שפתי כהן על התורה, דברים ח:ז

1כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, שמא תאמר במדבר היו ענני כבוד מוליכין אותם והם בתוך אוירן והבאר היה מעלה להם מיני דשאים שהיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו והיו מנענעים בהם שנאמר בנאות דשא ירביצני, ובא שלמה ואמר וריח שלמותיך כריח לבנון, א"כ היו בתוך אויר זך לזה אמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה באויר. ארץ נחלי מים, שמא תאמר במדבר היו להם מים טובים מן הבאר, לזה אמר ארץ נחלי מים, כמו שהבאר היתה הולכת לפניכם כן בא"י יש נחלים הולכים, שמא תאמר הנחלים הם פעמים עכורים לזה אמר עינות ותהומות שמימיהם צלולים והם מים חיים, שהבורות המכונסים נקראים מים מתים. עינות ותהומות, עינת ותהמת כתיב, רמז על מי השלוח שהיה משקה כל ירושלים. ועל מי גיחון שסתמם חזקיה מלך יהודה ולא הודו לו. שמא תאמר במדבר היו אוכלים המן ובו היו נזונין, לזה אמר ארץ חטה. שמא תאמר אלו הדברים צריכין טורח חרישה וזריעה וקצירה ויש בהן עשר מלאכות עד שיבא לכלל לחם, לזה אמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, אם תעשו רצונו של מקום תוציא לכם לחם חם אפוי כמו שאז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכו', וכבר כתבתי פרשת שלח לך בפסוק והיה באכלכם מלחם הארץ עיין שם. שמא תאמר במן היו טועמים טעם פירות, לזה אמר וגפן ותאנה ורמון וגו'. שמא תאמר שבמן טועמים הרבה דברים כל מה שהיו מתאוים, לזה כתיב לא תחסר כל בה. שמא תאמר במדבר לא היו לא אופין ולא מבשלים כי המן אפוי ומבושל ומה שאמר את אשר תאפו אפו הוא בתאוה לבד, ומה שאמר ובשלו בפרור ותרגום בקדרה וסתם קדרה היא של חרס וכשנכנסנו לארץ צריכין היו לכלי מתכות להשתמש בהן כגון אלפסים ומחבות וקערות וכפות, לזה אמר ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת ומהם אתה יכול לעשות כל כלים שתרצה. שמא תאמר אולי יזיק לנו המאכל לזה אמר ואכלת ושבעת אכול עד שתשבע, לא כמו שאז"ל סעודה דהנייך משוך ידך הימנה, פירוש שהיא מתוקה משוך ידך הימנה שלא ישבע פן יזיקו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות שיניח שליש ממאכלו, אבל כאן ואכלת ושבעת, לא אמר לשובע אלא ושבעת לפי שאוירה טוב כמ"ש, הארץ טובה ואוירה טוב והמים ג"כ טובים א"כ אפילו שתשבע אין בה שום היזק, לז"א ואכלת ושבעת בלא פחד, שאם לא כן ושבעת למה ודאי כשאדם אוכל שבע, לזה וברכת צריך שתודה לה' ית' על הארץ הטובה אשר נתן לך:

2עוד וברכת וגו', שמעתי שכל המברך על כל מה שאוכל ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת אין התולעים שולטים בגופו, לפי שהתולעים הם מהקללה שנאמר כי תאכלנו התועלת, והברכה היא הפך הקללה שנאמר להניח ברכה אל ביתך הוא הקבר, ברכה גימ' כר"ז שמכריזין שלא יגע בו שום נזק. עוד ברכה גי' זכר, לפי שמזכיר שמו ומברך על כל דבר ודבר שהיה אוכל ולא נהנה שום דבר בלא ברכה לזה מצילין אותו מדין התולעים, ועוד לפי שבשר גופו נתגדל ונתרבה ע"י ברכה אין הקללה שולטת במקום ברכה, וכן מצינו רמז לזה ואכלת ושבעת וברכת את, ס"ת ד' תוי"ן גימ' ברכת נהנים להציל מדין תולעים עהמוה"כ:

3עוד ואכלת ושבעת על פירות הארץ שהיו שמנים והיו משביעים כמו הלחם כדאיתא בברכות פרק כיצד מברכין דר' יוחנן כד הוה אכיל מפירות גינוסר לא הוה אכל מזונא, לפי שהיו שמנים שנאמר מאשר שמנה לחמו, לזה רבן גמליאל היה סובר שיברכו עליהן ברכת המזון. ועוד ארץ אשר לא במסכנות וגו', יאמר שאם אכל פת חריבה אינו מוטעם שאין לו במה ללפת בו את הפת, אלא שהלחם של ארץ ישראל הוא כל כך מוטעם ויפה שאין צורך לו שיאכל עמו לפתן, ולזה נמנית החטה עם הפירות לומר שבעודה חטה היא מתוקה כפירות כ"ש כשנעשית לחם. עוד לפי שהחטה אינה מסורה ביד שום שר אלא ביד הקב"ה כמו שאמר בזוהר לא במסכנות, שהוא תחת השרים שהם במסכנות שאין להם שום דבר מעצמן אלא מהקב"ה מה שנותן להם:

4ואפשר עוד לומר שאלו השבעה מינין הם מושפעים משבע עליונות, ולזה תמצא שזכר ארץ ז"פ, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה, ארץ זית שמן, ארץ אשר לא במסכנות, ארץ אשר אבניה ברזל, וברכת את ה' אלהיך על הארץ, הרי ז"פ ארץ נאמר באלו השבעה מינין, לפי שהם מושפעים מז' ארצות, ואיני יכול לכוון לכל אחד ואחד והמעיין יבין. והתחיל כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וחתם על הארץ הטובה, ועל זה אמר דוד המע"ה אתהלך לפני ה' בארצות החיים: