחמישי, **(עיין חגיגה דף י"ב ע"ב וצ"ע. וע' לקמן דף י"ז:)** וידחה אותך יצרך לומר שיש להם אלהות, ואע"פ שתראה שיש לה ממשלה במקצת מקומות יותר ממקום אחד זהו לפי צורך אותו מקום. כמו שאמר בזוהר שבצפון מכה שם השמש עד שמחמת ההכאה יש (שם מקומות שמכה שם השמש ויש) שם זהב שנאמר מצפון זהב יאתה ויש מקומות בכוש שאם לא יעבור אותו כוכב הממונה על אותה אבן אין לה ניצוצות (פי' בהירות) ולא סגולה שנאמר לא יערכנה פטדת כוש, וכן אבן ספיר שבהודו, א"כ הקב"ה חלק אותם לצורך העולם כמו שאמר קיסר לר' יהושע בן חנניה אם הקב"ה שונא ע"ז למה אינו מאבדה מן העולם אמר לו אילו לעץ ואבן כולם עובדים היה מאבדם, אבל יש עובדים לשמש ויש לירח וכו' יאבד עולמו מפני השוטים, זהו אומרו אשר חלק תחת כל השמים. עוד אשר חלק שנתן להם חלק בהם, אבל אתכם לקח ה' כי הנכרים הם עובדי ע"ז בטהרה בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל חייבין מיתה, ורז"ל דרשו חלק מלשון חלקלקות שאמרו בגמרא (ע"ז נ"ה.) א"ל רבא בר יצחק לרב יהודה איכא ע"א באתרין דכי מצטריך עלמא מטרא מתחזי להו בחלמא שחטו לי גברא ואייתי מטרא שחטו לה גברא ואתי מטרא א"ל איכו שכיבו לא אמרי לכו הא מלתא הכי אמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם: