שפתי כהן על התורה, שמות יז:ו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 17:6
Open in the reader →1והכית בצור. אמר בזוהר מאן מחי לשמיה, אלא אמר והכית בצור לא אמר והכית את הצור כמו שאמר ויך את הסלע, או יאמר והכית על הצור, אלא בצור פירוש בכח הצור. ויצאו ממנו מים לא אמר כמו שאמר בסלע ונתן מימיו, זה יובן מהזוהר א"ר אבא מים בכל מקום הא ידיעא וקב"ה בהאי צור אתער לארקא מיא דהא לא אתחזי אלא מגדולה דא הוא את וניסא דקב"ה, וע"ד שבח דוד ואמר ההפכי הצור אגם מים, ומשמע ההפכי דהא לאו אורחוי דצור בכך, ועל דא בצור עילאה אפיק מיא מאתר דלתתא, ומה שמיה דלתתא סלע דכתיב והוצאת להם מים מן הסלע, במא אפיק האי סלע מיא בחילא דצור דלעילא. כל זה שרפו ידיהם מהמים האמתיים שהיא התורה ובקשו מים גופנים, לזה נתעורר הנחש ובא, שנאמר ויבא עמלק, מאין בא אלא לפי שיניקתו של נחש הוא מן הפחד, כמו שאמרנו שהוא צור, וכשחזר הדין לרחמים שהביא ממנו המים משם בא לקטרג עליהם, כמו שאמר הזוהר דהא לא אתחזי אלא מגדולה, לזה ויבא שבא כנגד מדת הרחמים ומצא לו מקום להלחם. ובזוהר א"ר אליעזר ת"ח אע"ג דהצור תמים פעלו דעבד עמהון חסד ואפיק לון מיא לא שביק דידיה דהא כתיב ויבא עמלק, אם כן פירוש הפסוק הוא הצור אע"פ שראית שנהפך צור שהוא דין לרחמים זהו הצור, עם כל זה תמים פעלו שנתן מקום לדין, שכבר כתיב לא תחסום שור בדישו וגו', כי כל דרכיו משפט דא ויבא עמלק מברכתו של אבי אביו בא שבירכו אבי אביו, שאמר לו והיה כאשר תריד ופרקת עולו, וכאשר רפו ידיהם מהתורה בא עמל"ק נוטריקון ע"ת מצ"א לחו"ל קטרוג"ו, ובא שמיום שיצאו ישראל ממצרים היה ממתין אימתי תבא עת זו, כי מי עצי פרעה היה וכשראה שלא נתקיימה עצתו אמר אין לי אלא להמתין עד שתתקיים ברכתו של אבי אבא, ולפי שמצא מקום לבא עליהם בדין, כמו שאמר ויש לו יניקה ואחיזה בפחד במקום שאין לו ביטול, כי לזה אמר ויחלוש החלישם לבד, לפי שאיתן מושבו ואי אפשר לבטלו עד שיבא מלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון, וכ"ש שבא עליהם בדין, כמו שאמר בזוהר ז"ל ויבא עמלק מגזרת דינא קשיא קא אתיא קרבא דא וקרבא דא אשתכח לעילא ותתא ולית לך מלה באורייתא דלא אית בה רזין עילאין דחכמתא דמתקשרין בשמא קדישא כביכו"ל אמר הקב"ה כד ישראל זכאין אינון לתתא אתגבר חילא דילי על כולא וכד לא אשתכחו זכאין כביכול מתישין חילא דלעילא ואתגבר חילא דדינא קשיא. ת"ח בשעתא דחבו ישראל לתתא מה כתיב ויבא עמלק אתא לקטרגא דינא ברחמי וכולא אשתכח לעילא ותתא ברפידים דרפו ידיהון מאורייתא, א"ר שמעון לעילא ותתא קטרוגא הוה, לעילא כד"א, לתתא בקב"ה הוה דהוה נסבי לגברי וגזרי לון ערלתא דרשימא קדישא וארמי לון לעילא ואמרי טול מה דאתרעית, ועל דא קטרוגא דקב"ה הוה כולא, א"ר שמעון וכי קלה היא בעיניך קרבא דא דעמלק ת"ח מן יומא דאתברי עלמא עד ההוא זמנא, ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפילו ביומוי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותיה לאו בגין חייליה תקיפין וסגיאין אלא בגין דבכל סטרא קטרוגא דקב"ה הוה: