שפתי כהן על התורה, שמות יז:ט

1ויאמר משה אל יהושע, אמאי אל יהושע ולא לאחרא והא בההוא זמנא רביר הוה דכתיב ב"נ ויהושע נער וכמה הוו בישראל תקיפין מניה, אלא משה בחכמתא אסתכל וידע מה חמא, חמא לסמאל דהוה נחית לסייעא ליה לעמלק לתתא, וכן עמלק ע"ה בגימ' עם סמאל. אמר משה ודאי קרבא הכי אתחזי, יהושע בההוא זמנא בדרגא עילאה אשתכח, אי תימא דשכינתא אשתכח בההוא זמנא לאו הכי דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת ואשתכח יהושע דאתאחד לתתא מיניה, ובמה, א"ר שמעון בההוא אתר דאתקרי נער כד חמא לסמאל נחית לסייעא לעמלק, אמר משה ודאי האי נער קאים לקבליה וישלוט עליה לנצחא ליה, מיד אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק דילך היא האי קרבא דלתתא ואנא אזדרז לקרבא דלעילא. א"ר שמעון בשעתא דנפק יהושע נער אתער נער דלעילא ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין דאתקנית ליה אמיה לקרבא דא לנקמא נקמה דברית הוא אתא לאגחא קרבא בחרב וחרב אתער לקבליה דכתיב חרב נוקמת נקם ברית, ברית דההוא רשימו קדישא דהוה גזיר ודא הוא רזא דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, על פומא דההוא חרב נוקמת נקם ברית ולא לפום רומחין ולא בזיינין אחרנין. ומשה אתתקן לקרבא דלעילא, וידי משה כבדים ממש, יקירין קדישין לא אסתאבו לעלמין, יקירין דאתחזו לאגחא בהו קרבא דלעילא. הרי ידעת סוד מאיזה מקום בא, ולמה על ידי יהושע ולא ע"י אחר, ולמה בחרב ולא בדבר אחר, ומה פירוש לפי חרב וכי החרב יש לה פה לדבר. ועל מה שאמר ויחלוש ולא אמר ויהרוג, אמר בזוהר ז"ל אמר רבי יוסי עמלק עמין אחרנין אייתי עמיה וכלהו דחילו לקרבא בהו בישראל בר איהו ועמיה. ובג"כ יהושע הוה חולש עלייהו כמטיל גורלות לדעת מי הם מאנשי עמלק להורגם. עוד ויחלש מלשון לחש שהיה לוחש לדעת מי הוא, שהלבישם כולם מלבוש אחד כדי שלא יוכר ויהרג הוא לבד, ולחש עליו ה' כדי להרגו לבדו, להודיע לכל שלא הועיל בתחבולותיו, ר' יוסא אומר ויחלוש דתבר חילא דילהון לעילא, לפי שאין לו ביטול כי יש לו צורך במרכבה כי הוא אחד מע' שרים. וכן במדרש שבא ממקום עליון ז"ל. רבי יהושע אומר כשבא עמלק להרחיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע רשע זה בא לאבד בניך מתחת כנפיך ספר תורה שנתת לנו מי יקרא בו:

2עוד נוכל לומר לפי הפשט, למה היתה מלחמה זו ע"י יהושע לפי שהוא היה ראשית גוים שנלחמו בישראל ואחר שיצאו ממצרים היו כל האומות יראים להתגרות בהם והוא קררם שנאמר אשר קרך שהפשירם מרתיחתן, אמר משה לתקון זה לחמם מה שקרר יבא הנער וילחם בו ובעמו, ובזה יאמרו כל האומות אם מלחמת התלמיד כך על אחת כמה וכמה מלחמת הרב, ובזה תהיה אימתן של ישראל יותר. ויהי ידיו אמונה, פירוש ידיו של משה שלא עשו זה המלחמה הם באמונה, עד בא השמש שהוא הקב"ה שנאמר כי שמש ומגן ה' עד שיבא הוא וילחם, שנאמר ויצא ה' ונלחם ביום ההוא וגו' ויקויים מה שהיה הוא שיהיה, כמו שנלחם עם פרעה ועם סיחון ועוג כן ילחם עם זרעו של עמלק, זהו ידיו אמונה. ויאמר ה' כתב זאת זכרון. אמר הקב"ה למשה משה מלחמה אחרת היא עתידה לצאת מזרעו של עמלק שהוא המן, אבל משום דדיה לצרה בשעתה, וגם כדי שלא יתרשלו מלצעוק ומלצום ממה שעתידין ליהנות מסעודתו של אחשורוש הם צריכין לצום ג' ימים וג' לילות ולבכות ולצעוק ולדאוג, חלף השמחה ששמחו באותה סעודה, ואם ידעו שהיא עתידה להיות יתרשלו ולא יצעקו ולא יצומו, לזאת כתוב אותה זכרון, פירוש ברמז כמו שאמרו ז"ל המן העץ, או כ"ס י"ה גימ' המן, לכך שים באזני יהושע לחוש אותה באזניו לא לאחר, שלא יבטיח לבניו שלא יפחדו כשיראו המן בא נגדם. אבל יהושע אין לו בנים לכך שים באזניו שעתידה להיות מלחמה אחרת מזרעו של עמלק שהוא המן הרשע, ומאחר שנכתבה יחלש כחו מעתה, שנאמר כי מחה אמחה את זכר זה המן, וכן אמר במכילתא א"ר יהושע לא בא המן אלא זכר לדורות שנאמר וימי הפורים לא יעברו, ומאחר שנכתב אמחה את זכר כבר נמחה. ומה שאמר מתחת השמים כבר ידעת כי כל אחד מהמדות נקראת שמים בערך מה שלמטה ממנה, ולפי שיניקתו של עמלק מהפחד שהוא נקרא שמים אמר על זה שימחה שמו ולא יהיה לו שום אחיזה באילן כלל, לפי שאז לא יהיה דין והוא אין לו אחיזה אלא בדין ויהיה הכל רחמים ובלע המות לנצח. מח"ה אמח"ה גימ' זה המן, ולמה מחה אמחה, אלא ראה הקב"ה שעתיד המן להשטין הבנים שהוא פרי גופם שהם הבנים, שנאמר וחשמיד פריו ממעל. להרוג כפשוטו ולאבד אחר שנהרגו מה יאבד, אלא רצה הרשע לאבד שם ישראל ולא יהיה שם יהודי, ושם יהוד"י ע"ה ל"ו, ול"ו כ"ו ועשר, כ"ו שם ההוי"ה ועשר י' דברות, לזה אמר מחה אמחה ב' פעמים. יהודי כשתכניס היו"ד תחת הדל"ת הוא שם הוי"ה. זהו כי שם ה' נקרא עליך, ולמה הפרי תחלה כמו שאמר במדרש שפגע מרדכי בג' תינוקות אמר להם כל אחד יאמר לי פסוק, פתח האחד ואמר לא תירא מפחד פתאום כו', פתח הב' ואמר עוצו עצה ותופר כו', פתח הג' ואמר וגם עד זקנה אני הוא גו', מיד צחק מרדכי, אמר לו המן מה אמרו לך תינוקות הללו וצחקת אמר לו בשרוני בשורות טובות מיד כעס המן ואמר איני שולח יד תחלה אלא בתינוקות אלו. ועוד שהם עומדים בהבל פיהם, ובהשמדת תינוקות של בית רבן יאבדו ח"ו: