שפתי כהן על התורה, שמות יד:יז

1ואני הנני מחזק את לב מצרים. ופרעה לא נזכר עוד כי לא אמר וחזקתי את לב פרעה כמו שאמר, אלא את לב מצרים, וידעו מצרים, וירדפו מצרים, ויאמר מצרים, וישובו המים על מצרים, ומצרים נסים לקראתו, וינער ה' את מצרים, וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים וגו', ופרעה לא נזכר, כמו שאמר הזוהר על פסוק ויסר את אופן מרכבותיו, כי היל"ל את אופני מרכבותיו, כי אופן אחד א"א להוליך, ובזוהר ז"ל (מ"ח:) כמה רתיכין הוו דהוו נטלין כל חד סמיך גלגלא דאתפקדא עלייהו כיון דאתעבר האי משולטנותא דיליה כלהו רתיכין אתעברו משולטנותא דילהון דכתיב ועל פרעה על הבוטחים בו, ובההוא זמנא שולטנות דמצרים שליטו על כל שאר עמין כיון דאתבר חילא דמצרים אתבר חילא דשאר עמין מנלן דכתיב אז נבהלו אלופי אדום וכתיב שמעו עמים ירגזון, בגין דכולא הוו אחידן בפולחנא דמצרים ואחידן במצרים לסיועא דילהון. ובההוא זמנא כלהו בעאן לסיועא דמצרים לאתתקפא ועל דא כיון דשמעו גבורן דעבד קב"ה במצרים רפו ידיהון ולא יכילו למיקם ואזדעזעו משולטנתהון ודא כד אתבר חילא דילהון די לעילא אתבר חילא דכל אינון דאחידן ביה כיון דאתבר חילא דכלהו כל הני דלתתא אתברו בגין האי חילא דאתבר בקדמיתא ובגין כך ויסר את אופן מרכבותיו כתיב ע"כ. הרי נראה שמה שאמר ואני הנני מחזק את לב מצרים אינו על מצרים ממש אלא על שאר האומות וקרא אותם מצרים לפי שכולם היו תחת מלכותם, א"כ פירוש הפסוק הוא, ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם לא לאבדם אלא כדי שאכבדה בפרעה ובכל חילו, לא אמר ואכבדה במצרים ובכל חילם אלא בפרעה ובכל חילו אכבד בפניהם, פרעה וחילו יאבדו, ואני אכבד בפני שאר האומות ותהיה אימתי מוטלת עליהם, ולזה אחר שאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו חזר ואמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו, לומר שמה שאמר הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם לא לאבדם אלא כדי שידעו כי אני ה' כי המלכות היא שלי לא למצרים, ולזה פסוק וידעו לא אמר בו וכל חילו כי חילו שבאו בסייעתו שהם שאר האומות לא אבדו אלא שבאו אחריהם כדי להודיעם גבורותיו, כי לפרעה ולפרשיו מה תועלת בהודיעו להם מאחר שהם הולכים לאבדון, לזה וירדפו מצרים אחריהם כל סוס, כמו וכל סוס, כדי להודיעם ולהראותם נפלאותיו וגבורותיו מאחר שהם לא יאבדו למען יספרו בגוים את כבודו וישיחו בכל נפלאותיו, ולזה ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים ולא עמנו. ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו, לא להטביעם אלא להראותם נפלאותיו:

2וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים. שכל מקום שהיו נסים היו רואים הים לקראתם. וינער ה' את מצרים בתוך הים, לא אמר לתוך הים אלא בתוך הים, שבעודם בתוכו היה מנענעם ממקום למקום כדי להודיעם כבודו וגדלו כמו שאמר וידעו מצרים כי אני ה':

3וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים, לא של מצרים אלא לכל חיל פרעה, ורש"י ז"ל הרגיש הלמ"ד דלכל חיל פרעה וגו' דהיל"ל כל חיל, ואמר כן דרך המקרא לכתוב למ"ד יתירה כמו לכל כליו תעשה נחשת, לכל כלי המשכן לכל עבודתו, ולפי מה שאמרנו אינה יתירה אבל הבדיל לומר שלא כסו המים אלא לכל חיל פרעה, ואפשר שלזה תקנו ז"ל הבאים בריש דפא, לומר שלא אבדו אלא שהם באים בים שבאו ויצאו בצער גדול, ולא נשאר בהם היל"ל לא נשאר מהם, כל זה יורה מה שאמרנו שלא אבדו אלא פרעה וחילו, וכה"א מרכבות פרעה וחילו ירה בים, ולזה אמר ולא נשאר בהם, כלו' לא נשארו כמו שהיו תחת מלכותם, זהו ולא נשאר בהם כמו שהיו אלא באו אחריהם ע"י צער, אבל בני ישראל הלכו ביבשה בלא שום צער כמהלך בביתו. והמים להם חומה שהיו רואין כמו בנין חומה והם נתונים בתוכה כדי שלא יפחדו שלא יטבעו במים לכך לא ראו מים כלל אלא דרך סלולה לפניהם וחומה בנויה מימינם ומשמאלם: