שפתי כהן על התורה, שמות יב:ב

1החדש הזה לכם ראש גו', לא חדשתי עולמי אלא בשבילכם שנאמר בראשית בשביל ישראל סבא שנקרא ראשית שנאמר קודש ישראל לה' ראשית וכו'. ראש חדשים, התורה שהיא ראש לכל חדושים שבעולם שקדמה אלפים שנה לחדוש העולם, ואמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנתנה לישראל היא לכם. ד"א אמר החדש הזה לכם, זה משה שנאמר כי זה משה האיש לא בא אלא לגאלכם לכם, וכן החדש הזה לכם, ס"ת משה, ור"ת מ', שעמד מ' יום בהר, לכה בשבילכם כדי להוריד לכם התורה, ראש חדשים שהוא גואל ראשון, הוא גם כן לכם, משיח שנאמר בו ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן, גם כן משה עמו שנאמר מ"ה שהי"ה הו"א שיהיה ר"ת משה, וכן עד כי יבא שיל"ה גימ' משה, וכן הנם ס"ת משה אהרן מרים, שיבאו בגאולה אחרונה כמו שהיו בגאולה ראשונה. לחדשי, כל החדושים שעתיד לחדש עולמו ולעשותכם בריה חדשה שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן וגו'. לחדשי השנה, כל החדושים והשנוים הכל בשבילכם, לכ"ם מל"ך, הוא לכם לחדשי, גימ' מלך המשיח ע"ה. ואמר שני פעמים לכם לרמוז לגואל ראשון ולגואל אחרון, שגואל ראשון נקרא מלך שנאמר ויהי בישורון מלך, לחדשי השנה, גימ' תשבי, רמז גם כן למבשר שהוא אליהו התשבי. ותמצא בפסוק זה י' מלות כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם, לרמוז שלא חדש הקב"ה העולם אלא בשביל ישראל סבא, וכן תחלתו ה' וסופו ה' לרמוז על י' הדברות שניתנו בשני לוחות ובכל אחד חמש, וכל זה נאמר למשה ולאהרן שיאמרו ליחידי הדור, ולא יאמרו אותם להמון העם כדי שלא יאמרו שיש עוד גלות אחר וגואל אחר ודיה לצרה בשעתה, ולזה לא אמר דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' החדש הזה, ואגב גררא רמז להם למשה ולאהרן שלהם הדבור ושעתידין להתחדש ולבא עם מלך המשיח, ולזה אחר שאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה רמז להם כן, לפי שעל ידם נגאלו ישראל ונכנסו תחת כנפי השכינה וקבלו התורה, וע"י פסקה זוהמת הנחש ונהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלהים, כי לזה היתה כוונת הבריאה, אם כן מן הדין ומן הראוי שיהיו גם כן בגאולה אחרונה, שאלמלא ראשונה לא באה אחרונה:

2ועוד החדש הזה לכם ראש חדשים. ראש לב' חדשים הבאים אחריו שהם אייר וסיון, לקבלת התורה, שנתחדשו בחדש הג' ונעשו בריה חדשה, ראשון הוא לכם לחדשי, לשאר חדשים:

3ובמדרש פסיקתא רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, א"ר סימון חשבונותיך אלינו שכל אלפים ותמ"ח שנים עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומקדש את השנים ומחדש חדשים, וכיון שיצאו ישראל ממצרים מסרו למשה שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, מהו לאמר אמר מכאן ואילך הרי הם מסורים לכם הה"ד החדש הזה לכם ע"כ. הרי שכל תכלית הבריאה והמחשבה והחשבונות הם עלינו:

4עוד החדש הזה לכם. שישראל מונין ללבנה שהן עתידין להתחדש כמותה. וכן במדרש עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ברמז הודיעם שאין המלכות בא להם עד שלשים דור, חדש שלשים יום ומלכות שלכם שלשים דור, ותחלתם מאברהם שהתחיל להאיר שנאמר מי העיר ממזרח קרי ביה מי האיר ממזרח וכו':

5עוד החדש חדשים חדשי. ג' חדש, רמז על חדש השלישי שעתידים להתחדש בקבלת התורה, כמו שאז"ל החרשים נעשו פקחים שנאמר ונשמע, סומים ראו שנאמר ויראו את אלהי ישראל, פסחים קמו שנאמר ויתיצבו, ומתו והוריד טל של תחית המתים וחיו ונעשו בריה חדשה, החדש, חדשה, ותמצא ה"ס יום מניסן עד סיון ששה בו, וכן כשתסיר ה' מהחדש ים מחדשים י' מחדשי גימ' ה"ס, כי היא הוציאה אותם ממצרים שנאמר אני ולא מלאך, בכח הבינה, שנאמר וחמשים עלו בני ישראל ה, וביום חמשים קבלו התורה בב' לוחות ה' בכל לוח הם ה' ה' ה"ס, ובינה, התורה ה' בראש וה' בסוף תור באמצע והיינו וקול התור נשמע בארצנו והבן, וסימן אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה:

6עוד במדרש. השנה אמר ר' לוי כל מעשיהם של ישראל משונים מאומות עכו"ם בחרישתן ובזריעתן ובקצירתן ובעימורן ובדישתן ובגרניהם וביקביהם ובמנינם ובחשבונם, בחרישתן לא תחרוש בשור ובחמור, בזריעתן לא תזרע כרמך כלאים, בקצירתן ולקט קצירך לא תלקט, ובעימורן ושכחת עומר בשדה, ובדישתן לא תחסום שור בדישו, בגרניהם וביקביהם הענק תעניק לו מגרנך ומיקבך, במנינן ובחשבונן שאה"ע מונין לחמה וישראל ללבנה, החדש הזה לכם ע"כ, והבן שכלל כאן ט"ו דברים והעשירי קודם אינו ברשותן והבן:

7עוד במדרש החדש הזה לכם, א"ל חדשו מעשיכם ותהיו ראש ואם לאו נבוכדנצר שנקרא ראש שנאמר אנת הוא רישא דדהבא יתגרה בכם, חדשים אם חדשתם מעשיכם תזכו לבית שני, חדשים בי"ת שני גימ', ואם לאו ראשון, הרי עשו מתגרה בכם שנקרא ראשון שנאמר ויצא הראשון, ואם תחדשו מעשיכם יבא ראשון ויפרע מראשון:

8עוד החדש הזה לכם. אמר לכם כלומר שיפנו יביטו ללבנה שימי תוספתה היא בלילה, לומר שאין לה מזה העולם שום הנאה כמו הלילה שאין בה שום הנאה, כי אם השינה שהיא אחד מששים במיתה, וימי חסרונה היא לוקחת קצת מן היום לומר שאם האדם לוקח הנאות מזה העולם הוא בחסרון כי זה העולם הוא לעשו, שכן היה התנאי מן הבטן שעולם הבא הוא ליעקב וזה העולם הוא לעשו, ואין ליעקב כי אם קצת אחיזה כדי לקיים המצות כדי שיזכה בהם לעולם הבא, זהו וידו אוחזת בעקב בשביל העקב שהוא הסוף. ולזה אמר ויעקב נסע סכותה, לומר שיהיה צופה ומביט לסופו שהוא העוה"ב. ולזה תקן תפלת ערבית לומר שיהיה מגמת פניו הערבת שמשו ויתקן עצמו: