שפתי כהן על התורה, שמות יח:טו

1עוד כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, מה תשובה זאת למה שאמר מדוע אתה יושב לבדך והוא ג"כ אמר לו וכל העם נצב עליך, ועוד אמר כי יהיה להם דבר בא אלי, הוא אמר שהם באים לדרוש אלהים איך אמר בא אלי, ולמה בא אלי באים מבעי ליה. אלא משה הבין כוונתו מה שאמר מדוע אתה יושב לבד שצריך להושיב דיינים כי הוא לבדו אינו יכול כמו שאמר נבול תבול, לזה אמר לו משה שני דברים אני עושה, אחד שבאים אלי לדרוש אלהים וזה א"א לדיין אחר שאני מודיעם חוקי האלהים, ואחד שאני דן בין אדם לחבירו, וא"ת שיש בזה לי טורח אין בזה שום טורח כי יהיה להם דבר בא אלי, כמו שאמרו ז"ל שהדבור בעצמו היה בא ואומר פלוני זכאי ופלוני חייב ואין בזה שום טורח, וכולם חשובים כאיש אחד לזה אמר בא אלי, ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה, מה שהדבור עושה שבא אליך ואומר לך פלוני זכאי ופלוני חייב זה טוב כדי לזרזך וללמדך, אבל מה שאתה עושה שאתה יושב לבדך לא טוב, כי אפילו שיאמר לך פלוני זכאי ופלוני חייב מכל מקום צריך לשמוע טענותיהם והם ישמעו טענותיך מהיכן דנתם, אם כן שתי טרחות יש לך בזה, אחת בשמיעת הטענות, ואחת שאתה מעכב דין האחרים שצריכים להמתין עד שתפסוק זה הדין ואח"כ יבאו הם זהו נבול תבול, ב' טרחות גם אתה גם העם, עתה שמע בקולי ויהי אלהים עמך, אם יחרה לך לפי שעתה הדבור בא לך ואם תשים דיינים לא יבא לך, אל תפחד מזה כי על כל פנים הם צריכים לך לדבר הקשה. אבל מה שאיעצך הוא שאתה תהיה מול האלהים שהם הדיינים שתהיה יושב למולם, כי בראותם רבם יהיה להם זכירה מהסתכלותם בך ויהיה להם מורה, והבאת את הדברים אל האלהים, לדיינים בדברים שהם בין אדם לחבירו, אבל על מה שאמרת שאתה מודיעם חוקי האלהים זה ודאי צריך אתה להודיעם. ורבינו בחיי כתב שאמר אלהים שהמשפט לאלהים הוא, אמר שג' דברים הם באים, לדרוש ה', וכי יהיה להם דבר באים ושפטתי, והודעתי ג"כ אני מודיעם ומלמדם חוקי האלהים, ואמר המשפט קודם, שאמר ושפטתי ואח"כ והודעתי, מכאן נתאמת מה שאמרו ז"ל במסכת ברכות פרק קמא (דף ו') מנין לשנים שיושבין ועוסקים בתורה ששכינה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב וגו', ואמר וכי מאחר ששנים שלשה מבעיא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ"ל דדינא נמי היינו תורה, ולזה אמר ושפטתי ואח"כ והודעתי, ואולי כאן נרמז שכינה באה שאמר בא אלי ושפטתי, ואמר בין איש ובין רעהו ולא אמר בין אדם לחבירו, אמרו במדרש בין איש זה הדין שאין בו פשרה, ובין רעהו זה הדין שיש בו פשרה ששניהם נפטרים כרעים זה לזה, וקשה שהיל"ל הדין שיש בו פשרה קודם, שהפשרה היא קודם שנתברר הדין:

2עוד יכולין לומר שבא לרמוז למה שאמר התנא כשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, ולזה אמר בין אי"ש נוטריקון אינו ירא שמים. ובין רעהו כשנפטרו מלפניך הם רעים אהובים, זהו ובין רעהו. א"ל יתרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה וגו', איעצך היה אתה לעם מול האלהים, א"ל דברים שהם לאלהים כמו שאמרת לדרוש אלהים, וגם מה שאמרת את חוקי האלהים, אלה הדברים היה אתה, אבל לענין המשפט שאמרת ושפטתי לזה אתה תחזה מכל העם וגו'. וא"ת איך לא עשה משה זו העצה מדעתו ולמה לא אמר לו הקב"ה עליה מאחר שהסכים על ידו, כמו שאמר ויהי אלהים עמך. וגם אהרן עם זקנים עם חכם ונבון כולם, אלא עד שבא יתרו ואמר איעצך. כי ודאי רבוי עם כזה לא היה באפשרות לשפוט לא משה ולא אלף דיינים עמו, כי אז"ל שרי אלפים היו שש מאות, ושרי מאות היו ששת אלפים, ושרי חמשים י"ב אלף, ושרי עשרות ס' אלף, נמצאו כל דייני ישראל ז' רבוא וז' אלפים ושש מאות, א"כ איך יעלה על לב משה לעשות, דבר זה לבדו, אלא עצה זו א"א לאמרה לא הקב"ה ולא אהרן ולא ע' זקנים, שאם יאמרה הקב"ה יסתפקו ישראל במשה לומר שאינו כדאי, וכן אהרן אמר שמא יחלש דעתו של משה ואענש, וכן ע' זקנים ג"כ לא נאה להם לומר עצה זו, וכן משה ג"כ לא נאה לו לומר שלא יאמרו תשש כחו, לא נאה אלא ליתרו שאינו מהם שהוא גר, ואפילו יתרו ידע שא"א לאמרה אפילו הקב"ה, ולזה כיון שאמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים, עתה, אבל לא קודם מטעם שאמרתי, וגם כל העם יסכימו מה שאין כן מקודם, וכל העם על מקומו יבא בשלום, עתה, כי קודם לא יש שלום, אם יאמר ישראל יקשה על משה, ואם יאמר משה יקשה על ישראל, ואם יאמר הקב"ה יקשה על כולם, לזה בא יתרו ואמר:

3עוד אפשר לומר שלזה המתין משה שלא ישב לשפוט העם עד שבא יתרו, כדי שיראה יתן עצה. אז"ל מובא ברש"י נקרא שמו יתר על שיתר פרשה אחת בתורה שהיא פרשת ואתה תחזה, ואינה פרשה כלל אלא לפי שהיא ג' פסוקים והעולה לקרות בתורה אין קורא פחות מג', ולזה קרא אותה פרשה, והג' פסוקים, הראשון מתחיל בוא"ו ואתה תחזה, והב' מתחיל בוא"ו ושפטו, והג' מתחיל באל"ף אם את הדבר הזה תעשה. ר"ת וא"ו גימ' אחד שיסכים הקב"ה: