שפתי כהן על התורה, שמות טז:כא

1וחם השמש כד"א וחם הוא אבי כנען לזה כיון בעל המסורה שאמר וחם ג' במקרא וחם הוא אבי כנען, וחם השמש ונמס, וחם לאדוני המלך, פירוש וחם גזר אדוני שימס לפי ששלטה עליו העין. ויש מי שפירש המסרה כמ"ש ז"ל על המן והמן כזרע גד שהיה מגיד ענינים נעלמים, אז"ל כשהיה בורח עבד זה אומר אתה מכרתו וזה אומר ממני ברח היה המן מגיד להם, אם היה העומר בבית רבו הראשון בידוע שהוא ברח ואם נמצא בבית שני בידוע שהוא מכרו, וכן האשה שמרדה על בעלה והלכה לבית אביה היא אומרת הוא סרח עלי והוא אומר היא סרחה עלי רואין בעומרה, אם בבית אביה הוא סרח עליה ואם הוא בבית בעלה היא סרחה עליו, זהו וחם השמש שהוא המן וחם הוא אבי כנען, שחם היה מגיד על חם ועל וחם לאדוני שהוא האשה, וזהו לאשר באהלו תקחו מאחר שאמר לקטו ממנו איש לפי אכלו מספר נפשותיכם למה חזר ואמר לאשר באהלו, אלא בא לומר שאם בא להם העבד או האשה שהם חוץ ממספר ובאו לאהליהם אם היא ביאה אמתית כגון שמכרו לו או האשה שסרח עליה בעלה תקחו גם העומר שלהם תקחו חוץ ממספר נפשותיכם. ומ"ן במספר אחורים נ"ס שכמה נסים ונפלאות היו בו:

2עוד וחם השמש. כבר כתבתי בפ' בראשית שכוונת אדה"ר באכילתו מן העץ הוא כדי שלא יעשו אלהות בראותם שהם מתים, ונאמר לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב שכל מה שצומח מן העפר חוזר לעפר דרך נקבים, כל זה כדי שידעו שהם נבראים והמן היה נבלע באיברים והיו באים לכלל טעות לומר שהם אלהות לזה וחם השמש ונמס, כי בראותם שאינן יכולין להיותו קרוש בידם והשמש תמיסנו ואם יותירוהו למחר יבאש וירם תולעים בזה ידעו פחיתותם ולא יצאו לטעות:

3ועוד וילקטו אותו בבקר. אותם שהם מזרע אברהם שנאמר בו וישכם אברהם בבקר היו לוקטים אותו ממש אבל ערב רב שהם מזרעו של חם לא היו לוקטים אלא התמצית, זהו וחם השמש ונמס, לומר כמו שהשמש עתיד להמס אותם, שנאמר הנה יום ה' בא בוער כתנור, ואומר להבה תלהט רשעים, ואז"ל עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתקה כו' כן מזונם שהיו לוקטים מן המן היה נמס:

4ובמדרש צא וראה כיצד המן היה יורד לישראל, יוצא רוח צפונית ומכבדת המדבר, יורד מטר ומכבש הארץ, והטל עולה והרוח מנשבת בו ועושה אותו כמין שולחנות זהב והמן היה יורד עליהם ומהם היו נוטלים ישראל, ואמרו אם כן זימן להם הקב"ה למכעיסיו עאכ"ו ישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, זהו פירוש ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, פירוש מזומן, כמו וימן להם המלך, כלומר אם זה למכעיסיו, להולכים בדרכיו ודאי עין לא ראתה, זהו כי לא ידעו מה הוא, מה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ויאמר משה הוא הלחם אשר נתן לכם, בדין בהכרח נתן לכם, שאם הייתם ראויים זכיתם יותר מזו כמ"ש אם למכעיסיו כך עאכ"ו לצדיקים וכו' וזהו שאמר לכם, לכם אבל לא לצדיקים, לאכל"ה גימ' פ"ו, אלהי"ם, בדין ובהכרח. עוד לאכל"ה במלואה כזה למ"ד אל"ף כ"ף למ"ד ה"א בגימ' שס"ה, וכן מאכ"ל רוחנ"י בגימ' שס"ה, לומר שבכל יום ויום מהשנה שהם שס"ה ימים צריך להאכיל לנשמה מאכל רוחני כמו שמאכיל לגוף מאכל גשמי, זהו אומרו הוא הלחם, זהו מאכל גשמי אשר נתן ה' לכם לאכלה, הוא מאכל רוחני ובהכרח, וזהו על דרך שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, יאמר רבוי עצום הטוב הצפון לצדיקים, ואם הוא צפון איך ידעת אם הוא רב או מעט, לזה אמר נגד בני אדם, כי זה כנוי לרשעים כמ"ש על דור הפלגה אשר בנו בני האדם, אמר בזוהר בנוי דאדם קדמאה דמרד במאריה וגרם מותא לכל בני עלמא. א"כ יאמר ממה שאנו רואים נגד עינינו שאתה נותן לרשעים בעולם הזה משם אנו יודעים שרב טוב מזומן לצדיקים בעולם הבא: