שפתי כהן על התורה, דברים ד:כד

1כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. שמא תאמרו מאחר שאנו כל כך חביבין לפני המקום ואע"פ שנעשה כמה עבירות הוא מוותר לנו, לזה אמר כי ה' אלהיך אל קנא במקום שמוצאת האש מקום לאכול אוכלת בטבע, אם היא כסף סיגים יש לה כח ללהט ולאכול עד שתכלה הסיגים ממנה, ואם היא טובה אין לה בה שום אכילה:

2ואמר ה' אלהיך. כבר פירשתי על שם הזוהר כי משה נתעלה ומדתו בתפארת, אמנם ישראל הם בכ"י, ולזה אמר ה' אלהיך בך', הכ"י, הוא לך, לזה אוכלה שהיא האש הגדולה, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת, מראה כבוד ה' דייקא, וכן ירד עליו ה' באש, ירד באש דייקא, והבן:

3ובתנא דבי אליהו כי ה' אלהיך כשבט ביד המלך למה הדבר דומה למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו אמר להם לעבדיו בזה אני מלקה והורג אתכם. ובגמ' (ע"ז נ"ד:) שאל פילוסוף אחד את ר"ג כתוב בתורתכם כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה ואינו מתקנא בה. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן אחד ואיתו הבן גדל לו כלבא והעלה לו שם בשם אביו כשהוא נשבע אומר חי כלב אבא, כששמע המלך על מי כועס על הכלב או על הבן הוי אומר על הבן הוא כועס, אמר לו כלב אתה קורא אותה והלא יש בה ממש. א"ל מה ראית. אמר לו פעם אחת נפלה אש בעירנו ונשרפה כל העיר ואותה ע"א לא נשרפה. אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים או עם המתים הוא עושה הוי אומר עם החיים הוא עושה, אמר לו כלב אתה קורא אותה מת חתה קורא אותה, א"כ יאבדנה מן העולם. אמר לו אם לדבר שאין העולם צריך בו היו עובדים היה מאבד אותה הרי הם עובדים לחמה וללבנה ולמזלות ולכוכבים יאבד עולמו מפני השוטים, ע"כ: