שפתי כהן על התורה, דברים ו:ח

1וקשרתם לאות. רצה הקב"ה שיהיה קשור ואדוק כביכול עם ישראל לזה צוה להם שיניחו תפילין שיש בהם מ"ב שמות שבהם נבראו שמים וארץ והם אדוקים וקשורים עמו שבשבילם נבראו שמים וארץ ולהם נתנה. התורה זהו וקשרתם קשר ת"ם, תורה שנתנה למ' יום. וכדי להראות לכל העולם שהם עמו ובחר בהם והכתירם בכתרו כי יש שי"ן מימין וש' משמאל שני שיני"ן ת"ר, ויש בשי"ן של ימין ד' ראשים יתר אחד הוא צורת זיי"ן ויו"ד שבקשר של יד הרי י"ז ושני בתים וקשר של ראש שהוא נחשב לבדו שנאמר וראית את אחורי אז"ל זה קשר של תפלין הרי כ' עם ת"ר הרי כת"ר, וכן אמר בזוהר דמכרזי קמיה ואמרי הבו יקר לכתרא דמלכא ובעי בר נש לאתעטרא בהו בגין דאיהו שמא קדישא עילאה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, וכל מאן. דאתעטר בעטרא דמלכא קדישא קא אקרי מלך בארעא וקב"ה מלך ברקיעא, הה"ד מלך אסור ברהטים, כמא דקב"ה מלך לעילא הכי נמי הוא מלך לתתא ע"כ. שם ה' נקרא ר"ת שי"ן, והוי"ה בחלוף עולה מצפ"ץ היינו ש':

2וברעיא מהימנא דפרשת פינחס ז"ל, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ואוקמוה מאי שם ה' דא שי"ן תרין שיני"ן שית מאה ש' ש', שית דרגין ושבע אנפין דתרין שיני"ן הא תרי"ג ולית לך פקודא דלא איהי שקילא ככל אוריתא ע"כ. ויש עוד רמז בשי"ן ששלש מאות יום בשנה מניחין תפלין וס"ה יום הם שבתות ויו"ט. וכתב הרב רבינו יונה ז"ל יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא המוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעט הנאותיו ע"כ. וכן יכוין שעשר ספירות הם עליו, שבראש יש ארבע פרשיות, פרשה ראשונה קדש לי ליו"ד עם הקוץ, שנית והיה כי יביאך היא כנגד ה' ראשונה שבשם שהיא הוציאה אותם ממצרים, ג' שמע, ואהבת היא כנגד גדולה, תפארת הוא המניח. ובשל יד קדש לי כל בכור תפארת, והיה כי יביאך נצח, שמע הוד, והיה אם שמע יסו"ד והמניח הוא המלכות, כן אמר בזוהר. והשי"ן באלב"ם מתחלפת ביו"ד לומר שכל העשר כלולים בהם. והיו"ד של קשר היד צריך שתהיה על הבית לא למטה, כן קבלתי, לפי שהוא רמז ליחוד והבית רמז למלכות וקרא מסייען והיה לאות שהיא היו"ד שהיא אות קטנה, על ידך על הבית של יד, כן נראה בפירוש בזוהר פרשת פינחס דף רל"ו ז"ל שתיק ר' שמעון בכה וחייך אמר אימא דהא רעוא אשתכח ולית בדרא דא עד דייתי מלכא משיחא דיהא רשו לון לגלאה, תרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא רזא דתרין ירכין דהא א"ח דנביאי קשוט אחידן בהו דהא מלעילא נפקין תרין דרועין מימינא ושמאלא ודל"ת אתאחדת בהו לבתר נחתו ואתפשטו ירכין לתתא כיון דהיא אתאחדת לעילא כדקא יאות נחתא לאתאחדא באכלוסהא וכד איהי אתאחדת אחידת בשיפולי ירכין ורשימי דיו"ד ברית קדישא עלה מלעילא בגין איהי אתאחדת ביחודא דיו"ד איהי רזא דברית ועל דא כל מאן דנטר ברית אישתזיב לעילא ואשתזיב לתתא מנא לן מפינחס בדין דאיהו קני על ברית אשתזיב מדינא עילאה ומדינא דלתתא, ובגין כך אתרשים יו"ד דא בגויה הה"ד פינחס בן אלעזר וגו', יו"ד דא אצטריך דלא יעדי כלל מגו תפלה דיד דלא יעביד פרודא וכל חדוה דילה בהאי איהו יו"ד דדכורא איהו ולא נוקבא ובגין כך אתקריבת, בהדה ומאן דרחיק ליה מאתר דא רחיק הוא מעדונא דעלמא דאתי בדכורא איהו צדיק ואיהי צדק בלא יו"ד איהו איש ואיהי אשה בלא יו"ד ובגין כך חדוה דילה לאתקרבא בה ולאתעדנא בהדה ומאן דרחיק עדונא דא ירחקון ליה מעדונא דלעילא ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד ע"כ. הרי אמר ורשימי דיו"ד ברית קדישא עלה מלעילא וכן אמר יו"ד דדכורא איהו צדיק ואיהי צדק איהו איש ביו"ד ואיהי אשה בלא יו"ד, מכל זה נראה שצריך להיות היו"ד על הבית מלעיל. ובענין הכריכות שנוהגים לכרוך על הזרוע ו' או ז' וג' על אצבע שנקראת אמה שתי כריכות על קשר תחתון וכריכה אחת על קשר אמצעי נגד חכמה ובינה והעליון נגד הכתר ומחזיר הרצועה וכורכה על הזרוע לרמוז על הנהר היוצא מעדן:

3וקשרתם לאות על ידך. ד' מלות נגד ד' פרשיות וכן והיו לטוטפות בין עיניך כנגד ד' פרשיותיו, וקשרתם לאות על ידך ר"ת למפרע יעלו וס"ת למפרע כלתם, רמז שעולים ישראל על ידה וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. צוה הקב"ה לכתוב ב' פרשיות שמע והיה אם שמוע על המזוזה כדי שיהיה שמור מהימין שהוא נגד ואהבת ומהשמאל שהוא כנגד והיה אם שמוע ולזה היא בימין לכניסה שאין צריך כל כך שמירה, ובשמאל ליציאה שצריך יותר שמירה, וכן אמר הכתוב ה' ישמור צאתך ובואך, הזכיר היציאה קודם. ובזוהר רס"ו א"ר אבא כתיב ה' ישמור צאתך ובואך ישמור צאתך תינח אלא ובואך מאי קא מיירי דהא מאן דעאל לביתיה לא מסתפי, אלא האי בר נש דשוי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עילאה האי אתנטיר מכולא כד נפיק ההוא דמדורא לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא ועייל בפתחיה כד נפיק בר נש הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה, ואכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין ההוא רשימו קדישא דאתרשים בתרעיה, ולא די זה אלא דאתנטיר כמא דכתיב ה' ישמור צאתך ובואך, קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק, אמר קב"ה כמא מקטרגין זמינין לקבלייהו אשתדלו בפולחני ואנא אהא נטיר לכו לבר ואתון תהון זמינין בבתיכון מלגו וניימי בערסיכון ואנא אהא נטיר לכון סחרני ערסיכון, ות"ח בשעתא דאינון זינין בישין קרבין לפתחא דבר נש זקפן רישא ומסתכלן ברשימא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שד"י דמתעטר בעיטורי שמא דאשתלים על כלהו מני דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דבר נש, אמר ליה ר' יצחק אי הכי לרשום בר נש האי שמא דא בפתחא ולא יתיר אמאי כל פרשתא, אמר ליה שפיר הוא דהא שמא דא לא אתעטר אלא באינון אתוון כלהו רשימין ברשימא דמלכא, וכד אכתוב כל פרשתא כדון שמא דא מתעטר בעטרוי ונפיק מלכא בכל חילוי כדון דחלי מיניה וקא ערקין מקמיה, א"ר אלעזר כל דא בעי קב"ה לנטרא לישראל ואתקין שמא קדישא לעילא דאיהו אורייתא ואורייתא כולא שמא קדישא איהו מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמיה, ת"ח בעי בר נש בפתחא דביתא לרשמא שמא קדישא דאיהו מהימנותא דכלא דהא בכל אתר דשמא קדישא אשתכח זינין בישין לא משתכחי תמן ולא יכלי לקטרגא ליה לבר נש כמא דכתיב לא תאונה אליך רעה וגו', מזוזה אקרי אתר דפתחא דביתא שריא כגונא דלעילא אתר דפתחא דביתא עילאה שריא מזוזה אקרי דהוא תקונא דביתא ופתחא דביתא מההיא מזוזה ערקין מארי נמוסין מארי דדינין קמיה לא משתכחין וקבל דא לתתא כד בר נש אתקין מזוזה לפתחא דביתא דאיהו שמא קדישא רשים באתווי והא בר נש אתעטר בעטרוי דמאריה ולא קרבין לפתחא דביתיה זינין בישין ולא משתכחי תמן ע"כ. ומה שאמר מזוזה אקרי אתר דפתחא דביתא כגונא דא וכו', פי' מזוזה בגי' ה"ס שהוא שם הכנוי, והוא פתח האהל, וכמו שמאותו פתח ערקן מארי דדינין ולא משתכחי תמן, לקבל דא לתתא, וצריך שיכתוב שדי מבחוץ כנגד והיה שבפנים, והיה שהוא שם כ"ו שומרו מבפנים ושדי שומרו מבחוץ, ופיר' והיה שדי בצריך. זהו ובשעריך ב' שערים שער עליון ושער תחתון הגשמי, ולזה שני שמות שדי כ"ו בגימ' ש"ה. בשכמל"ו, ולזה לא קרבין לפתחא זינין בישין, מזוזת זז מות, וכן תמצא בפרשה זו יש י"ז פעמים ך' שעולה ש"ם. ויש י"ג ווי"ן בתחילת התיבה בגימ' הי"ה והו"ה ויהי"ה ב"ה. ויש בפרשה זו ששה פסוקים אחר עשרת הדברות, ויש בפרשת העגל אחר עשרת הדברות ששה פסוקים מתחילין בוא"ו לפי שחטאו בוא"ו שהוא בגי' אחד, זהו כי בשש משה שחטאו בשש. והששה פסוקים הם וירא העם כי בשש משה. ויאמר אליהם אהרן, ויתפרקו כל העם, ויקח מידם. וירא אהרן, וישכימו ממחרת. לזה כנגדם כתב משה פרשת היחוד אחר עשרת הדברות בששה פסוקים. פסוק שמע ישראל כנגד וירא העם כי בשש משה שחטאו בוא"ו שהוא אח"ד, לזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שיש בו ששה תיבות. וששה בברוך שם כבוד מלכותו, ולזה פסוק וירא מתחיל בוא"ו ומסיים בוא"ו לא ידענו מה היה לו. ופסוק שני ויאמר אליהם אהרן פרקו שפרקו לבן מאהבתו ית' נגד ואהבת, פסוק ג' ויתפרקו כל העם נגד פסוק והיו הדברים האלה על לבבך וגו' ולא יבאו לפרוק עולו מעליהם, פסוק רביעי ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויאמרו אלה אלהיך ישראל כנגד ושננתם לבניך, מקטנותם יהיה יחוד ה' שגור בפיהם כדי שלא יסיתם שום אדם כמו שהסיתו ישראל. פסוק חמישי וירא אהרן ויבן מזבח כנגד וקשרתם לאות על ידך שהוא קישור ושיעבוד לבו ונשמתו שדרה במוח להקב"ה, ויבן מהזבוח שנזבח על המזבח שהוא יצחק אבינו, פסוק וישכימו ממחרת וגו' ויקומו לצחק נגד וכתבתם על מזוזות ביתך, שתהא מזכרת אותם בצאתם ובבואם ולהכביד ראשם שלא יבאו לצחק: