שפתי כהן על התורה, שמות יג:כא

1וה' הולך לפניהם יומם. לא אמר יום אלא יומם, לומר שהיום הוא שלהם לפי שלא נברא היום אלא לישראל סבא כמו שאז"ל בראשית בשביל ישראל סבא שנקרא ראשית:

2לנחותם הדרך. לנחתם כתיב לנחת להם הדרך שתהא נחה להם, כמו שאז"ל שהיה מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך, כי הם לא היו הולכים כי היו נתונים בתוך ענני כבוד כמו שאמר רבי עקיבא סכתה הם ענני כבוד שהיו נתונים בתוכם כי ו' עננים היו ד' מד' רוחות ואחד מלמעלה ואחד למטה כאדם שהוא נתון בספינה, ואמר שהיה הולך לפניהם, א"כ על זה הדרך עמוד הענן היה הולך ביום ובלילה, כי היו הולכים בלילה וביום והיה צורך בעמוד הענן לתקן להם הדרך, ולזה סמך ואמר לנחותם הדרך ולילה, כי היל"ל ובעמוד אש לילה, אלא סמך לילה למה שאמרתי, וביום היה נראה ובלילה נכסה מהם. ללכת יומם ולילה לא שהיו הולכים ביום ובלילה זה א"א, כי נבראת הלילה כדי שינוח האדם מעמלו של יום ואם היה הכל יום א"א להתקיים בני אדם בזה העולם אלא בעולם הבא שאין להם גוף הוא יום בלא לילה, אבל בזה העולם שהם מלובשים בגוף הלילה היא להם למנוחה, א"כ איך אמר ללכת יומם ולילה, אלא אמר ללכת לא שילכו ממש אלא ללכת שהיו מוליכים אותם כמו אדם שיושב בספינה ומוליכתו ביום ובלילה. ורבותינו ז"ל במדרש הרגישו זה ואמרו ללכת יומם ולילה, ללכת לקבל התורה שכתוב בה והגית בו יומם ולילה, והיה צורך לישראל להודיעם אימתי יום ואימתי לילה כדי להתעסק ביום בתורה שבכתב ובלילה בתורה שבעל פה, זהו יומם יום מ', שנתנה תורה, יומ"ם מים ו', מים תורה שבכתב, ו' ששה סדרי משנה:

3ובזוהר אמר ת"ח וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן דא אברהם, ולילה בעמוד אש דא יצחק, ויעקב אן הוא, במלה קדמאה אתמר ותמן שרי כמה דכתיב וה' הולך לפניהם יומם ולילה הוה נהיר בסטרא דא ובדא, א"ר יצחק היינו דתנינא שכינתא באבהתא נטלא, הולך לפניהם יומם דא אברהם, בעמוד ענן דא יצחק, לנחותם הדרך דא יעקב, דכתיב ויעקב הלך לדרכו, ולילה בעמוד אש דא דוד מלכא, וכלהו רתיכין עילאין למהך ישראל בשלימותא דכולא, ללכת יומם ולילה וכי אמאי הוו אזלי יומם ולילה יהכון ביממא ולא יהכון בליליא כבני נשא דטרקין כיון דקב"ה נטיר לון, אלא לאשתכחא בהו שלימותא דכולא דלית שלימו אלא יומם ולילה:

4וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל. לא אמר ביום ובלילה אלא יומם ולילה להורות כי יומם ולילה הולכים עמהם, ועל זה נשתבחו ישראל שאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר, אחר ב' מדות שאהבום שהן כלולות זו בזו, והענין הגדול הזה שהיה לישראל בו כבוד ותפארת בלכתם ביום ובלילה על הכוונה העליונה הזאת העצומה והנפלאה. עוד היה סבה לפרעה ולכל מצרים מבעל הסבות ית' שיחשבו המצריים על ישראל שהם בורחים כיון שהם הולכים ביום ובלילה ואז יתחזק לבם וירדפו אחריהם על הים כדי שיטבעו שם וברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות לאבד מורדיו ולהציל ידידיו עכ"ל: